ברוכים הבאים לשערי הקידמה

מהעיתונות: אחת החברות הסלולריות השיקה היום נתב אינטרנט ביתי, שפועל על אינטרנט סלולרי. (דור רביעי של הסלולר. קרינה משופרת!).

   כלומר, אם מישהו חושב, או מדמיין, שאנחנו נישאר בתקופת האבן, עם האינטרנט החוטי (שהגלישה בו יותר טובה) – יש לו טעות! אנחנו נתקדם עם הטכנולוגיה, ונרכב על גלי הקידמה, ועל גלי הקרינה הסלולרית, עד... שבסוף...נגיע לקרינת ה- CT, ונוכל לנוח סוף סוף במחלקה האונקולוגית בלי השטויות שלכם... ואם אתם השכנים שלנו, חושבים שתימלטו מהקידמה – לא ולא! הקרינה של הראוטרים המשוכללים שלנו עוברת דרך הקירות, וגם אתם תוכלו לזכות במעט קידמה.

וכך, כותב עמיר בורנשטיין, באתרו "ללא קרינה בשבילך" (http://www.norad4u.co.il/knowledge-h/studies-h)

ניסוי השפעת קרינה על תאי דם אנושיים

לפני מספר שנים נתקלתי במאמרים ותמונות מניסויים ובדיקות של דם אנושי לאחר חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית. מאז אני מחפש סרטון וידאו ברור, קל ופשוט להבנה ובאיכות טובה שיתעד ויסביר את הניסוי.

הוידיאו המצורף שנוצר על ידי ד"ר מגדה חוויס מהחוג למדעי הסביבה באוניברסיטת טרנט , אונטריו קנדה (Environmental & Resource Studies, Trent University, Peterborough, ON, Canada ), הוא הטוב ביותר שראיתי עד היום. הוא קצר, ברור, מלווה בהסברים טובים וקלים להבנה, ומכיל תמונות וקטעי וידאו מהניסוי עצמו.

קטע הוידאו מראה ומסביר מה קורה לתאי דם אנושי בחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית ממחשב ומטלפון אלחוטי. תוצאות הבדיקה מראות באופן ברור את השוני שחל בתאי הדם ויכולות להסביר חלק מהתסמינים של חשיפה לקרינה ורגישות לקרינה.

 https://youtu.be/L7E36zGHxRw

Dr Magda Havas about "Live Blood Analysis"

סיכום בעיית הקרינה האלקטרומגנטית בבתי הספר

סיכום בעיית הקרינה האלקטרומגנטית בבתי הספר

(על בעיית הקרינה בתים שלנו – לא אכתוב כאן, כדי שלא לערבב זעזוע בזעזוע)

   יש בבית ספר רגיל 4 בעיות קרינה: אחת: קרינה בתדר נמוך מאוד (שדה מגנטי), שנובע מארונות חשמל, ושנאים,  ושלוש, בתדר גבוה:  ראוטרים (נתבים) אלחוטיים, טלפונים סלולריים, ואנטנות.

1.ארונות חשמל ושנאים : (בעיה נפוצה) 

2. ראוטרים אלחוטיים בכיתות מתוקשבות: לפעמים העוצמה גבוהה עד גבוהה  מאוד. יש מקרים שמכניסים נתבים בעוצמה רבה כל כך, שאפילו החוק - לא מתיר . 

3. טלפונים סלולריים של ילדים: בעצם, ע"פ חוזר מנכ"ל - אין להשתמש בסלולרי בבית הספר, אבל זו הבעיה הקטנה. הבעיה היותר גדולה היא , שהטלפונים (גם של התלמידים וגם של המורים) מחוברים לווי פיי ולאינטרנט, וזה גורם לכך, שכל הזמן הכיתה נמצאת ברמת קרינה מאוד גבוהה. אם תראו מה מראה מד הקרינה  במצב כזה - תתעלפו.
4. אנטנות סלולריות.

   לגבי בדיקות הקרינה בתדר נמוך מאוד (שדה מגנטי):

 חשוב לדעת, שמי שיש לו מד קרינה - בודק את זה ב- 7 שניות, ואין צורך לבקש טובות מהרשויות, ולקוות שלא יסתירו את הממצאים, ואני מכיר 2 מקרים כאלו). אם הרשויות עושות בדיקה - התוצאות מדוייקות (אגב, הבדיקות הן  באחריות הרשות המקומית). 

לגבי בדיקות הקרינה בתדר גבוה:

הבדיקות שהרשויות עושות בכיתות - לא מראות את המציאות, בגלל ביצוע ממוצעים ברמות הקרינה, ובגלל מדידה עם מדי קרינה איטיים ולא מספיק רגישים, ובגלל שלא מודדים מספיד נקודות בכיתה,  וגם - לא במקומות הרצויים, ובנוסף לכך - בגלל שלא מודדים בשעת עומס תעבורה בשידור, כמו כן,  הם תמיד  אומרים שהקרינה נמוכה יחסית לתקן, שמתיר רמה מאוד מאוד גבוהה. בגדול: אפשר לחלק את מדידות הקרינה בתדר גבוה ל-2: א. מדידות שהמודדים בודקים רמת קרינה מבחוץ (אנטנות), שהן יוצאות לא אמינות. ב. מדידות שהמודדים בודקים מקורות קרינה פנימיים: סלולרים, ראוטרים,לפ-טופים וטאבלטים (ווי-פיי), שמדידות אלו, ממש לא שוות כלום. נהפוך הוא - הן משרות שלווה מסוכנת.

ועכשיו, 2 הערות חשובות:

1. "קרינה נמוכה":

אנשים חושבים שקרינה בעוצמה נמוכה בטוחה יותר מעוצמה גבוהה. זה נכון בגדול, אבל ידוע שקרינה ברמה נמוכה מזיקה מאוד, ויש מצבים ותדרים , שבהם היא מזיקה אפילו יותר.  קרינה באורכי גל מסויימים – גם אם בעוצמה נמוכה – מהדהדת בגוף וזה גורם לה להיות מזיקה יותר. (היא מהדהדת ברמת האטום, המולקולה, התא, והאיבר, לדוגמה: יש איברים חלולים כמו הגולגולת, הסינוסים, מערות האף, ועוד. יש גם אנשים שמסתפקים למשל בקניית סלולרי עם SAR  נמוך, שזה טוב, אבל הם חושבים בטעות, שהם מוגנים. ה- SAR  המקסימאלי שמותר, הוא 2, אבל כבר 2% מזה – גורם לשברים ב DNA בתאים, כלומר, יכול לגרום לסרטן ולבעיות גנטיות. כל קרינה מזיקה, ובגדול – קרינה בעוצמה גבוהה מזיקה יותר, אבל זה כמו להשוות תאונה במהירות של  100 קמ"ש, לתאונה ב-90 קמ"ש. "קרינה נמוכה" זה אמצעי של התעשיה להרדים את המוקרנים. כל קרינה מזיקה ! הנזק תלוי לא פחות בסוג התדרים מאשר בעוצמת הקרינה ! (אפשר להמשיל קרינה לגשם. אפשר למדוד את עוצמת הגשם ואת גודל הטיפות, אבל צריך גם להתייחס ל-האם זה גשם של מים? או גשם חומצי? או של חומר כימי?).

2.  אנטנות:
בעיית האנטנות- אם אנו רוצים להשוות אותם לעומת טלפון סלולרי שמחובר לאינטרנט (שהוא מקרין ברמה עוצמתית מאוד) אנחנו לא כל כך יכולים, בגלל שלא רק העוצמה ולא רק התדר, אלא גם צורת הרכבת האות (וזה מושג קצת מסובך),  ומספר השידורים של האות על מישור התדר, כלומר -   מספר הפעמים שהאות מופיע ונעלם בשניה, הם מזיקים יותר, וידוע גם,  שיש תדרים שהם מזיקים במיוחד (משתנה בין אדם לאדם). כך, שאם יש מבנה שחדירת הקרינה מהאנטנות  שנמדדת בפנים היא  "רק" נניח 1 מיליוואט למ"ר, זה מזיק מאוד. 
בעיקרון, צריך לבצע בדיקות אחת לשנה, ובמוסד חינוך ליד אנטנות (לא ברור מה זה "ליד") – פעמיים בשנה. כאמור, חשיבות הבדיקה הזו – של קרינה בתדר גבוה – היא בעצם קיומה, אבל היא לא אמינה. 
  
