הסיבה העיקרית שהצטרפתי לפייסבוק,, ויוטיוב ופתחתי בלוג זה, היא להעלות את המודעות של המיפלצת שצמודה אלינו. יושבת ונחה על השולחן, ליד המיטה. בקצה הרחוב. בכיס המכנסים של זו שלידך. בכיס המכנסים שלך.
מיפלצת הקרינה (בתדר גבוה ונמוך) לא מוכרת כמעט בכלל. ראינו פעם כתבה פה ושם. נשמע לנו כמו עניין של "טבעונים" ובעלי קפריזות לבריאות יתרה. אנחנו הולכים בדרכי חיינו ועושים רק דברים חשובים, או חשובים מאוד, כל מה שאין לו צבע או ריח או טעם ברור וחד - נשמט מהפוקוס. עד...עד שנתקלים בקיר שקוראים לו "כאב". שם כבר אי אפשר להמשיך. או שעוקפים אותו (אי אפשר), או שחוזרים חזרה. וכאן מופיע פרדוקס מעניין. מצד אחד, כדאי מאוד לעצור את "מנת היתר" של הקרינה לפני שהכאב מופיע. מצד שני, ללא כאב - המודעות לא תמיד מספיקה לאדם על מנת לגרום לשינוי.
כנראה, 3 גורמים עלולים להפוך אדם ל"רגיש לקרינה". רגישות פיסית, חשיפה אקוטית, וחשיפה כרונית, או שילוב שלהם. חייהם של רגישים לקרינה אינם פשוטים כלל ועיקר, אם להשתמש בלשון עדינה. שום שיחות בוואטספ ושום עידכון על פקק בוויז, לא שווים את המחיר. סבל זה בא כתוספת (!) לנזקים הרבים (מאוד) של הקרינה.
לילה טוב. מני.
מיפלצת הקרינה (בתדר גבוה ונמוך) לא מוכרת כמעט בכלל. ראינו פעם כתבה פה ושם. נשמע לנו כמו עניין של "טבעונים" ובעלי קפריזות לבריאות יתרה. אנחנו הולכים בדרכי חיינו ועושים רק דברים חשובים, או חשובים מאוד, כל מה שאין לו צבע או ריח או טעם ברור וחד - נשמט מהפוקוס. עד...עד שנתקלים בקיר שקוראים לו "כאב". שם כבר אי אפשר להמשיך. או שעוקפים אותו (אי אפשר), או שחוזרים חזרה. וכאן מופיע פרדוקס מעניין. מצד אחד, כדאי מאוד לעצור את "מנת היתר" של הקרינה לפני שהכאב מופיע. מצד שני, ללא כאב - המודעות לא תמיד מספיקה לאדם על מנת לגרום לשינוי.
כנראה, 3 גורמים עלולים להפוך אדם ל"רגיש לקרינה". רגישות פיסית, חשיפה אקוטית, וחשיפה כרונית, או שילוב שלהם. חייהם של רגישים לקרינה אינם פשוטים כלל ועיקר, אם להשתמש בלשון עדינה. שום שיחות בוואטספ ושום עידכון על פקק בוויז, לא שווים את המחיר. סבל זה בא כתוספת (!) לנזקים הרבים (מאוד) של הקרינה.
לילה טוב. מני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה