יש לכם ילדים בבתי ספר מתוקשבים? כדאי שתקראו. (נוסח מתוקן)

  שלום לכל חברי וחברותי. מזמין אתכם לצפות בסרט שצילמו בערוץ 1 על קרינה ורגישות לקרינה, שאני (לצערי) נמנה על גיבורי הסרט. כעת, משפורסם הסרט, מותר כבר לגלות את הסקופ הכי מצמרר שיש בו, ואני מציע לקרוא את זה היטב כדי להבין את גודל השערוריה: משרד החינוך טוען , שבדק 2,700 בתי ספר, ולא מצא שום חריגות קרינה. 

משרד החינוך טוען, שבדיקות הקרינה מבוצעות בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה.          

האמנם?? בא נראה מה אומר על כך האיש שאחראי על הקרינה במשרד להגנת הסביבה (פרופ' סטליאן גלברג):

   "הבדיקות כפי שמבוצעות היום, לא מתאימות לבדיקת קרינת הווי פיי, והודענו על כך למשרד החינוך. אין לנו שיטות מדידה וציוד מדידה לווי פיי, ואני לא ערוך להתעסק בזה.  הווי פיי מבחינתנו הוא מחוץ לתחום לחלוטין. ...אין הנחיות... המשרד להגנת הסביבה לא יכול לקחת על עצמו ברגע זה את הנושא הזה..." סוף ציטוט.

    (אנחנו זוכרים כמובן, גם את דברי פרופ' סדצקי האחראית מטעם משרד הבריאות על סכנות הקרינה הבלתי מייננת, ולדבריה, התקן רלוונטי רק להשפעות חימום, וכלל לא על נושאים בריאותיים ומחלות, כגון סרטן).

.

   גיל כהן (האחראי על קרינה בתדר גבוה) מהמשרד להגנת הסביבה,  הודה שאין נוהל למדידות ווייפיי, והסביר בישיבת הוועדה לזכויות הילד, מדוע: "זו קרינה כל כך נמוכה שקיבלה פטור מהיתר כתוב בחוק הקרינה הבלתי מייננת." גם בתצהיר לבג"ץ (בעתירה נגד הכנסת הווי פיי לכיתות) כתב  ד"ר סטיליאן גלברג: "בשל רמות הקרינה המזעריות הנובעות מנתבים אלחוטיים, התקנתם והשימוש בהם אינם טעונים היתר על פי חוק הקרינה הבלתי מייננת".   אגב,  פרופ' סטליאן בעצמו כתב את הסעיף הזה בחוק ! (מי שמאמין שהקרינה בכיתות נמוכה - מוזמן ליטול מד קרינה מתאים, למדוד ולהזדעזע).

 

   אז בינתיים, יש לנו כאן 2,700 בתי ספר שנערכה בהם בדיקת קרינה לפי "אין-נוהל", שהרי מי שקובע את הנהלים מודה ש"אין נוהל", כלומר , כל מודד יכול למדוד לפי ראות עיניו. ירצה המודד - ימדוד ליד ראשי התלמידים. לא ירצה - ימדוד במרכז הכיתה. ירצה - ימדוד בזמן שכל המחשבים פועלים. לא ירצה - ימדוד בזמן אחר. ירצה - יכייל את מכשיר המדידה לעשות ממוצע... וכן הלאה..

    מבולבלים?  זה סימן שיש לכם הגיון בריא, וזה פתרון החידה:

גם המשרד להגנת הסביבה, וגם משרד הבריאות , מדברים בכפל לשון. לדוגמה, לפני הגשת העתירה לבג"ץ נגד הכנסת הווי פיי לכיתות, יצרו משרדים אלו מצג שווא, כאילו הם שותפים להתנגדות, ולמעשה, הגישו לבג"ץ תצהירים המאשרים מבחינתם את הכנסת הוויי פיי לכיתות !!

   התצהירים שהגישו לבג"ץ מתבססים בין היתר, על וועדה בין משרדית, ומשרדי החינוך, הבריאות והגנת הסביבה היו שותפים מלאים בהמלצותיה. בהמלצות אלו נכתב בין ההיתר, שהם מכירים בצורך שבשימוש ברשת אינטרנט אלחוטי בכפוף למגבלות ... הגבלות אלו משלמות מס-שפתיים, ובין השאר, קוראות "להעדיף אינטרנט קווי על אלחוטי", וזאת,  במקום לאסור אינטרנט אלחוטי בצורה מפורשת (ויש בתי ספר בעולם שכבר עושים את זה).
      

     טענתי בעבר, שמשרד החינוך אינו אומר את האמת לציבור בנושא זה, אבל טעיתי. משרד החינוך קיבל (להפתעתנו) גיבוי ממשרד הגנת הסביבה והבריאות להכניס קרינת ווי פיי לכיתות, אך... היתר זה ניתן ואושר במגבלות חמורות !  
   זה לא מונע ממשרד החינוך להטעות ולרמות אותנו במהלכים אחרים (למשל, להצהיר על 
עדיפות לכאורה לתקשורת קווית, ובפועל לדחוף תקשורת אלחוטית)

                                                                                                                             
   פרופ' סיגל סדצקי הרי מכירה בכך שהתקן לא מגן על בריאות הציבור, ומודה במפורש שהוא רלוונטי רק לעניין חימום רקמות, ומצד שני מסרבת למשל,  להמליץ על הורדת סף הקרינה, היות שלדבריה , "הידע המדעי כיום אינו מאפשר את כימות הסיכון הכרוך בחשיפה לקרינת רדיו". (להזכירכם: פרופ' סדצקי בעצמה השתתפה במחקר האינטרפון, שקשר בין קרינה לגידולי מוח !).

   אם נעקוב אחר עמדתם נראה, שכפל לשון זה מאפיין אותם לאורך כל הדרך. למשל,  פרופ' סטליאן הצהיר (בראיון בגל"צ) בנושא המונים החכמים האלחוטיים (מים גז וחשמל), שאם הם יכנסו לשימוש, רמת הקרינה הכללית תעלה ב-20%, ומצד שני, התיר את הקמתם והפעלתם (במגבלה של שידור בהספק של עד 100 מילי-וואט), בטענה שרמת הקרינה שלהם נמוכה. הכיצד??.

   פרופ' סטליאן הצהיר במפגש עם פעילים ורגישים לקרינה, שבדיקות הקרינה בכיתות לא מתאימות לוויי פיי, ואין לו כלל כלים למדוד את זה, ומצד שני הוא טוען, שקרינה זו נמוכה וקיבלה פטור. אם אין לך כלים למדוד את זה, איך אתה יודע שהקרינה נמוכה??
      כדאי גם לשים לב, שהמשרד להגנת הסביבה ניסח את עמדתו כך,  שהוציא את עצמו מאחריות לתביעות משפטיות. (אם אין נוהל מדידה ולא מודדים וויי פיי, כי זו קרינה "נמוכה" - מי יכול להאשים אותם שיש קרינה??).

  .

  

לסיכום:
1.  ילדים חשופים לקרינה בבתי ספר המתוקשבים ע"י וויי פיי ואינטרנט אלחוטי, אינם מוגנים כלל מבחינה בריאותית (אלא אך ורק בהיבט תרמי). בפועל, קרינה זו גורמת לנזקים ביולוגיים ותחלואה בטווח רחוק.

2. משרד החינוך מצהיר בעד עדיפות לתקשורת קווית, ובפועל דוחף אלחוטית. לטענתו, כל בדיקות הקרינה נמצאו תקינות !

3. משרד הבריאות אומר מצד אחד "כדאי לאמץ את עיקרון הזהירות המונעת", במיוחד אצל ילדים, ומצד שני הוא מכיר בצורך בשימוש באינטרנט אלחוטי.

4. המשרד להגנת הסביבה אומר, ש...בכלל אין נוהל בדיקה לוויי פיי.

5. שלושת המשרדים הנ"ל, קבעו בשיתוף פעולה אדוק, ניסוחים עמומים ומעורפלים, כדי לאפשר הכנסת קרינה מסוכנת, אך בו בזמן "לצאת צדיקים".

   התנהלות משרד החינוך  בנושא זה  מלווה בקופת שרצים נוספת. משרד החינוך בוחר להכניס את הלמידה המתוקשבת בכוח רב, וללא תהליך בחינה הדרגתי, תוך שהוא בוחר להתעלם מחוות דעת מומחים שטוענים שלמידה מתוקשבת גורמת לילדים נזקים בריאותיים (בעיות ביציבה, בראייה, פיתוח הרגלים של חוסר בתנועה, בעיות שלד ומפרקים), בעיות חברתיות (דיכוי קשרים חברתיים ואמפתיה אנושית), בעיות פדגוגיות (שטחיות, תזזיתיות, הישגים נמוכים). גם טענות של מומחי קרינה,  אודות לסכנות ארוכות טווח - נדחו ע"י המשרד, תוך שהוא בעצם עורך ניסוי על ילדי ישראל, ומקווה ומשער שהתוצאות יניחו את הדעת.

   לא נותר לנו ההורים, אלא להתאגד באמצעות הוועדים, ולעצור את הקרינה בעצמינו.

    מוזמנים לשתף את הפוסט. תודה.

דברי גיל כהן בישיבת וועדת הכנסת:

איך מכשירים את הפריסה של וויי פיי בבתי הספר? בודקים קרינה לא נכון ואומרים שהכל בסדר!
ו

כדי להבין לעומק את הסיבה שבדיקות הקרינה לא מראות את רמת הקרינה האמיתית, היכנסו ל"ללא קרינה בשבילך", בקישור: http://norad4uh.blogspot.co.il/ ולמי שמעוניין, אלה עיקרי הדברים:

לא ניתן לבדוק קרינה ממערכות WIFI באותו נוהל ובאותם מדי קרינה כמו בדיקת אנטנות סלולריות, זאת מכיוון שקרינה ממערכות WIFI משודרת באלפי פולסים קצרים כל שנייה ובמשך רוב השניה - אין שידור. כמו כן, מד קרינה איטי (ורוב המדים של מודדי הקרינה המוסמכים על ידי המשרד להגנת הסביבה מודדים פעמים ספורות בשנייה) - לא ימדוד כלום. במקרה של קרינה מאנטנות סלולריות, רוב השנייה יש שידור  ולכן גם מד קרינה איטי יראה משהו (לא הכל). כמו כן נוהל הבדיקה מול אנטנות סלולריות הוא פשטני מאוד (!) ביחס לנוהל הבדיקה הדרוש בכיתה עם ציוד סלולרי ואלחוטי. בנוסף לכך, המודדים עורכים ממוצעים על פני 6 דקות, במקום להראות ולהתייחס אל שיאי הקרינה הנמדדת, ובגלל זה תוצאות המדידה יוצאות "אפסיות". אגב, פרופ' סטליאן גלברג האחראי על הקרינה מטעם המשרד להגנת הסביבה, מכיר היטב את הטענות הללו].

עמיר בורנשטיין הסביר זאת היטב, בוועדת החינוך של הכנסת (https://youtu.be/tA5MXhbzxMU):

 

    נ.ב. במאמר מוסגר, כפי שהדברים נראים כיום, נראה לכאורה, שיש אינטרסים כלכליים סמויים ורבי עוצמה, שדוחפים  את הכנסת התיקשוב האלחוטי לכיתות. לפי פרסום דו"ח עגום של מרכז אדוה, 
(http://adva.org/wp-content/uploads/2014/09/hafrataedu.pdf) הרי שבמסגרת הפרטת החינוך בישראל, תאגידי היי־טק רבים מפעילים תכניות לקידום החינוך הטכנולוגי, לדוגמה: אינטל, מוטורולה, י.ב.מ. ועוד. פעילות התאגידים מגוונת, והיא כוללת תרומות של תשתיות טכנולוגיות כדוגמת מחשבים ומעבדות וכן הרצאות ושיעורים תלמידים על חונכות ידי עובדי החברות, פיתוח תכניות לימוד בתחום הטכנולוגיה והעברתן בבתי־ספר, ועוד. ברור שחברות ישאפו לקדם את ענייניהם, גם אם הדבר כרוך בציוד פולט קרינה.  

קישור להודאה של פרופ' סטליאן על כך שהתקן למעשה לא מגן:  https://www.youtube.com/watch?v=Dlys4SETT3s
קישור להודאה של פרופ' סדצקי על כך שהתקן למעשה לא מגן: https://www.youtube.com/watch?v=dGq28278Pt0
קישור לתצהירי סטליאן וסדצקי בבג"ץ:
 https://www.docdroid.net/bO5GueW/-.pdf.html

 https://www.docdroid.net/cBkz3EN/-2322015.pdf.html

איך בעצם הקרינה מזיקה לנו ? – חלק ראשון

איך בעצם הקרינה מזיקה לנו ? - חלק ראשון

   [פוסט זה מוקדש לבכירי משרד החינוך, אשר מנסים בנחישות כבר כמה שנים, להכניס לכיתות של ילדינו ראוטרים, טאבלטים ומחשבים אלחוטיים, המפיצים קרינה מסוכנת].