   
   החברות הסלולריות – רוצות רק להרוויח כסף. והן מגובות בדרך כלל (יש מקרים שלא !) ע"י התקן הגבוה שמאפשר להן שידורים מזיקים מאוד. אם היה מותר למכור חומרים פולטי קרינה רדיואקטיבית ע"פ החוק – גם היו עושים את זה. (אגב, משתמשים באפר פחמי של תחנות כוח הפולט קרינה רדיו אקטיבית לדישון שדות וכתוסף למלט לבניית בתים). ניתן להפעיל לחץ ציבורי עליהן. להערכתי, יותר כדאי ללחוץ על הרשויות שבשטח שלהן נמצא מוקד השידור, גם אם יש היתר לשידורים. יש לדעתי לרשויות מנופי השפעה על החברות הסלולריות, שתוצאה משיתוף פעולה כלכלי ענף ביניהן. גם מוסדות השלטון לא אוהבים "רעש" של אזרחים המוחים ועומדים על זכויותיהם. בעלי תפקידים רוצים "לחזור הביתה בשלום" בסוף יום העבודה, מבלי שיכתבו עליהם בעיתון שהם אחראים לתחלואה או לתמותה, והם גם רוצים להיבחר שנית. צריך להזכיר להם שהם באמת אחראים. מאחורי כל אנטנה – מסתתרים עשרות ומאות חולים ונפטרים.

להלן טבלה של מחקרים המספרים על נזקי קרינה "נמוכה":

השפעות קרינה נמוכה  :

צפיפות הספק   ביחידות של µW/cm2   (יחידה אחת של מיקרו-וואט לסמ"ר = 10 מיליוואט למ"ר)
(מיקרו-וואט לס"מ מרובע)   השפעות ביולוגיות מדווחות החוקר
0.0000000000001 שינוי במבנה הגנטי של חיידק  E. coli Belyaev, 1996
0.0000000001 סף הבחנה של רגישות אצל האדם Kositsky 2001
0.000000001 שינוי בגלי המוח אצל האדם Bise 1978
0.0000000027 גירוי גדילה בצמח פול הגינה Brauer 1950
0.00000001   השפעות על מערכת החיסון של עכברים Bundyuk 1994
0.00000002 גירוי ביוץ בעופות Kondra 1970
0.000005 השפעות בשמרים על גדילת התא Grundler 1992
0.00001 רפלקס מותנה של "הימנעות" בחולדות Kositsky 2001
0.000027 הזדקנות מוקדמת של מחטי אורן Selga 1996
0.001 90 מטר מטלפון סלולרי
0.02 שינויים בגלי המוח, הפרעות במטבוליזם של פחממות,  בלוטת יתרת כליות מוגדלת, שינויים ברמות בלוטות ההורמונים, שינויים מבניים בכבד, טחול, אשכים, ומוח- בחולדות לבנות וארנבים. Dumanskij  1974
0.06 האטה בלב, שינוי בפעילות המוח אצל ארנבים Sekyuk1980
0.05 3 מטר ממחשב אלחוטי
0.1 עלייה במלטונין אצל פרות Stark 1997
0.1-1.8 ירידה באורך החיים, פגיעה במערכת רביה, אבנורמליות מבנית והתפתחותית בצמח ירוקה  (המכסה את פני המים, duckweed) Magone 1996
0.13 ירידה בגדילת תאים (תאי אפיתל שפירים של האדם) Kwee  1997
0.168 עקרות בלתי הפיכה בעכברים Magras 1997
0.2-8.0 לוקמיה בילדים ליד משדרים Hocking   1996
0.3   פגיעה בפעילות מוטורית, בזמן תגובה, זיכרון ותשומת לב של תלמידי בית ספר, ושינוי במין היילוד (פחות בנים) Kolodynski 1996
0.6 שינוי בזרימת יוני סידן מרקמת המוח Dutta 1986
0.6 הפרעות בקצב הלב ולפעמים עצירתו באפרוחים Frey 1968
0-4 שינוי בפעילות תאי דם לבנים אצל תלמידי בית ספר Chiang 1989
1.0 כאבי ראש, סחרחורות, עצבנות, עייפות, חולשה, נדודי שינה, כאבים בחזה, קשיי נשימה, בעיות עיכול באדם  בחשיפה תעסוקתית Simonenko 1998
1.0 גירוי של תאים לבנים (לויקוציטים) אצל חזירים Shandala 1978
2.5 שבירה של מחסום דם מוח (מטלפון דיגיטלי) Salford 1997
5.0 לוקמיה, מלאנומה וסרטן שלפוחית השתן ליד משדרי רדיו וטלוויזיה Dolk 1997
2.0 "שמיעת מיקרוגל"-   צלצולים, תקתוקים, זמזומים, שריקות. Frey  1963, 1969, 1971, 1973, 1988, Justeson 1979, Olsen 1980,  Wieske 1963, Lin 1978
5.0 שינויים היסטולוגיים וביוכימיים בכבד, לב, כליות, ורקמת המוח Belokrinitskiy 1982
10.0 מיטוכונדריה פגועה, גרעיני תאים בהיפוקמפוס (חלק במוח שמעורב בפעילות המערכת הלימבית- בביטוי של אינסטינקטים, מצבי רוח, של מערכת ההפרשה הפנימית והמערכת המוטורית של הגוף) Belokrinitskiy   1982a
10 פגיעה זיכרון וזמן בתגובה ויזואלית אצל אנשים שחיים ליד משדרים Chiang  1989
10 ירידה במספר ולדות בהמלטה, עלייה במספר ולדות שנולדים מתים Il’Chevich 1980
10 חלוקה מחודשת של מתכות בריאות, מוח, לב, כבד, כליות, שרירים, טחול, עצמות, עור, דם Shutenko   1981
500 המלצת ארגון הבריאות העולמי, הועדה הבינ"ל להגנה מקרינה לא מייננת והאיחוד האירופאי לתדרי   
1000 MHz
900 המלצת ארגון הבריאות העולמי, הועדה הבינ"ל להגנה מקרינה לא מייננת(icnirp), והאיחוד האירופאי לתדרי   
1800 MHz
1000 תקן החשיפה של ה- FCC  (ועדה פדרלית לתקשורת ארה"ב
1000 המלצה של ארגון הבריאות העולמי,הועדה הבינ"ל להגנה מקרינה לא מייננת ומועצת האיחוד האירופאי לתדרים שמעל   2000 MHz

טבלה:  Task Force, ארתור פירסטנברג. (ובאדיבות איריס עצמון).
מי שיבקש בבליוגרפיה לטבלה – אשלח לו.

התקן, והתיקון: 

   התקן הישראלי הגבוה – בנוי על הרעיון של "רק מה שמחמם את הרקמות – גורם נזק". כתבתי על זה המון כבר בבלוג שלי "קורא בקרינה", וניתן לכנות את הרעיון הזה בשמות גנאי מדעיים, אלמלא היינו יודעים שבבסיס הרעיון הייתה כוונה זדונית להקריב בריאות של מוקרנים לטובת רווחים כלכליים. (וגם על כך כתבתי רבות). רק כדי לסבר את האוזן, אציין שכבר ב-1924, מצא ד"ר ויליאם שרשבסקי, שעכברים החשופים לקרינה בתדר של 20 מגה-הרץ, ימותו תוך 5 דקות גם אם לא תהיה בהם  עלייה בחום הגוף. ידוע וברור כיום, שלקרינה יש השפעות ביולוגיות גם ללא עלייה בטמפרטורה של הגוף. ההסתמכות של התקן הישראלי על הרעיון החומני – מביישת ומסוכנת, וכרוכה ב –4  גורמים, ואני מונה אותם מהקטן לגדול: אטימות, אדישות, קשרי הון שלטון וחוסר במידע.
   את המידע – אנחנו כבר מכירים. הכל פרוש ברשת. (גם המידע השקרי של גופים המנסים לערפל וליצור מחקרים פיקטיביים, שמסקנתם היא "עדיין לא הוכח הקשר בין...ועדיין אין הוכחות חד משמעיות...". כך היה עם האסבסט, וכך היה עם הטבק בשנות החמישים). 
    לפי עניות דעתי, מה שעלינו לעשות,  הוא להגיד לרשויות: יש לכם תקן שמאפשר קרינה ברמה של 1,000 מיליוואט למ"ר? יופי. לנו יש מחקרים רבים מאוד + מדינות מוסדות ורשויות ברחבי העולם שאומרות שקרינה – גם אם היא נמוכה – היא עדיין מזיקה מאוד, וכל שכן קרינה גבוהה. כמו כן, אותם גופים מזהירים במיוחד על חשיפת ילדים ונערים לקרינה. לכן, עם כל הכבוד (ואין), אנחנו לא מסכימים שתקרינו אותנו, ואנחנו גם יודעים, שיש פה קשרי הון שלטון. חשוב גם  שנזכיר להם, שהם נבחרו כדי לשרת אותנו.

   2 האישים שבמיוחד חייבים לעזור לנו האזרחים, הם ד"ר סיגל סדצקי, ממשרד הבריאות, וד"ר סטליאן גלברג, מהמשרד להגנת הסביבה (הוא מאשר את כל האנטנות). הם צריכים לבוא ולומר :היום, אנחנו חושבים אחרת, והקרינה במתכונתה הנוכחית – חייבת להיפסק לאלתר ! 
    אנחנו חלשים כבודדים, אבל אם נתאחד – הרשויות לא יוכלו להמשיך לתת יד ל"הקרנת חוצות" הזאת.

אני מביא לכם סרטון המראה חלק מבעיית הקרינה בכיתות.

   
 דיברתי השבוע עם אמא לילד מחלים מסרטן, שהוא גם רגיש לקרינה. הילד שלה נעדר שנה נבית הספר בגלל קרינת ווי פיי. לבסוף, החליטה הנהלת בית הספר להוציא את הווי פיי מהכיתות. כמובן, שאין להם בבית שום מכשיר אלחוטי. לא טלפון אלחוטי, לא ראוטר אלחוטי, ולא סלולרים שמחוברים לאינטרנט או לתקשורת נתונים (דאטא). 
   ...לפעמים (לצערינו הרב), אנחנו לא מבחינים במשאית - עד שהיא דורסת לנו את הרגל...

 שבת שלום לכולם.    אם אתם חושבים שזה חשוב - שתפו אחרים. תודה.

התגוננות מקרינה – בקיצור נמרץ

התגוננות מקרינה – בקיצור נמרץ

(תמצית למאותגרי קשב)

קרינה בתדר גבוה:

1.    הימנעו משימוש בכל דבר אלחוטי. אם אין לכם ברירה - שימרו מרחק. למרחק יש השפעה דרסטית על עוצמת הקרינה.

2.    אם כבר משתמשים בטלפון סלולרי – לדבר ברמקול או אוזנית אוויר, ולהרחיק אותו מהגוף (!!!). רצוי לא לדבר מתוך בית, בטח שלא מתוך ממ"ד, ובטח שלא מאוטובוס, או רכבת, והכי גרוע -  מעלית או מקום ללא קליטה. הקרינה מטפסת שם לשמים.

3.    סלולרי שמחובר לבלוטוס, ווי פיי, תקשורת נתונים או אינטרנט – מקרין כל הזמן בעוצמה רבה. צמצמו את השימוש בחיבורים אלחוטיים אלו למינימום.

4.    טלפון אלחוטי – לא להחזיק בבית (בכלל בכלל), ולא לדבר בו לעולם.

5.    ראוטר (נתב), יש להשתמש באופן קווי, ולכבות שידור אלחוטי. אם אין ברירה – להרחיק כמה שיותר.

6.    מרחקי ביטחון בשהייה ממושכת, למניעת נזק גדול:

א.    מאדם המשוחח בסלולרי: 2 מטר.

ב.     מטאבלט העובד במצב אלחוטי : 4 מטר.

ג.      מראוטר ביתי נמוך עוצמה, המשדר באופן אלחוטי: 6 מטר.

ד.     מטלפון סלולרי  המחובר לווי פיי, או לאינטרנט : 6 מטר.

ה.    מתנור מיקרוגל בפעולה: 5 מטר.

ו.       ילדים – להוסיף 1 מטר על המרחקים הנ"ל.

7.    הימנעו מקשר-עין ביניכם, לבין תורן של אנטנות סלולריות.

8.    דחו כמה שניתן את קניית הטלפון הסלולרי לילדים, ולמדו אותם את כללי הזהירות.

שדה מגנטי בתדר נמוך מאוד (קרינה בתדר נמוך):

1.    הרחיקו מהגוף חצי מטר - שנאים, מטענים המחוברים לחשמל, מנועים של מכונות כביסה, מקררים, או כל מנוע אחר, מכשירי רדיו, שעונים חשמליים. שימו לב – קרינה מסוג זה, עוברת בקלות דרך קירות, לכן – בידקו גם מעבר לקיר.

2.    התרחקו  מארון חשמל (ביתי) לפחות 1 מטר, בשהייה ממושכת.

הערות:

1.    אין לראות בנאמר לעיל  המלצות מחייבות או תקן מחייב, ומי שעושה זאת – הרי זה מבחירתו החופשית.

2.    הרשימה נערכה בקיצור, לבקשת המעוניינים "לגזור ולשמור" על המקרר. מי שמעוניין בפירוט רב, יפנה לאתר "ללא קרינה בשבילך", בקישור: http://www.norad4u.co.il/videos-h/electric-bed-blanket-h.

אני גם חייב לציין, שקרינה מושפעת מגורמים שונים: סוג המכשיר, מרחק, טופוגרפיה, ועוד   ועוד, ולכן המלצות הן כלליות בלבד.  

3.    מקרים מיוחדים הכרוכים בקרינה מסוכנת: חימום תת רצפתי, סדין או מיטה חשמלית המחוברים לחשמל. מוניטורים לתינוקות מסוגים מסויימים. משחקי קונסולה, דוגמת פלייסטיישן. הנחת לפ-טופ על הברכיים.

4.    אם אתם רוצים להיות ב"כיתת מתקדמים", אל תתקינו בבית "מונים חכמים", 

 הקדישו זמן לקרוא על נזקי קרינה, ריכשו  מד- קרינה, ובידקו את סביבתכם, במיוחד את הקירות והתקרה המשותפים עם שכנים, ואת חוטי החשמל במידרכה שליד ביתכם. בידקו אם אין אנטנה סמויה בקירבת מקום מגוריכם. כמו כן, בידקו את הכיתה בבית הספר של ילדיכם. אם אתם רוכשים טלפון סלולרי, ריכשו אך ורק מכשיר עם קרינה (SAR) נמוכה !

5.    אם אתם רוצים להיות ב"כיתת צדיקים", בקשו מהמבקרים בביתכם, לנתק ווי פיי ואינטרנט בטלפון הסלולרי. עירכו בדיקת קרינה ברכב שלכם, אל תשתמשו בנורות פלורוסנט חסכוניות, ואם אפשר – רק בתאורה של נורות ליבון. כשאתם ישנים – נתקו את מכשירי החשמל – גם אם הם אינם עובדים.

6.    לסיום, הנה סרטון מעניין של אמנון לוי, על "איך מונעים 98% מהקרינה הסלולרית": https://youtu.be/ITuCzMopyB0?t=21

ועוד סירטון מצויין על סכנות הקרינה:

https://youtu.be/8xWU3MGOawU?t=12

חוויות ממפגש של רגישים לקרינה

חוויות ממפגש של רגישים לקרינה

      ...אני מנסה לשרטט לעצמי מאפיינים כלשהם לגבי המשתתפים. אני לא מצליח. נשים, גברים, צעירים ובוגרים. כל הקשת החברתית האפשרית. אני מעביר לכם את מה שקלטתי בערב הזה, וכמובן שאשמור על האנונימיות של המשתתפים. לשם כך, שיניתי שמות, סיפורים  ופרטים מזהים. 

   אם אתם לא רגישים לקרינה – כדאי שתקראו. המספרים הכי נמוכים של כמות הרגישים לקרינה מקרב האוכלוסייה כיום, מדברים על  10 אחוזים, ולפי התחזיות, זה עלול להגיע לכ-50 אחוזים בתוך כחמש שנים.

   הקרינה תוקפת את כל מערכות הגוף, ומצליחה להכריע אותו בנקודת התורפה, לכן יכול להיות שרגישים לקרינה ידווחו על סימפטומים שונים. כמובן שברגע שמערכת אחת נפגעה, המערכות האחרות עלולות להיפגע בתגובת שרשרת.

   הנה חלק ממה שסיפרו המשתתפים:

   שולמית מתל-אביב: "אני רגישה כבר 3 שנים. המצב שלי כיום די סביר. אני משתדלת לא להיות בדרכים, כי אז האנטנות הורגות אותי. אם אני נחשפת לסלולרי בזמן שידור, אני מרגישה מכת חשמל באוזניים. אני משתמשת באטמי אוזניים מיוחדים (35 ₪ בסופר פארם) שעוזרים לי איכשהו... בקבוצות שאני מדריכה – אין סיכוי שמישהו יחזיק סלולרי פתוח. אין סיכוי. 