   ננסה להסביר כאן בצורה פשוטה, חלק מהדרכים העיקריות,  שבהן הקרינה יוצרת נזקים בגוף האדם:

  1.  קרינה יוצרת בתוך דקות ספורות, כמות רבה של רדיקלים חופשיים.

     (רדיקלים  חופשיים = אטומים או מולקולות שיש  להם אלקטרון בלתי זוגי, והן משתדלות להשיג מיד את בן הזוג. אורך חייהן הוא אלפיות שנייה, והן  גונבות את האלקטרון החסר מתרכובת (מולקולה) שכנה, שהופכת בעצמה לרדיקאל חופשי. אובדן האלקטרון עלול לגרום לשינוי  במבנה התלת מימדי של המולקולה, ולהפחית או להשבית את פעולתה הכימית והביולוגית, וכאן – עיקר הנזק).

   שיבושים בתאים:

   אם תא רגיל מותקף כ-10,000 פעם ביום ע"י רדיקלים חופשיים, הרי שתא מוקרן, מותקף בכמות רבה מאוד (בניסוי בחולדות מעבדה מוקרנות, נמצאו  100,000 תקיפות  ביממה, בקירוב. הפיסיולוגיה של מוח חולדות, היא אותה פיסיולוגיה של בני-נוער). אנחנו יודעים, שאפילו שינוי של 1%בודד בכמות הרדיקלים החופשיים – כבר מפר את האיזון בגוף.

     רדיקלים חופשיים משבשים את הפקודות החשמליות שבעזרתם מתבצעים תהליכים כימיים בתאים. הם מחמצנים את מרכיבי התאים, (חלבונים, פחמימות, שומנים וחומצות הגרעין), והורסים את את קרומי התאים. (חימצון = שם התהליך שבו הרדיקל גונב אלקטרון למולקולה אחרת)

   כתוצאה מתקיפת הרדיקלים החופשיים, קרומי התאים נקרעים או מחוררים, ותהליך הכנסת המזון ופינוי הפסולת משתבש.

   רדיקלים חופשיים גורמים גם לשינויים ושברים בבסיסי ה- DNA, שמתבטאים בהכנסת שגיאות בסדר הבסיסים (=מוטציות), כמו בקרינה מייננת. (ההבדל הוא, שבקרינה בלתי מייננת, הרדיקלים נוצרים באופן בלתי ישיר, אבל פגיעתם קשה). פגיעה ב- DNA יכולה לגרום כמובן להתפתחות גידולים סרטניים, וכן לנזק מידי בפריון,  ולנזק גנטי העלול להתבטא בילדים, בנכדים, או בדורות הבאים. הטיפול בבן משפחה פגוע, יכול להיות מורכב מאוד, ויכול לדרוש משאבים חומריים ונפשיים גדולים.

   מערכת העצבים, ובעיקר המוח, הם מהרגישים ביותר לפגיעות הרדיקלים. כידוע, תאי עצב  גדלים יותר לאט מתאי מערכות אחרות, וגם מתאוששים מפגיעות יותר לאט מתאים אחרים. המעטפת השומנית של תאי העצבים פגיעה מאד לנזק הרדיקלים, שמתפתח עם הזמן למחלות נאורולוגיות קשות בטרם עת, כגון: טרשת נפוצה, ALS, ועוד, אבל גם מערכות אחרות ניפגעות קשה מהרדיקלים, ומתפתחות דלקת המיפרקים, שיגרון, טרשת נפוצה, מחלות מערכת החיסון, כגון אלרגיות, ומחלות אוטואימוניות  (=של חיסון עצמי), בהן הגוף מתחיל לייצר נוגדנים נגד מרכיביו עצמו, עד שניגרם כשל של המערכת. בנוסף להן מתפתחות מחלות כבד, כליות, וריאות, מחלות הלב וכלי הדם (כמפורט בעמוד הבא), ובמערכת העיכול מופיעים במעי הגס כיבים, וסרטן, וזו רק רשימה חלקית. 

   הרדיקלים גורמים גם להפעלה של גנים קדם מסרטנים (הקשורים בחלוקה נורמלית של תאים), וביטויים לעתים גדל, עד שגורמים לחלוקות תאים בלתי נשלטות, דהיינו לסרטן. השפעה זו נמדדה תוך דקות ספורות מתחילת פגיעת הקרינה.

  

   הרדיקלים מדכאים את תאי מערכת החיסון.

   הרדיקלים החופשיים מחמצנים את שומני הדם ואת הכולסטרול, ובכך מאיצים התפתחות טרשת עורקים המעלה את לחץ הדם, ומקדמת את מחלות הלב. הכולסטרול שעבר חימצון - אינו מוכר יותר על ידי הגוף,  ולכן הוא נבלע על ידי התאים של מערכת החיסון, והם "מתישבים" על הדפנות הפנימיות של העורקים. נפח העורקים קטן, ולחץ הדם עולה. הלב – צריך להתאמץ כדי לדחוף את הדם, ושריר הלב מתעבה. נוצרים הפרעות קצב, ומתפתחות מחלות לב וכלי דם, כלומר; דפנות העורקים נפגעות, ונוצר פקיק (התעבות שחוסמת כלי דם) הגורם להתקף לב, או תסחיף (חלק מהעורקים נפרד, ומשייט בזרם הדם), שעלול לגרום לסתימת כלי דם קטנים וליצור שבץ הגורם לחוסר תפקוד, שיתוק, עיוורון ואפילו מוות, או לשטפי דם. אם קורה שטף דם במוח – מצטבר שם דם, שלוחץ על המוח, וגורם לחוסר תפקוד, שיתוק, ואפילו מוות.    

   הרדיקלים מחמצנים ותוקפים את הכליות, וגורמים להם מחלות שונות.