   יונתן מראשון לציון: "אני רגיש כבר חצי שנה. היה לי סמארטפון HTC  והייתי מדבר מתוך ממ"ד 3 שעות כל יום בסקייפ עם חברה שלי מבולגריה. חוץ מזה נחשפתי לקרינה ממחשב ו- וי פיי. איך גיליתי שאני רגיש? פשוט, בכל פעם שהתקרבתי ללפ-טופ הרגשתי כאב באיזור הבטן. אני רגיש בעיקר לקרינה בתדר גבוה (סלולרי, ווי פיי, אנטנות). מה שעזר לי לעבור את המשבר הגדול היה, שהתרחקתי מכל מקור קרינה. עשיתי שיפור בתזונה שלי, והוצאתי מהתפריט חיטה ומוצרי חלב (שבין היתר, גורמים לחומציות ולתוספת רדיקלים חופשיים. מ.ב.א.). הוספתי לתזונה הרבה סידן, ואומגה 3. כשאני יוצא לרחוב, אני ממגן את עצמי על ידי שאני לובש בגדים שתפרתי באופן מיוחד מבדים מתאימים חוסמי קרינה. כמובן, שמיגון – זה מוצא אחרון. דבר ראשון זה הימנעות". 

   אנסטסיה מעמק חפר: "אני כימאית עם תואר שני בכימיה, ועבדתי במעבדות בבית חולים. יום אחד הופיעו  במסדרון 3 אנטנות "מיקרו-סל", בצורת פטריה הפוכה, שמוצמדת לתקרה. (הרופאים מסתובבים עם לפ-טופ ליד החולים, וזה משפר להם את התקשורת). בבית החולים עצמו יש התקינו מאות כאלו. התחילו לי כאבי ראש. הרופאים לא ידעו מה יש לי ושלחו אותי לפסיכיאטר. הוא גם לא מצא כלום, אבל לפחות אישר לי שאני נורמאלית. לא יכולתי לעבוד שם יותר, ונאלצתי להתחיל תהליך פרישה. מה שעוזר לי היום, זה כובע מבד חוסם קרינה, שאני מקשטת אותו שיראה יפה יותר, וכמובן שינוי יסודי בתזונה. אני אוכלת כמה שאפשר מזון טבעי, ולוקחת תוספי מזון נוגדי חימצון, ומוסיפה ויטמינים B12, ו-B  קומפלקס. בעבודה טענו שלא יכול להיות שמה שאני מרגישה הוא תוצאה של הקרינה. תיעדתי והקלטתי את ההתכחשויות של הממונים במקום העבודה, ודרשתי שכל התלונות שלי יתועדו בכתובים, למקרה של תביעה עתידית.  חלק מהרופאים שטיפלו בי הבינו שהכאבים שלי הם כתוצאה מהאנטנות, אבל לא היו מסוגלים לרשום את זה במפורש. פשוט, לא היו מסוגלים. חלק טענו שאין כזה דבר".

   אודליה מבאר שבע: "עליתי לארץ לפני 10 שנים. 4 שנים הרגשתי כמו זומבי. חוסר תפקוד, כמו ערפל מוחי סמיך, עייפות קשה. כמעט חוסר יכולת לראות ולשמוע. 4 שנים ! הגעתי בפרוטקציה והרבה כסף לנוירולוג הכי גדול באוסטריה, והוא טען שלפי הבדיקות – אין לי שום דבר. יום אחד חברה שלי אמרה לי שהיא קראה שיש דבר כזה רגישות לקרינה. התחלתי לבדוק את זה בשארית כוחותי, ואחרי חקירה ממושכת מאוד, כדי לעבור את המשבר הגדול, התחלתי להתרחק מקרינה כמו מאש. מה שהכי עוזר לי זה הארקה. כשאני הולכת יחפה, ובמיוחד כשאני מרטיבה את הראש או עושה מקלחת – אני מרגישה שיפור. מידי פעם אני חייבת לגעת בחומרים שמועילים לי לקיים הארקה לאדמה, אחרת  אני מרגישה בראש ובגוף את כל חוטי החשמל שיש בתוך הקירות. הנורות החסכוניות גורמות לי להרגשה רעה.  שמתי פילטרים שמונעים חדירת "חשמל מלוכלך" (חפשו בגוגל) לבית, וזה  עוזר לי. אני נזהרת מאוד מעובש בבית (מפריש מיקרו רעלנים. מ.ב.א.). גם נוירולוג מפורסם מאוד בבוסטון, אמר לי, שלפי מצב הרפואה כיום, אולי עוד 100 שנה יוכלו לעזור לי". 

   אודליה מירושלים: "אני רגישה 20 שנה. בפעם הראשונה שדיברתי בסלולרי - הרגשתי לחצים  בראש, קשיי נשימה, סחרחורות. בתחילה, המשפחה שלי הייתה מסוייגת. לא שיתפו פעולה. רק כשראו שאני מגיעה למצבים קשים – התחילו לעזור. גיליתי שאני רגישה גם לשדה מגנטי, גם לשדה חשמלי, וגם לקרינה בתדר-גבוה. גם תאורת לד - אני לא סובלת. הכי הפריעו  לי טלביזיות, וגם מחשבים. כאלו עם הגוף הגדול (CRT), של פעם, לא אלו עם המסך השטוח. אם אני ליד טלביזיה – אני ממש מסוגלת למות. במובן הפשוט ביותר. כל בית שאני שוכרת, אני הולכת לכל השכנים, ובודקת אם יש להם טלביזיות. לקחתי תוספי מזון לשיפור הבסיסיות בגף, כמו סידן, והקפדתי על מוצרי מזון שמכילים סידן. חתכתי קפה, אלכוהול, וקמח לבן. אני מנסה בזהירות לעשות ניקוי של מתכות כבדות מהגוף. יש לי שתל פיצפון ממתכת בתוך האוזן, ולפי מה ששמעתי - הוא משמש כאנטנה וקולט קרינה. אני יודעת שגם מסגרת של משקפים ממתכת עושה את זה. גם סתימות אמלגם בשיניים. החלפתי את כולם לסתימות לבנות. הילדים שלי גם רגישים לקרינה. יש להם כיתות עם ראוטרים וטאבלטים. חיפשתי להם בתי ספר אחרים. ביקרתי ב-6 בתי ספר. גיליתי ש- 30% מהילדים - רגישים לקרינה. חלקם אפילו לא יודע את זה. הם מרגישים כל מיני מיחושים וכאבים בכיתת הווי פיי, ולא מקשרים את זה בכלל לקרינה. 

   ורד מהקריות: "עסקתי בעיצוב פנים. הייתי שקועה בכמה פרוייקטים בו זמנית. לא ידעתי שיש לי אנטנה סלולרית 100 מטר ממול הבית. לאט לאט התחילו המערכות בגוף שלי להתמוטט. לא ידעתי שיש לזה קשר לקרינה. הרגשתי כל הזמן כאילו מחשמלים אותי. יום אחד, אני משוחחת עם חבר שלי שגר באותה תקופה בניו-זילנד, והוא אומר לי ;תשמעי,  נראה לי שאולי זה קשור לקרינה, ולפי מה שמצאתי באינטרנט, יש בישראל מישהו שגם רגיש לקרינה... בהתחלה לא האמנתי, אבל אחר כך  חיברתי את הדברים. עברתי משבר גדול. למרות שהמשפחה תמכה בי, נאלצתי לנדוד ולגור בדירות מרתף, רק כדי לא להיחשף לקרינה ולווי פיי. ניסיתי המון המון שיטות. הומיאופתיה עזרה לי, וגם שינוי קיצוני בתזונה. גם תה קאלי של סאן-ריידר. גם להיות במים ובבריכה ובים, ולהיות צמודה לאדמה לקבל הארקה עוזרים לי מאוד.  היום, המצב שלי יותר טוב, אבל אני מכוסה כל הזמן בבד חוסם קרינה. אם מישהו מנסה לענות לצלצול בסלולרי כשאני בתוך מעלית – אני ממש עוצרת אותו. אין מצב שזה יקרה. אני מרגישה שבזמן שהשיער שלי ארוך – אני סובלת יותר. אם אני מורחת שמן זית או שמן אחר על השיער או על הגוף – עוזר לי להרגיש יותר טוב".

   שולמית מרעננה: "אני רגישה כבר שנים רבות מאוד. הייתי אומנית בעיר העתיקה ביפו. בבית עם קירות עבים. לא הבנתי שהקירות מגבירות את השידור הסלולרי. כל פעם שהייתי מדברת בסלולרי, הידיים שלי היו נהיות אדומות, עם תחושת שריפה,  והרגשתי נימול כזה...הבטן שלי הייתה כואבת, והיו לי כאבי ראש. הרופאים לא ידעו מה יש לי, ושלחו אותי לפסיכיאטר. הרגשתי שאני מוכרחה לברוח, לברוח, אבל לא ידעתי  ממה. ממש במקרה גיליתי בגוגל את הנושא של הקרינה, והתחלתי לחקור אותו ביסודיות, למרות שהיה לי קשה מאוד להיות מול מסכי מחשב. היום אני לא נחשפת לקרינה בשום אופן, והמצב שלי סביר, אבל פעם, הייתי נאלצת לברוח לדירות במקומות נטושים  כדי להתרחק מכל האנטנות. עברתי על המון המון דירות כדי לחפש מקום ללא קרינה, ונתקלתי בהרבה אנשים שאמרו לי "אהה, גם לילד שלי  כואב ליד המחשב", או "גם לי יש כאבים כשאני בסלולרי. תפילה - היא אחת הדברים שעזרו לי מאוד".

   מני מפרדס חנה (אני): "לפני 4 שנים דיברתי המון בסלולרי והתחילה לי תחושה מוזרה באוזניים, נבהלתי, ועברתי לאזניה ולרמקול. לפני 8 חודשים , הייתי עם המשפחה בטיול באנגליה, והרגשתי בנסיעות שאני מזהה  מתי אנחנו מתקרבים לאנטנות סלולריות. לא היה לי שום מושג בקרינה..רק בארץ נודע לי במקרה על הקשר בין מה שאני מרגיש לקרינה. זה קרה  כשנתקעתי בפקק בכביש 6. בכל פעם שהייתי ממול אנטנות - הרגשתי לחץ בראש. רק אחרי חודש של מדידות במד-קרינה, גיליתי גם למה אני מרגיש כאבי ראש בעבודה, וזה בגלל הסלולריים המחוברים לאינטרנט. כיום, אני לא מדבר בסלולרי, ומתרחק ממי שהסלולרי שלו מחובר לאינטרנט. כמובן שסילקנו את הטלפון האלחוטי מהבית. ההתמודדות הנפשית הייתה קשה מאוד, אבל כיום הסובבים אותי הפנימו את המצב, וחלק לא קטן מהם מתעניין ולומד, ומצמצם מיוזמתו את החשיפה לקרינה. אני מתנייד בכבישים עם כובע מבד חוסם קרינה. אם קורה שאני מוותר ונותן ל"מקרינים" להיות לידי, התחושה שיש לי בראש - נהפכת ללחץ, והלחץ נהפך בהדרגה לכאב ממושך. בשעות שיש עומס ברשת החשמל, ורמת הקרינה עולה בחוטי החשמל במדרכה שממול הבית - אני מרגיש את זה בראש. אני לא יודע מה הפך אותי לרגיש, אולי סלולרי מסוג מאוד מקרין שהיה לי, אולי האזנה של מאות שעות למוסיקה באוזניות, או חשיפה למקרינים שמסביבי, או משהו אחר. לפני כשנתיים וחצי סבלתי תקופה של יותר משנה, מכאבים בכל הגוף  של שרירים מכווצים, שלא הצליחו להשתחרר. שום דבר לא עזר, ושום רופא או בדיקות לא הצליחו לאבחן את זה. היום אני משער, שזה קרה בגלל קרינה בחדר השינה מעבר לקיר משותף עם  שכנים שהתחלפו בינתיים, ונסעו לאנגליה "

    יותם מחדרה: "אני מטבעי מאוד רגיש. יש לי גם אינטואיציות טובות. עבדתי המון בפיסול ועיצוב, ולאט לאט נעשיתי אלרגי לחומרים וכימיקלים. כיום, אני אלרגי להמון דברים. חומרי ניקוי, בשמים, חומרי הדברה, טקסטיל שבתהליך היצור שלו נעשה שימוש בכימיקלים, וזיהום אויר של הארובות בחדרה. הרגשתי שעוד משהו מרעיל אותי, ולא ידעתי מה זה, עד שגיליתי במקרה שזה קרינה. אם אני חולה – אני לא יכול להיות בבית חולים, כי הקרינה גורמת לי לייסורי תופת. למדתי הרבה מאוד איך להתגונן, ויש לי אנשים נפלאים שעוזרים לי. אני מחפש בנרות, בית להשכרה, שיהיה נטול קרינה מסביב. קשה מאוד למצוא דבר כזה. כל המדינה שלנו נגועה בקרינה. אולי בחו"ל אמצא. 
הלוואי שיום אחד יקום בארץ כפר של פליטי קרינה, כמו בצרפת"

בתמונה - מחנה פליטים של רגישים לקרינה בצרפת

מקור: http://www.next-up.org/France/EHS.php#1

http://www.next-up.org/images/EHS_Zone_Refuge_Rufus_Cindy_Serge.jpg

                                                                    אנא, שתפו מידע זה בקרב יקיריכם. תודה.

איך הפכתי לרגיש לקרינה .... והאם זה יכול לקרות גם לך ?

איך הפכתי לרגיש לקרינה .... והאם זה יכול לקרות גם לך ?

   לפני כ- 4 שנים ערכנו שיפוץ בבית. (במהלך העבודות,  הקפדתי  להרחיק שקעים חשמליים, ומעברים של צנרת  חשמלית  בקירות, בסמוך למקומות שינה). עבר עלינו  חודש שלם של מתח ופעילות, שלוותה בהמון שיחות ותיאומים בטלפון הסלולרי.  אחרי חודש – אני מרגיש תחושת לחץ מוזרה  ברקות. סוג של תחושה עמומה, שלא נעלמת. נדלק לי אור אדום. הבנתי שהגזמתי בשימוש  בסלולרי, ושקיבלתי "מנת יתר". התחלתי לדבר רק עם אזניה או דיבורית. עבר הזמן – כבה האור האדום... וחזרתי לשוחח כרגיל.

   לפני חצי שנה הופיעו כאבי אזנים קלים - משהו לא ברור. שהלך והתחזק. הייתי אמור לנסוע ללונדון בקיץ, ולא רציתי לחפש רופא אף אוזן וגרון בעיר זרה. הזמנתי תור בקופת חולים...ורופא האוזניים אמר לי, שמבחינתו – אין לי שום דבר... ואולי כדאי לברר בתחום אחר. שמחתי מאוד.

   טסתי ללונדון. בטיסה בגובה רב – הקרינה הקוסמית מקרינה אותנו פי 500 מאשר על פני כדור הארץ. טיסה לניו יורק, למשל, שוות ערך ל-4 צילומי רנטגן. ואפרופו צילומי רנטגן - אם אתם ישנים בממ"ד, דעו לכם שהקרינה הנפלטת מהבטון שבקירות – שוות ערך ל- 30 צילומי רנטגן  בשנה. הסיבה היא, שמערבבים במלט אפר של פחם מתחנות הכוח. כיום, כנראה, מוסיפים את זה גם כתחליף חלקי לחול היקר. מידע זה מוזכר  בכתבתה של  נטע אחיטוב מה-28.02.2013  בהארץ  (קישור: http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1940576). הבעייתיות של בנייה בחומרים הפולטים קרינה ברמה גבוהה יחסית הובנה כבר לפני מספר שנים, כשהחל שימוש נרחב באפר פחם לבנייה. אפר פחם, שהוא תוצר של תחנות הכוח, תורם ללכידות, לחוזק ולעמידות תערובת הבטון.  אפר הפחם פולט קרינה מייננת בשיעורים גבוהים יחסית, ולכן אסור להכניס כמות גדולה מדי ממנו למוצרי הבנייה.

    בחזרה ללונדון. נסענו ברכבת התחתית (מאיצה כמו טיל בליסטי. יעילה ומדהימה) עם כל האנגלים המנומסים והאדיבים. כולם שקועים בעצמם או בפלאפונים. (לא ידעתי  אז, שפלאפון ורכבת – לא נוסעים יחד)....התאכסנו במלון דירות ... בחדר שלנו לא היה ווי פיי, אבל בחדר הסמוך – היה. כששהיתי שם, הרגשתי כאב קל באוזניים.כשסיפרתי את זה, אמרו לי ש....זה לא יכול להיות.

   נסענו בדרכים .... ולאחר זמן, אמרתי: "עוד 200  מטר אנחנו מתקרבים לתורן של אנטנות סלולריות...", וכך היה. בכל פעם חזיתי מתי אנחנו מתקרבים לאנטנות, ואפילו באיזה כיוון. לא בכל הפעמים צדקתי. הפכנו את זה למעיין משחק ניחושים. לא הייתי באמת בטוח אם אני  מרגיש את זה, או שאני מדמיין.

   חזרנו לארץ. כאבי האוזניים הפכו לכאבי ראש קלים, במיוחד בעבודה. בבית – הפסקתי לאכול בסלון. הרגשתי הפרעה כלשהי. הייתי אוכל במטבח, בעמידה. לא ידעתי מה לעשות. בא כביש 6 – והציל אותי, ומעשה שהיה, כך היה.

   יום אחד אני נוסע מטעם העבודה לאשדוד.... ובחזרה  לצפון. כל הדרך ניווטנו עם וויז, כיאה וכיאות לבני תרבות המערב בעידן ה- 2000. הגענו לפקק ארוך ולאחר זמן... - התגלה לי האור. בכל פעם שהשיירה זחלה ונעצרנו  ליד תורן של אנטנות סלולריות – הרגשתי לחץ בתוך הראש, בחלק הפנימי של האוזניים. פתאום הבנתי מה שורש הכאב. (עדיין לא היה לי פיתרון).