   

   לסיכום, רדיקלים גורמים ומקדמים תחלואים משמעותיים, המתבטאים בהכרה מעורפלת, פגיעות מוטוריות, פגיעה בתפקוד העצבים והשרירים, ניוון רשתית וקרנית  העיניים, קטרקט, פגיעות במפרקים, ובמערכות גוף רבות אחרות, בפרט במערכת החיסון (מחלות כשל חיסוני), עד להתפתחות מחלות תלויות-גיל שונות, כולל מחלות סרטן (מסוגים רבים), אלצהיימר ופרקינסון, מחלות עצבים, מחלות לב וכלי דם, וסוכרת. כל אלו, גורמים לחוסר תפקוד ונכות, ומלווים בסבל רב, טיפולים קשים, הוצאות ענק, ומוות בטרם עת.

   הקרינה גם מייצבת חלק מהרדיקלים החופשיים, ומאריכה בכך את זמן פעולתם ואת נזקיהם.

   אגב, בנוגע לסרטן - ישנו מנגנון המשמיד תאים טרום סרטניים, אולם הרדיקלים החופשיים משבשים מנגנון זה.

   כמו כן, רדיקלים מוציאים יונים של סידן מהתאים, ופוגעים בהם, ולעומת זאת – מוסיפים יונים של סידן לתאים הטרום סרטניים, ומחזקים אותם. (יונים = אטומים או מולקולות, הנושאים מטען חשמלי).

   2.  קרינה מפעילה תוך דקות, גנים שלא לצורך.

   הקרינה מפעילה למשל, גנים קדם-מסרטנים, וכן גנים המיועדים להפעיל חלבונים למצבי הלם וחום, שמטרתם לעזור ולתמוך בחלבונים רגילים לתפקד במצבים לא רגילים של חום, קרינה, או חדירת מזהמים כימיים או ביולוגיים. כשחלבוני הלם חום אלו נמצאים בפעולה ממושכת,  הם מאפשרים לתאים שה DNA שלהם נפגע (ועלולים לעבור התמרה סרטנית) להמשיך ולהתחלק, ולהתחמק ממסלול של 'מוות מתוכנן' על ידי הגוף, וכך, יכול תא סרטני המתרבה עם הזמן, ליצור גידול סרטני.

        כמו כן, במצב זה – הגנים המפעילים את חלבוני הלם חום, פוגעים במחסום דם-מוח (BBB), המפריד בין הדם למוח. מחסום זה, בנוי מתאים (אנדותל) המצפים את דופן כלי הדם, הממוקמים ברקמת המוח בצורה צפופה יותר, לעומת שאר הגוף. מחסום זה מייצב את הנוזלים המקיפים את המוח, ומונע בצורה סלקטיבית מחומרים רעילים, תרופות וחלבונים בזרם הדם, מלהגיע אל המוח. הפגיעה נגרמת על ידי כך, שקירות התאים בכלי הדם, אשר יוצרים את המחסום – מתכווצים, והמעבר בנימים גדל. הפלאזמה (נוזל הדם) יוצאת מהנימים, ומצטברת בחללי המוח, וכך נחשף המוח לחדירת מזהמים, ועולה הסיכון להתפתחות סרטן במוח. כשפריצה זו משמעותית, היא גורמת לכאבי ראש אצל האדם.
   
   אם למשל אנחנו חשופים לפליטה ממכוניות,  זיהום אוויר, עישון, חומרי הדברה, תרופות, תוספים כימיים במזון או בשתיה (פלואור, באדיבות משרד הבריאות) - כל אלו חודרים ישר למוח, בזמן שנפרץ המחסום. אם אנחנו משלבים עישון (עם כל החומרים המסרטנים שבו) עם שתיית אלכוהול - מצבינו חמור אף יותר, היות שבין היתר, האלכוהול ממיס את רכיבי העשן בחלל הפה, והם נספגים בגוף.
   
    ככלל, שילוב של קרינה וחשיפה למזהמים כימיים ואחרים, מגבירה מאוד מאוד, את הנזק הכולל לגוף.

    פריצת המחסום  BBBיכולה להסביר את ריבוי המקרים של שבץ מוחי באנשים צעירים יחסית, באזורים של צבר סרטני (מקרי סרטן רבים מסביב למיקום של אנטנות סלולריות), כמו למשל בצבר הסרטני שנמצא בכפר עוספיא. 

  

   בסרטון להלן, תוכלו לשמוע את ד"ר זמיר שליט"א, שהוא מיקרוביולוג, ומומחה מספר אחד בארץ לנזקי קרינה. איכות השמע בסרטון - גרועה, אבל המידע שיש בו מקיף ומדהים. בדקה 39:24 תוכלו לראות את מפת עוספיא, ועליה נראים מיקומי האנטנות הסלולריות,  ובהתאמה גמורה – את מיקומי הבתים של חולים שלקו בסרטן (350 איש, נכון לשנת 2010).

   המקרה בעוספיא הוא רק דוגמה (אם כי חמורה מאוד) לצברים סרטניים הקיימים בכל מקום שיש אנטנות, בארץ ובעולם.

      מביא דוגמה מסיפור ששמעתי לפני שבוע:

   אדם במקצוע פרא רפואי,  מספר לי שהוא גר בשכונת עין איברהים, באום אל פאחם.  שכנים שלו אומרים לו: "אני מקבל מחברת הסלולר 4,000 שקל על הצבת האנטנה, למה שאוותר על זה"? קיימת גם  בירכתי השכונה אנטנה סלולרית של פרטנר, בעוצמה מדהימה של 179 מיליוואט למ"ר, ואני יודע ממה שמדדתי בעבר, שרמת הקרינה המופיעה במפת המשרד לאיכות הסביבה אינה משקפת כלל את רמת הקרינה במציאות. "יש לנו 20 ילדים חולי סרטן שמטופלים בשניידר", הוא מספר לי. לא בדקתי אם זה מדויק, אבל גם אם הוא מגזים – זה עדיין נורא.

       

   הכתוב בפוסט הנ"ל, מבוסס על פרסומי ד"ר זמיר שליט"א, ועל המידע מהספר "הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור". מי שמתעניין במידע שימושי נוסף – מוזמן להיכנס לאתר היסודי והמקיף "ללא קרינה בשבילך", בקישור: http://www.norad4u.co.il/home

                                                               שתפו במידע זה את יקיריכם. תודה, ושבת שלום לכולם.

איך הפכתי לרגיש לקרינה .... והאם זה יכול לקרות גם לך ?

איך הפכתי לרגיש לקרינה .... והאם זה יכול לקרות גם לך ?