   חשבתי וחשבתי מה לעשות. בעבודה, לקחתי רדיד אלומיניום, מעכתי אותו על כדור-רגל, ובניתי קסדה. ריפדתי אותה, וחבשתי אותה על הראש. אנשים הסתכלו עלי כאילו הרגע ירדתי מחללית (אחרי יומיים התרגלו). לא עזר. בניתי קסדה מרשת ברזל עדינה. לא עזר. (אגב, הרעיונות האלו הם כלל לא רעים). בדקתי באינטרנט. פתאום ראיתי, שיש מישהו שמוכר כובע נגד קרינה. (עמיר בורנשטיין מייסד האתר "ללא קרינה בשבילך). עמיר אמר לי שחשוב  לקבל הדרכה טרם הרכישה, היות והכובע מיועד לרגישים לקרינה, וכדאי לברר מה מצבי, ואיך להשתמש בכובע. נסעתי אליו, וגיליתי עולם חדש. למדתי המון. התברר לי שאני רגיש לקרינה בדרגה קלה עד בינונית. הבנתי שקיים ידע רב ועצום בנושא, שלא ידעתי עליו מאומה. שכרתי מד קרינה, וחזרתי לצפון בהתרגשות עצומה.

  אני מתחיל לנסוע לכיוון הבית, ועושה חניית ביניים בעבודה. אני מודד קרינה  בכל המקומות,  בכל הכיוונים, חוזר ומודד, שוב ושוב, ולא מוצא שום דבר. לא הצלחתי להבין את זה. הייתי נבוך מאוד.

   חזרתי הביתה, והתחלתי למדוד בתוך הבית. אני קורא במד הקרינה רמה נמוכה....הולך ומתקרב לסלון, והרמה מתגברת ...אני מתקרב לטלפון האלחוטי... הקרינה קופצת לגבהים. אני מנתק אותו מהחשמל - - וכל הקרינה בבית יורדת לאפס. למחרת פרסמתי אותו ב"אגורה", ונפטרתי ממנו לשלום. מדדתי עוד פה ושם, ושמחתי מאוד.

    החזרתי את מד הקרינה, וחזרתי לשגרה. התחלתי לחבוש את כובע ההגנה מקרינה, אבל כאבי הראש עדיין לא פסקו. הרגשתי מבולבל ואובד עצות. 

   במקביל, החל גל של התנגדות  להתרומם מולי. חברים ועמיתים התחילו להסתייג מהעיסוק המוגבר שלי בקרינה. לבסוף, כשהרגשתי צורך עצום להבין מה מקרין אותי ואיך להתגונן פעלתי בניגוד מוחלט לעצות שקיבלתי, ורכשתי לי מד קרינה משלי.

   כיום, מד הקרינה מלווה  אותי כל הזמן. כמו כלב נחיה לעיוור. אני יכול לומר בביטחון, שהוא הציל לי (ולמשפחתי) את החיים ומנע ממני מחלות קשות ואיומות, ועל כך אספר בעתיד. כיום,  אני מודד הכול. כל מה שאפשר. מודד רושם ומתעד כל דבר. כל סלולרי, כל ראוטר, כל אנטנה. את כל הכלים  החשמליים בעבודה. הכל, הכל,  הכל.

   אני רוצה במאמר מוסגר, להציע לכל האנשים שכבר מודעים לסכנות הקרינה וטובעים בים הנתונים, ומחכים לגואל שיבוא (אולי) בדמות מודד שיבוא לכיתה של הילד....ולא יודעים מי ומה מקרין - ריכשו עוד היום מד קרינה. אל תחכו לשום גורם מימסדי שיושיע אתכם. תוך 7 שניות אתם מסוגלים לדעת אם יש או אין קרינה, וזה פשוט מאוד, ואני אומר את זה כאדם שסולד מדברים מסובכים. זה פשוט מאוד !

   גל ההתנגדות שהתרומם מולי – נהפך לצונאמי של ממש. שמעתי מחברים ועמיתים את הנוסחים הבאים:

    "אני לא רוצה להתערב בענינים שלך... אבל אתה קצת ..לא מאוזן .... אתה משקיע בזה את כל כולך...". "יש לך עבודה, אישה וילדים...אתה לא יכול כל היום רק להתעסק עם זה ... "."רד ממני ". "אתה קצת... מתנהג בשיגעון...". "לנו – הקרינה לא מפריעה". "הלחץ והחרדה שלך - יותר מזיקים מהקרינה". "קראתי הרבה מחקרים, ומה שאתה מספר - זה שטויות ממש". "מד הקרינה שלך מזייף, זה לא יכול להיות". "הטלפון שלי מקרין? מה אתה מבלבל...?".

   היו אנשים שממש נפגעו ונעלבו: "זה קצת לא נעים לי שאתה מודד אותי", או: "מה, אתה בורח ממני"? "מה, אני מצורע?". לקח לי לא מעט זמן ללמוד איך  להתגונן מהקרינה בלי לפגוע באחרים.

   באופן כללי, הרגשתי כאילו כל הכיתה התאגדה, ועשתה עלי חרם, ושכולם - ממש ממש לא אוהבים אותי. גירדתי מתחתית הנפש פירורי כוחות כדי להמשיך הלאה. כל צלצול סלולרי היה גורם לי לנתר ולסגת. הרגשתי חרדה גדולה, וחייתי בדריכות עליונה.

    הכרזתי בבית שלי: "תדעו לכם, שהחיים שלי השתנו. אני לא אותו אדם שהייתי"... (הרגשתי שאני מצהיר הצהרה אמיתית, אבל הצהרה שאני עצמי - עדיין לא מבין את המשמעות שלה עד הסוף... כאילו הוטלתי פתאום על ידי הגורל, לככב בסיפור אחר).

   ...בינתיים בבית התגלו קשיים. גיליתי שבחדר השינה יש קרינה מראוטר שנמצא מעבר לקיר, בדירת השכנים. עברתי לישון בחדר אחר. אחרי כמה ימים, חשבתי, אולי לבקש מהם לשנות את מיקום הראוטר? שכנים נפלאים. הסכימו בחפץ לב. המשכתי למדוד. גיליתי לתדהמתי קרינה בתדר נמוך (7 מיליגאוס) ליד המיטה. מצאתי מעבר לקיר שנאי של אורגנית, המחובר לחשמל. ניתקתי אותו. אלמלא מד הקרינה – לעולם לא הייתי יודע כלום. זה עוד לא הסוף. גיליתי, שכבלי חשמל רגילים (תיל אווירי מבודד) שעוברים מעל למדרכה שממול לבית, מקרינים את הבית בשעות העומס (7:15 עד 8:15, ו- 18:00 עד 23:00, לערך), ברמה של  3 עד 8 מיליגאוס. מתחת לחוטים הקרינה הנמדדת הייתה עד 15 מיליגאוס, (ובהמשך הרחוב, מגיעה עד ל- 27 מיליגאוס). על פי המשרד להגנת הסביבה, רמה רצויה לשהייה סביבתית היא עד ל- 2 מיליגאוס, אבל כבר מעל 1 מיליגאוס מחילה פגיעה בבריאות ע"פ מחקרים. יצרתי קשר עם חברת החשמל, ונעניתי מיד, ובאדיבות. הטיפול התמשך (וחבל מאוד (!) שלא השכלתי, לצערי, לזרז אותו וללחוץ עליהם). אחרי כ- 6 שבועות שלחו צוות מדידה וצוות בודקי חוטים, עם מנוף-סל מתרומם.  בדקו את הבית ביסודיות רבה מאוד (המדידות שלי היו נכונות), הסתובבו ובדקו ופעלו כמה שעות בעמודים ובחוטים בשכונה ... והלכו. אחרי שנה וחצי, וכמה ביקורים, מצאו את מקור הבעיה (זרמים תועים ברשת החשמל), ופתרו אותה, ורמת השדה המגנטי ירדה ל-1 מיליגאוס. ניצלנו.

   ישבתי וקראתי המון חומר. מצאתי 2 אתרים מצויינים. האתר -  "ללא קרינה בשבילך", (http://www.norad4u.co.il/home), והאתר של ד"ר זמיר שליט"א, על נזקי קרינה, (http://www.zamirshalita.com/rf-hazards).
   אט אט למדתי עוד ועוד. התברר לי שקיים מידע רב, שלא ידעתי על קיומו. נודע לי שקימת תופעה רחבה של רגישים לקרינה.  בצרפת קיים מחנה של פליטי קרינה, שאינם יכולים להתגורר כלל בציוויליזציה שלנו. למדתי במשך הזמן יותר ויותר איך למדוד למטרות התגוננות, אם כי זה תחום טכני מאוד מאוד מורכב. מדדתי פה ושם למשפחה ולחברים קרובים. כל הבתים שמדדתי – היו נגועים בקרינה. גם בתים של אנשים שוחרי בריאות, צמחונים, טבעונים, תזונאים, מודעים, ניו-אייג'ים, וכו'. אף אחד מהאנשים היקרים שפגשתי, לא הבין כלום כלום בקרינה. אפילו לא בדל של הבנה. גם אני הייתי בדיוק כזה לפני 4 חודשים, וזאת, למרות שהתעניינתי מאז ומעולם בנושאי תזונה ובריאות. אנשים מתייחסים לקרינה כמו... לפינגווינים, או לדובי קוטב. יודעים רק שיש דבר כזה... אי שם. בדרך ככל, אם אני מודד בבית של חבר, ואני רואה שהוא המום מהתוצאות -  אני יכול להעריך שהוא יבצע שינוי. אם לא – אני יודע שסתם בזבזתי זמן.

   הסיבה שידע על קרינה כמעט ולא קיים, היא מכיוון שאין לקרינה ריח, טעם, צורה וצבע, וגם, מי שרוצה למכור לנו חשמל וסלולר – לא מעוניין שנדע. רוב המחקרים שמומנו בצורה זו או אחרת בכסף סלולרי, יסתיימו במשפטים שיאמרו: "...לא הוכח עדיין קשר ישיר בין... אין וודאות ש... המומחים חלוקים בדעותיהם  אודות... אין הסכמה בקרב המדענים...", וכל מיני ניסוחים מכובסים ומרגיעים. (קוראים להם: יצרני הספק). אנחנו זוכרים היטב את פנייתם לציבור של יצרני הטבק בארה"ב, בשנת 1954, שפתחה במלים: " יש לנו ענין בבריאות הציבור...". אני לא מאמין לשום מחקר שכסף סלולרי היה שותף ביצירתו. לעומת זאת, ישנם מאות מחקרים אמינים שנעשו על ידי גורמים בלתי תלויים. הכל כתוב.

   ככל שהתנסיתי במדידות ובהתגוננות, מפלס החרדה ירד. הסביבה החלה לקבל להתעניין ולהקשיב. חלק מהסובבים אותי ערכו שינויים בחייהם. למדתי ממה להיזהר, ובעיקר ממי להיזהר. לקח לי חודשיים לפתור את התעלומה, מדוע אני חש כאבי ראש בעבודה. (נכון, יש שם ראוטרים ומקורות קרינה, אבל הם רחוקים ממני). מקור הכאב, הוא - האנשים שמחזיקים בכיס טלפונים סלולריים, שמחוברים לאינטרנט דרך ווי פיי, או  תקשורת נתונים. אלה מקרינים סדר גודל של מאות מיליווט למ"ר, ועד לקצה גבול היכולת של מד הקרינה למדוד (1820). קרינה זו היא  פי מאות (!) מהאנטנות הסלולריות שכל כך מפחידות אותנו, ובצדק, היות שמסביב לכל אנטנה שכזאת, בטווח של מאות מטרים, קיים "צבר סרטני", וזאת, בנוסף למחלות הקשות האחרות. (שבץ מוחי, סכרת, טרשת עורקים, פגיעות גנטיות, אוטיזם, פיגור, ועוד ועוד ועוד).

   כיום, אני חי במצב של דיאטה בקרינה. לא מדבר בסלולרי. מחזיק אותו רק כדי לקבל smsים במצבי אין-ברירה ולחירום. כשמישהו מפעיל תנור מיקרו-גל, אני מתרחק 6 מטרים, או יוצא מהבית. (מהכתובים, גיליתי גם, שמיקרו-גל הורס לחלוטין את האוכל, והופך אותו למזיק. אם תשקו עציץ במים שעברו חימום במיקרוגל – העציץ ימות). אני מתרחק לפחות 2-3 מטרים ממי שמשוחח  בסלולרי, ובכל מגע שלי עם אחרים - אני עומד על המשמר. בכל נסיעה או שהיה מחוץ לבית – אני תר ומחפש אנטנות וקווי מתח גבוה.  עדיין אני דרוך במשרה מלאה, אבל יותר רגוע. עמיר המליץ לי לא לעשות "זעזועים" בסביבה הקרובה שלי, ולרכך את הדברים במידת האפשר. עמיר גם הציע לי, להתמקד פחות בזמני המצוקה והכאב, ויותר בזמנים הטובים, שקיימים ללא ספק. דיאטת הקרינה מוכיחה את עצמה, ורמת הכאב לאחר חשיפה - ירדה מאוד.

   דיאטת הקרינה דורשת לימוד ומחקר מתמשכים, וכוננות מתמדת. כשאני הולך לקניות בסופר, אני מזגזג בין האנשים שסלולרי תחוב באוזניהם. משתדל גם שלא להתקרב למי שאני רואה סלולרי בתוך כיס מכנסיו. אם מישהי "חונה" ליד דוכן העגבניות, תוך כדי סיפור ארוך לדודה מעפולה על חוויות הוויפאסנה האחרונה שעברה – אני מוותר, וחוזר לעגבניות מאוחר יותר. בקופה -  שם כבר אין לי מפלט. אם אין ברירה, ומישהו משוחח לידי, אני אומר: "אני מצטער, אבל אני רגיש לקרינה, ואני לא יכול להיות ליד טלפון סלולרי". להפתעתי (!) אנשים די סובלניים, מתחשבים ומתרחקים. בנסיעות, אני חובש כובע הגנה מקרינה, כדי לחוש פחות  את האנטנות שבדרך. התחלתי גם להשתמש בקסדת הגנה סגורה ומיוחדת, שזוגתי בנתה לי, למקרים שאני לא נוהג. (נראה כמו קסדת אבירים מונגולית, או משהו כזה...).אני  משתדל לא להשתתף בכינוסים ואירועים חברתיים, אלא אם אני ניצב ונוכח בשוליים של הקהל. סרטי קולנוע - אם זה הכרחי -  אני בא, ואני מודד תכופות את סביבתי, ומבקש להרחיק ממני סלולריים. אני יודע שאם הייתי רגיש בדרגה בינונית או גבוהה – הקשיים שלי היו גדולים שבעתיים. חוץ מהסבל הפיסי הכבד, הייתי מנוע מלהשתמש בתחבורה ציבורית, ובכלל להתערב בקהל, הייתי מוחק כל אירוע חברתי, ואפילו הליכה לחוף ים הומה אנשים. הייתי מאבד את מקום עבודתי, ואולי גם נאלץ לעבור מקום מגורים. החיים נעצרים בקיר בטון, ואי אפשר להמשיך בתלם. (תוכלו למצוא ברשת, מגוון סיפורים קשים של רגישים לקרינה).

   ההתמודדות הכי (!) קשה, היא ההימנעות ממפגש עם מקרינים סדרתיים במהלך העבודה. העובדים אמנם מתאמצים ובאים לקראתי, ועושים מעל ומעבר, אבל אני יודע, שאם אני מאבד מעט דריכות, ונותן לכמה מקרינים להתקרב אלי, "רק לדקה ... רק להגיד משהו ..."  – אני אחזור הביתה עם מועקה בראש. למעשה, חוץ מהעבודה עצמה – כל מה שממלא לי את כל תשומת הלב היומית, הוא התחמקות והתרחקות ממקרינים. זו משימה לא פשוטה, הדורשת מאמצים רבים, סבלנות, עקשנות, ניסוי וטעיה, תמרונים ומחשבה. אוכלים הרבה קש.

   לאחרונה, החלה התעוררות של הורים בארץ נגד כוונת משרד החינוך להכניס ראוטרים וטאבלטים לכיתות. משרד החינוך הצהיר בשעתו על מרחב בית הספר, כמקום נקי מקרינה, אבל כיום הוא מעודד בכסף בתי ספר שיוצרים תקשוב אלחוטי. (יתכן שמדובר פה בקשרים עם בעלי הון ?). במדידות (פה ושם) להרגעת הרוחות, נמצאת תמיד רמת קרינה מתחת לתקן. מדידות הקרינה מבוצעות ברובן בצורה לא נכונה. עושים ממוצעים, במקום לשקלל את הערכים. (לדוגמה, חבורת של 30 בריונים תוקפת אדם. כל אחד נותן אגרוף ובעיטה. במקום שאני אדווח על סה"כ של  30 אגרופים ובעיטות שקיבל בשעה, אני מדווח שבכל רגע נתון, היה ממוצע של פחות מאגרוף ובעיטה אחת ). כמו כן, רוב המדידות לא לוקחות בחשבון את כל (המון) התדרים והאותות. בגלל שזה תחום טכני מסובך שכרגע אני לא בקיא בו במאת האחוזים, אני לא נכנס אליו, אבל יש לי על מי לסמוך).