   לפני כ- 4 שנים ערכנו שיפוץ בבית. (במהלך העבודות,  הקפדתי  להרחיק שקעים חשמליים, ומעברים של צנרת  חשמלית  בקירות, בסמוך למקומות שינה). עבר עלינו  חודש שלם של מתח ופעילות, שלוותה בהמון שיחות ותיאומים בטלפון הסלולרי.  אחרי חודש – אני מרגיש תחושת לחץ מוזרה  ברקות. סוג של תחושה עמומה, שלא נעלמת. נדלק לי אור אדום. הבנתי שהגזמתי בשימוש  בסלולרי, ושקיבלתי "מנת יתר". התחלתי לדבר רק עם אזניה או דיבורית. עבר הזמן – כבה האור האדום... וחזרתי לשוחח כרגיל.

   לפני חצי שנה הופיעו כאבי אזנים קלים - משהו לא ברור. שהלך והתחזק. הייתי אמור לנסוע ללונדון בקיץ, ולא רציתי לחפש רופא אף אוזן וגרון בעיר זרה. הזמנתי תור בקופת חולים...ורופא האוזניים אמר לי, שמבחינתו – אין לי שום דבר... ואולי כדאי לברר בתחום אחר. שמחתי מאוד.

   טסתי ללונדון. בטיסה בגובה רב – הקרינה הקוסמית מקרינה אותנו פי 500 מאשר על פני כדור הארץ. טיסה לניו יורק, למשל, שוות ערך ל-4 צילומי רנטגן. ואפרופו צילומי רנטגן - אם אתם ישנים בממ"ד, דעו לכם שהקרינה הנפלטת מהבטון שבקירות – שוות ערך ל- 30 צילומי רנטגן  בשנה. הסיבה היא, שמערבבים במלט אפר של פחם מתחנות הכוח. כיום, כנראה, מוסיפים את זה גם כתחליף חלקי לחול היקר. מידע זה מוזכר  בכתבתה של  נטע אחיטוב מה-28.02.2013  בהארץ  (קישור: http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1940576). הבעייתיות של בנייה בחומרים הפולטים קרינה ברמה גבוהה יחסית הובנה כבר לפני מספר שנים, כשהחל שימוש נרחב באפר פחם לבנייה. אפר פחם, שהוא תוצר של תחנות הכוח, תורם ללכידות, לחוזק ולעמידות תערובת הבטון.  אפר הפחם פולט קרינה מייננת בשיעורים גבוהים יחסית, ולכן אסור להכניס כמות גדולה מדי ממנו למוצרי הבנייה.

    בחזרה ללונדון. נסענו ברכבת התחתית (מאיצה כמו טיל בליסטי. יעילה ומדהימה) עם כל האנגלים המנומסים והאדיבים. כולם שקועים בעצמם או בפלאפונים. (לא ידעתי  אז, שפלאפון ורכבת – לא נוסעים יחד)....התאכסנו במלון דירות ... בחדר שלנו לא היה ווי פיי, אבל בחדר הסמוך – היה. כששהיתי שם, הרגשתי כאב קל באוזניים.כשסיפרתי את זה, אמרו לי ש....זה לא יכול להיות.

   נסענו בדרכים .... ולאחר זמן, אמרתי: "עוד 200  מטר אנחנו מתקרבים לתורן של אנטנות סלולריות...", וכך היה. בכל פעם חזיתי מתי אנחנו מתקרבים לאנטנות, ואפילו באיזה כיוון. לא בכל הפעמים צדקתי. הפכנו את זה למעיין משחק ניחושים. לא הייתי באמת בטוח אם אני  מרגיש את זה, או שאני מדמיין.

   חזרנו לארץ. כאבי האוזניים הפכו לכאבי ראש קלים, במיוחד בעבודה. בבית – הפסקתי לאכול בסלון. הרגשתי הפרעה כלשהי. הייתי אוכל במטבח, בעמידה. לא ידעתי מה לעשות. בא כביש 6 – והציל אותי, ומעשה שהיה, כך היה.

   יום אחד אני נוסע מטעם העבודה לאשדוד.... ובחזרה  לצפון. כל הדרך ניווטנו עם וויז, כיאה וכיאות לבני תרבות המערב בעידן ה- 2000. הגענו לפקק ארוך ולאחר זמן... - התגלה לי האור. בכל פעם שהשיירה זחלה ונעצרנו  ליד תורן של אנטנות סלולריות – הרגשתי לחץ בתוך הראש, בחלק הפנימי של האוזניים. פתאום הבנתי מה שורש הכאב. (עדיין לא היה לי פיתרון).

   חשבתי וחשבתי מה לעשות. בעבודה, לקחתי רדיד אלומיניום, מעכתי אותו על כדור-רגל, ובניתי קסדה. ריפדתי אותה, וחבשתי אותה על הראש. אנשים הסתכלו עלי כאילו הרגע ירדתי מחללית (אחרי יומיים התרגלו). לא עזר. בניתי קסדה מרשת ברזל עדינה. לא עזר. (אגב, הרעיונות האלו הם כלל לא רעים). בדקתי באינטרנט. פתאום ראיתי, שיש מישהו שמוכר כובע נגד קרינה. (עמיר בורנשטיין מייסד האתר "ללא קרינה בשבילך). עמיר אמר לי שחשוב  לקבל הדרכה טרם הרכישה, היות והכובע מיועד לרגישים לקרינה, וכדאי לברר מה מצבי, ואיך להשתמש בכובע. נסעתי אליו, וגיליתי עולם חדש. למדתי המון. התברר לי שאני רגיש לקרינה בדרגה קלה עד בינונית. הבנתי שקיים ידע רב ועצום בנושא, שלא ידעתי עליו מאומה. שכרתי מד קרינה, וחזרתי לצפון בהתרגשות עצומה.

  אני מתחיל לנסוע לכיוון הבית, ועושה חניית ביניים בעבודה. אני מודד קרינה  בכל המקומות,  בכל הכיוונים, חוזר ומודד, שוב ושוב, ולא מוצא שום דבר. לא הצלחתי להבין את זה. הייתי נבוך מאוד.

   חזרתי הביתה, והתחלתי למדוד בתוך הבית. אני קורא במד הקרינה רמה נמוכה....הולך ומתקרב לסלון, והרמה מתגברת ...אני מתקרב לטלפון האלחוטי... הקרינה קופצת לגבהים. אני מנתק אותו מהחשמל - - וכל הקרינה בבית יורדת לאפס. למחרת פרסמתי אותו ב"אגורה", ונפטרתי ממנו לשלום. מדדתי עוד פה ושם, ושמחתי מאוד.