   כמובן, שתוצאות  הבדיקות מציינות, שרמת הקרינה היא מתחת לתקן. זהו אותו תקן שעל פיו – נמדדה הקרינה  בעוספיא, בשנים 2001-2003, ונמצאה תקינה. קרינה זו  גרמה  לצבר סרטני של 250 (ולא כפי שכתבתי במקום אחר) חולי  סרטן, ולעוד מחלות איומות אחרות. לפי תקן זה – מאשרים את חשיפתם של ילדינו בבתי הספר. אין לנו ילדים מיותרים לניסויים מסוכנים.

   לא דיברתי כלל על כך, שהמסכים גונבים לנו את הילדים. מי ששולט בהם – שולט על חייהם. ההורים (בעיקר האימהות) נאבקים להיאבק יום יום עם הילדים על מנת לצמצם את זמן המסכים, מסיבות בריאותיות וחברתיות, ואז - בא משרד החינוך, וזורק אבן לבאר. הטאבלטים שהילדים ייצמדו אליהם בבית הספר – ילוו אותם כמו דבק עד סוף היום.

   לא דיברתי גם על הקרינה בתדר נמוך מארונות החשמל בבתי הספר. אנו יודעים שחשיפה ממושכת ברמה של 2 מיליגאוס, כבר מכפילה את הסיכוי ללוקמיה (סרטן הדם). לוקמיה קשורה לאשפוזים ,למאות שעות בבתי חולים,  להזרקת כימותרפיה לנוזל  השידרה, להקרנות והשתלות מוח עצם, לחיפוש תרומת מוח עצם, ולהוצאות כספיות. לעתים המחלה חוזרת. לעתים צריך להסיר את הטחול. תיתכן פגיעה בפוריות, וחוסר יכולת ללדת ילדים בעתיד. אם תקראו עדויות של הורים – העיניים שלכם ידמעו. גם ללא קשר ללוקמיה, אנו יודעים שקרינה בתדר גבוה ונמוך חשודה כפוגעת בביציות שנשים נושאות בגופן עוד מימי העוברות. ביצית פגועה – אבודה. ביצית שנפגעה חלקית – עלולה ליצור נזק גנטי בדור ההמשך, או בדילוג של כמה דורות. לא אפרט כאן את נזקי הקרינה לשלד, למוח, ולשאר איברי הגוף. הכל כתוב.

   איך הפכתי  לרגיש לקרינה ? אני לא יודע. רגישות לקרינה נובעת או מחשיפה כרונית, או מחשיפה אקוטית, או מרגישות טבעית, או משילוב כלשהו של גורמים אלו. אני יכול רק לשער, שאולי יש קשר לכך, שהטלפון הסלולרי שהחזקתי – הקרין ברמה גבוהה, אולי כי הקשבתי למוסיקה באוזניות מאות שעות (8 מיליגאוס), אולי כי  עבדתי בעבר רבות, עם כלים חשמליים ודיסק השחזה (הקרינה הנמדדת בגוף – 45 מיליגאוס, ביד – מעל 330 מיליגאוס), ושהיתי רבות ליד אנשים מקרינים (סלולארי שמחובר לאינטרנט, דרך ווי פיי, או תקשורת נתונים). עבדתי גם לא מעט שעות כשאני חשוף לקרינת אנטנות סלולריות.

   האם זה יכול לקרות גם לכם ? ודאי ודאי. לפי הסטטיסטיקה, עד 2017, ויש אומרים – תוך פחות מ- 10 שנים - כחמישים אחוזים מהאוכלוסיה יהיו רגישים לקרינה, ברמה זו או אחרת. הסבל הרב הכרוך בכך, והוא רק העשן. האש – הנזקים הבריאותיים הרבים – היא העיקר. הסטטיסטיקה לא מדברת על אינדיאנים או אסקימואים. היא מדברת על האנשים החיים בארצות המתפתחות.

   אני ער לעובדה, שיתכן ואני עושה שגיאות בהתנהלות, בהערכות, ובמידע שקיים ברשותי, בכל הנוגע לקרינה. יתכן גם, שאצטרך בעתיד לתקן, להבהיר, או להודות בטעויות.

   הכאב, הוא מורה אכזר. אין אצלו איחורים ואין חיסורים.כשיופיע הכאב - הוא יהפך לגורם הכי חשוב בחייכם, מעבר לכל הדברים, וכל מאמציכם יתמקדו באיך להיפטר ממנו. ככל שתהיו חשופים לקרינה - כך תגדילו את סיכוייכם להיהפך לרגישים לקרינה, ואז - בכל מקרה תיאלצו להיפרד מכל דבר אלחוטי, אז למה לא להימנע מכך ? למה להתקרב לתהום ? למה לא לשמור על בריאותיכם ? להזכירכם - ילדים הרבה יותר רגישים לקרינה, (ב 50% יותר), בגלל שהגוף עדיין מתפתח, המערכת החיסונית עדיין לא הבשילה, עצם הגולגולת דקה יותר, ועוד ועוד (הכל כתוב). כשילד יהפך לרגיש לקרינה, הוא יאלץ לוותר על בית-ספר, בילויים, מסיבות, נסיעות, טיולים, אולי גם על מקום מגורים, ואז - כל חוויות הגלישה האלחוטית ייעלמו, וישאר רק כאב שאין לו סוף. 

   אני אסיר תודה על כך, שנהייתי רגיש לקרינה. אלמלא המידע שרכשתי בעקבות כך, הייתם פוגשים אותי ביום מן הימים, במחלקה האונקולוגית, עם טיוטה של צוואה בכיסי. אני מוותר גם על חלק מהאנונימיות שלי לטובת הנושא. אני יודע שכל הילדים בני ה- 5 עם האייפון 6, (כי לכולם יש !), כל צרכני השידורים האלחוטיים, וכל דור המדבר הזה -  לא יזכו להיכנס לארץ. כן, אני יודע שאני כותב דברים קשים מאוד. (אין לנו כבר זמן לחומרי ריכוך. הזמן שלנו נגמר). אותם שמוכרים לנו "חוויית גלישה, ומהירות העברת נתונים, וכיף למשתמש", ינסו למכור לנו כימותרפיה והקרנות... שקרוב לוודאי שלא יעזרו. רוב הדור הזה - יסיים את חייו בטרם עת, ולאחר מחלות קשות. התקן הישראלי שמתיר 1000 מיליוואט למ"ר, ישתנה לבסוף, ויתקרב אט אט לתקן הצרפתי (1 מיליוואט למ"ר). מקבלי ההחלטות - שכבר לא יהיו אתנו – לא יזכו לראות את השינוי. יש תמונה שחרוטה בזיכרוני מימי הילדות, לאחר ניצחון צה"ל על הצבא המצרי במלחמת ששת הימים. בתמונה מאלבום הניצחון בהוצאת LIFE, נראית בצילום אווירי, שיירה מצרית לאחר הפצצת חיל האוויר. שרשרת ארוכה ומפוזרת, של שלדות  כלי רכב שרופים ופגועים. ככה מצטיירת בעיני התמונה הפיסית - גופנית של  הדור הבא, לאחר כל הפגיעות הגנטיות שעלולות להתרחש. אני יודע שזה נשמע נורא. זה באמת נורא.

   מצד שני, ככל שתתרחב תופעת אי סבילות לקרינה אלקטרומגנטית, או בקיצור – רגישות לקרינה, יתבצעו שינויים דרסטיים בחיינו. בעוד 15 שנים אני מעריך שאף אחד לא יעיז להצמיד טלפון סלולרי לאוזן. אף אחד לא יחזיק ראוטר אלחוטי. טלפונים אלחוטיים לא יהיו בשימוש. התקשורת תהיה קווית בעיקר. ילדים יורשו להחזיק טלפון סלולרי רק מגיל מתקדם, ובכפוף לנוהל שימוש קפדני. זוכרים את האסבסט ? היום אף אחד לא מעיז לקדוח בלוח אסבסט. הטיפול באסבסט מתבצע בחליפות הגנה, ובציוד מגן מתקדם.

   ככל שהסבל יתפשט, השינוי יואץ ויתקדם. מה שלא יעשה השכל - יעשה הסבל. העולם שלנו – ישתנה לחלוטין. המצב ילך וישתפר במהירות רבה .... אבל המחיר - יהיה נורא.

                                                                                                                                                                                          שבת שלום לכולם.  

                                                                                                                                                                                                                  מני.

                                      עוד בנושא קרינה, תוכלו למצוא בבלוג שלי :http://readrad.blogspot.co.il

                                                     אם אתם מאמינים שהדברים חשובים – פרסמו ושתפו אחרים. תודה.