    החזרתי את מד הקרינה, וחזרתי לשגרה. התחלתי לחבוש את כובע ההגנה מקרינה, אבל כאבי הראש עדיין לא פסקו. הרגשתי מבולבל ואובד עצות. 

   במקביל, החל גל של התנגדות  להתרומם מולי. חברים ועמיתים התחילו להסתייג מהעיסוק המוגבר שלי בקרינה. לבסוף, כשהרגשתי צורך עצום להבין מה מקרין אותי ואיך להתגונן פעלתי בניגוד מוחלט לעצות שקיבלתי, ורכשתי לי מד קרינה משלי.

   כיום, מד הקרינה מלווה  אותי כל הזמן. כמו כלב נחיה לעיוור. אני יכול לומר בביטחון, שהוא הציל לי (ולמשפחתי) את החיים ומנע ממני מחלות קשות ואיומות, ועל כך אספר בעתיד. כיום,  אני מודד הכול. כל מה שאפשר. מודד רושם ומתעד כל דבר. כל סלולרי, כל ראוטר, כל אנטנה. את כל הכלים  החשמליים בעבודה. הכל, הכל,  הכל.

   אני רוצה במאמר מוסגר, להציע לכל האנשים שכבר מודעים לסכנות הקרינה וטובעים בים הנתונים, ומחכים לגואל שיבוא (אולי) בדמות מודד שיבוא לכיתה של הילד....ולא יודעים מי ומה מקרין - ריכשו עוד היום מד קרינה. אל תחכו לשום גורם מימסדי שיושיע אתכם. תוך 7 שניות אתם מסוגלים לדעת אם יש או אין קרינה, וזה פשוט מאוד, ואני אומר את זה כאדם שסולד מדברים מסובכים. זה פשוט מאוד !

   גל ההתנגדות שהתרומם מולי – נהפך לצונאמי של ממש. שמעתי מחברים ועמיתים את הנוסחים הבאים:

    "אני לא רוצה להתערב בענינים שלך... אבל אתה קצת ..לא מאוזן .... אתה משקיע בזה את כל כולך...". "יש לך עבודה, אישה וילדים...אתה לא יכול כל היום רק להתעסק עם זה ... "."רד ממני ". "אתה קצת... מתנהג בשיגעון...". "לנו – הקרינה לא מפריעה". "הלחץ והחרדה שלך - יותר מזיקים מהקרינה". "קראתי הרבה מחקרים, ומה שאתה מספר - זה שטויות ממש". "מד הקרינה שלך מזייף, זה לא יכול להיות". "הטלפון שלי מקרין? מה אתה מבלבל...?".

   היו אנשים שממש נפגעו ונעלבו: "זה קצת לא נעים לי שאתה מודד אותי", או: "מה, אתה בורח ממני"? "מה, אני מצורע?". לקח לי לא מעט זמן ללמוד איך  להתגונן מהקרינה בלי לפגוע באחרים.

   באופן כללי, הרגשתי כאילו כל הכיתה התאגדה, ועשתה עלי חרם, ושכולם - ממש ממש לא אוהבים אותי. גירדתי מתחתית הנפש פירורי כוחות כדי להמשיך הלאה. כל צלצול סלולרי היה גורם לי לנתר ולסגת. הרגשתי חרדה גדולה, וחייתי בדריכות עליונה.

    הכרזתי בבית שלי: "תדעו לכם, שהחיים שלי השתנו. אני לא אותו אדם שהייתי"... (הרגשתי שאני מצהיר הצהרה אמיתית, אבל הצהרה שאני עצמי - עדיין לא מבין את המשמעות שלה עד הסוף... כאילו הוטלתי פתאום על ידי הגורל, לככב בסיפור אחר).

   ...בינתיים בבית התגלו קשיים. גיליתי שבחדר השינה יש קרינה מראוטר שנמצא מעבר לקיר, בדירת השכנים. עברתי לישון בחדר אחר. אחרי כמה ימים, חשבתי, אולי לבקש מהם לשנות את מיקום הראוטר? שכנים נפלאים. הסכימו בחפץ לב. המשכתי למדוד. גיליתי לתדהמתי קרינה בתדר נמוך (7 מיליגאוס) ליד המיטה. מצאתי מעבר לקיר שנאי של אורגנית, המחובר לחשמל. ניתקתי אותו. אלמלא מד הקרינה – לעולם לא הייתי יודע כלום. זה עוד לא הסוף. גיליתי, שכבלי חשמל רגילים (תיל אווירי מבודד) שעוברים מעל למדרכה שממול לבית, מקרינים את הבית בשעות העומס (7:15 עד 8:15, ו- 18:00 עד 23:00, לערך), ברמה של  3 עד 8 מיליגאוס. מתחת לחוטים הקרינה הנמדדת הייתה עד 15 מיליגאוס, (ובהמשך הרחוב, מגיעה עד ל- 27 מיליגאוס). על פי המשרד להגנת הסביבה, רמה רצויה לשהייה סביבתית היא עד ל- 2 מיליגאוס, אבל כבר מעל 1 מיליגאוס מחילה פגיעה בבריאות ע"פ מחקרים. יצרתי קשר עם חברת החשמל, ונעניתי מיד, ובאדיבות. הטיפול התמשך (וחבל מאוד (!) שלא השכלתי, לצערי, לזרז אותו וללחוץ עליהם). אחרי כ- 6 שבועות שלחו צוות מדידה וצוות בודקי חוטים, עם מנוף-סל מתרומם.  בדקו את הבית ביסודיות רבה מאוד (המדידות שלי היו נכונות), הסתובבו ובדקו ופעלו כמה שעות בעמודים ובחוטים בשכונה ... והלכו. אחרי שנה וחצי, וכמה ביקורים, מצאו את מקור הבעיה (זרמים תועים ברשת החשמל), ופתרו אותה, ורמת השדה המגנטי ירדה ל-1 מיליגאוס. ניצלנו.

   ישבתי וקראתי המון חומר. מצאתי 2 אתרים מצויינים. האתר -  "ללא קרינה בשבילך", (http://www.norad4u.co.il/home), והאתר של ד"ר זמיר שליט"א, על נזקי קרינה, (http://www.zamirshalita.com/rf-hazards).
   אט אט למדתי עוד ועוד. התברר לי שקיים מידע רב, שלא ידעתי על קיומו. נודע לי שקימת תופעה רחבה של רגישים לקרינה.  בצרפת קיים מחנה של פליטי קרינה, שאינם יכולים להתגורר כלל בציוויליזציה שלנו. למדתי במשך הזמן יותר ויותר איך למדוד למטרות התגוננות, אם כי זה תחום טכני מאוד מאוד מורכב. מדדתי פה ושם למשפחה ולחברים קרובים. כל הבתים שמדדתי – היו נגועים בקרינה. גם בתים של אנשים שוחרי בריאות, צמחונים, טבעונים, תזונאים, מודעים, ניו-אייג'ים, וכו'. אף אחד מהאנשים היקרים שפגשתי, לא הבין כלום כלום בקרינה. אפילו לא בדל של הבנה. גם אני הייתי בדיוק כזה לפני 4 חודשים, וזאת, למרות שהתעניינתי מאז ומעולם בנושאי תזונה ובריאות. אנשים מתייחסים לקרינה כמו... לפינגווינים, או לדובי קוטב. יודעים רק שיש דבר כזה... אי שם. בדרך ככל, אם אני מודד בבית של חבר, ואני רואה שהוא המום מהתוצאות -  אני יכול להעריך שהוא יבצע שינוי. אם לא – אני יודע שסתם בזבזתי זמן.

   הסיבה שידע על קרינה כמעט ולא קיים, היא מכיוון שאין לקרינה ריח, טעם, צורה וצבע, וגם, מי שרוצה למכור לנו חשמל וסלולר – לא מעוניין שנדע. רוב המחקרים שמומנו בצורה זו או אחרת בכסף סלולרי, יסתיימו במשפטים שיאמרו: "...לא הוכח עדיין קשר ישיר בין... אין וודאות ש... המומחים חלוקים בדעותיהם  אודות... אין הסכמה בקרב המדענים...", וכל מיני ניסוחים מכובסים ומרגיעים. (קוראים להם: יצרני הספק). אנחנו זוכרים היטב את פנייתם לציבור של יצרני הטבק בארה"ב, בשנת 1954, שפתחה במלים: " יש לנו ענין בבריאות הציבור...". אני לא מאמין לשום מחקר שכסף סלולרי היה שותף ביצירתו. לעומת זאת, ישנם מאות מחקרים אמינים שנעשו על ידי גורמים בלתי תלויים. הכל כתוב.

   ככל שהתנסיתי במדידות ובהתגוננות, מפלס החרדה ירד. הסביבה החלה לקבל להתעניין ולהקשיב. חלק מהסובבים אותי ערכו שינויים בחייהם. למדתי ממה להיזהר, ובעיקר ממי להיזהר. לקח לי חודשיים לפתור את התעלומה, מדוע אני חש כאבי ראש בעבודה. (נכון, יש שם ראוטרים ומקורות קרינה, אבל הם רחוקים ממני). מקור הכאב, הוא - האנשים שמחזיקים בכיס טלפונים סלולריים, שמחוברים לאינטרנט דרך ווי פיי, או  תקשורת נתונים. אלה מקרינים סדר גודל של מאות מיליווט למ"ר, ועד לקצה גבול היכולת של מד הקרינה למדוד (1820). קרינה זו היא  פי מאות (!) מהאנטנות הסלולריות שכל כך מפחידות אותנו, ובצדק, היות שמסביב לכל אנטנה שכזאת, בטווח של מאות מטרים, קיים "צבר סרטני", וזאת, בנוסף למחלות הקשות האחרות. (שבץ מוחי, סכרת, טרשת עורקים, פגיעות גנטיות, אוטיזם, פיגור, ועוד ועוד ועוד).

   כיום, אני חי במצב של דיאטה בקרינה. לא מדבר בסלולרי. מחזיק אותו רק כדי לקבל smsים במצבי אין-ברירה ולחירום. כשמישהו מפעיל תנור מיקרו-גל, אני מתרחק 6 מטרים, או יוצא מהבית. (מהכתובים, גיליתי גם, שמיקרו-גל הורס לחלוטין את האוכל, והופך אותו למזיק. אם תשקו עציץ במים שעברו חימום במיקרוגל – העציץ ימות). אני מתרחק לפחות 2-3 מטרים ממי שמשוחח  בסלולרי, ובכל מגע שלי עם אחרים - אני עומד על המשמר. בכל נסיעה או שהיה מחוץ לבית – אני תר ומחפש אנטנות וקווי מתח גבוה.  עדיין אני דרוך במשרה מלאה, אבל יותר רגוע. עמיר המליץ לי לא לעשות "זעזועים" בסביבה הקרובה שלי, ולרכך את הדברים במידת האפשר. עמיר גם הציע לי, להתמקד פחות בזמני המצוקה והכאב, ויותר בזמנים הטובים, שקיימים ללא ספק. דיאטת הקרינה מוכיחה את עצמה, ורמת הכאב לאחר חשיפה - ירדה מאוד.

   דיאטת הקרינה דורשת לימוד ומחקר מתמשכים, וכוננות מתמדת. כשאני הולך לקניות בסופר, אני מזגזג בין האנשים שסלולרי תחוב באוזניהם. משתדל גם שלא להתקרב למי שאני רואה סלולרי בתוך כיס מכנסיו. אם מישהי "חונה" ליד דוכן העגבניות, תוך כדי סיפור ארוך לדודה מעפולה על חוויות הוויפאסנה האחרונה שעברה – אני מוותר, וחוזר לעגבניות מאוחר יותר. בקופה -  שם כבר אין לי מפלט. אם אין ברירה, ומישהו משוחח לידי, אני אומר: "אני מצטער, אבל אני רגיש לקרינה, ואני לא יכול להיות ליד טלפון סלולרי". להפתעתי (!) אנשים די סובלניים, מתחשבים ומתרחקים. בנסיעות, אני חובש כובע הגנה מקרינה, כדי לחוש פחות  את האנטנות שבדרך. התחלתי גם להשתמש בקסדת הגנה סגורה ומיוחדת, שזוגתי בנתה לי, למקרים שאני לא נוהג. (נראה כמו קסדת אבירים מונגולית, או משהו כזה...).אני  משתדל לא להשתתף בכינוסים ואירועים חברתיים, אלא אם אני ניצב ונוכח בשוליים של הקהל. סרטי קולנוע - אם זה הכרחי -  אני בא, ואני מודד תכופות את סביבתי, ומבקש להרחיק ממני סלולריים. אני יודע שאם הייתי רגיש בדרגה בינונית או גבוהה – הקשיים שלי היו גדולים שבעתיים. חוץ מהסבל הפיסי הכבד, הייתי מנוע מלהשתמש בתחבורה ציבורית, ובכלל להתערב בקהל, הייתי מוחק כל אירוע חברתי, ואפילו הליכה לחוף ים הומה אנשים. הייתי מאבד את מקום עבודתי, ואולי גם נאלץ לעבור מקום מגורים. החיים נעצרים בקיר בטון, ואי אפשר להמשיך בתלם. (תוכלו למצוא ברשת, מגוון סיפורים קשים של רגישים לקרינה).

   ההתמודדות הכי (!) קשה, היא ההימנעות ממפגש עם מקרינים סדרתיים במהלך העבודה. העובדים אמנם מתאמצים ובאים לקראתי, ועושים מעל ומעבר, אבל אני יודע, שאם אני מאבד מעט דריכות, ונותן לכמה מקרינים להתקרב אלי, "רק לדקה ... רק להגיד משהו ..."  – אני אחזור הביתה עם מועקה בראש. למעשה, חוץ מהעבודה עצמה – כל מה שממלא לי את כל תשומת הלב היומית, הוא התחמקות והתרחקות ממקרינים. זו משימה לא פשוטה, הדורשת מאמצים רבים, סבלנות, עקשנות, ניסוי וטעיה, תמרונים ומחשבה. אוכלים הרבה קש.

   לאחרונה, החלה התעוררות של הורים בארץ נגד כוונת משרד החינוך להכניס ראוטרים וטאבלטים לכיתות. משרד החינוך הצהיר בשעתו על מרחב בית הספר, כמקום נקי מקרינה, אבל כיום הוא מעודד בכסף בתי ספר שיוצרים תקשוב אלחוטי. (יתכן שמדובר פה בקשרים עם בעלי הון ?). במדידות (פה ושם) להרגעת הרוחות, נמצאת תמיד רמת קרינה מתחת לתקן. מדידות הקרינה מבוצעות ברובן בצורה לא נכונה. עושים ממוצעים, במקום לשקלל את הערכים. (לדוגמה, חבורת של 30 בריונים תוקפת אדם. כל אחד נותן אגרוף ובעיטה. במקום שאני אדווח על סה"כ של  30 אגרופים ובעיטות שקיבל בשעה, אני מדווח שבכל רגע נתון, היה ממוצע של פחות מאגרוף ובעיטה אחת ). כמו כן, רוב המדידות לא לוקחות בחשבון את כל (המון) התדרים והאותות. בגלל שזה תחום טכני מסובך שכרגע אני לא בקיא בו במאת האחוזים, אני לא נכנס אליו, אבל יש לי על מי לסמוך).

   כמובן, שתוצאות  הבדיקות מציינות, שרמת הקרינה היא מתחת לתקן. זהו אותו תקן שעל פיו – נמדדה הקרינה  בעוספיא, בשנים 2001-2003, ונמצאה תקינה. קרינה זו  גרמה  לצבר סרטני של 250 (ולא כפי שכתבתי במקום אחר) חולי  סרטן, ולעוד מחלות איומות אחרות. לפי תקן זה – מאשרים את חשיפתם של ילדינו בבתי הספר. אין לנו ילדים מיותרים לניסויים מסוכנים.

   לא דיברתי כלל על כך, שהמסכים גונבים לנו את הילדים. מי ששולט בהם – שולט על חייהם. ההורים (בעיקר האימהות) נאבקים להיאבק יום יום עם הילדים על מנת לצמצם את זמן המסכים, מסיבות בריאותיות וחברתיות, ואז - בא משרד החינוך, וזורק אבן לבאר. הטאבלטים שהילדים ייצמדו אליהם בבית הספר – ילוו אותם כמו דבק עד סוף היום.

   לא דיברתי גם על הקרינה בתדר נמוך מארונות החשמל בבתי הספר. אנו יודעים שחשיפה ממושכת ברמה של 2 מיליגאוס, כבר מכפילה את הסיכוי ללוקמיה (סרטן הדם). לוקמיה קשורה לאשפוזים ,למאות שעות בבתי חולים,  להזרקת כימותרפיה לנוזל  השידרה, להקרנות והשתלות מוח עצם, לחיפוש תרומת מוח עצם, ולהוצאות כספיות. לעתים המחלה חוזרת. לעתים צריך להסיר את הטחול. תיתכן פגיעה בפוריות, וחוסר יכולת ללדת ילדים בעתיד. אם תקראו עדויות של הורים – העיניים שלכם ידמעו. גם ללא קשר ללוקמיה, אנו יודעים שקרינה בתדר גבוה ונמוך חשודה כפוגעת בביציות שנשים נושאות בגופן עוד מימי העוברות. ביצית פגועה – אבודה. ביצית שנפגעה חלקית – עלולה ליצור נזק גנטי בדור ההמשך, או בדילוג של כמה דורות. לא אפרט כאן את נזקי הקרינה לשלד, למוח, ולשאר איברי הגוף. הכל כתוב.

   איך הפכתי  לרגיש לקרינה ? אני לא יודע. רגישות לקרינה נובעת או מחשיפה כרונית, או מחשיפה אקוטית, או מרגישות טבעית, או משילוב כלשהו של גורמים אלו. אני יכול רק לשער, שאולי יש קשר לכך, שהטלפון הסלולרי שהחזקתי – הקרין ברמה גבוהה, אולי כי הקשבתי למוסיקה באוזניות מאות שעות (8 מיליגאוס), אולי כי  עבדתי בעבר רבות, עם כלים חשמליים ודיסק השחזה (הקרינה הנמדדת בגוף – 45 מיליגאוס, ביד – מעל 330 מיליגאוס), ושהיתי רבות ליד אנשים מקרינים (סלולארי שמחובר לאינטרנט, דרך ווי פיי, או תקשורת נתונים). עבדתי גם לא מעט שעות כשאני חשוף לקרינת אנטנות סלולריות.

   האם זה יכול לקרות גם לכם ? ודאי ודאי. לפי הסטטיסטיקה, עד 2017, ויש אומרים – תוך פחות מ- 10 שנים - כחמישים אחוזים מהאוכלוסיה יהיו רגישים לקרינה, ברמה זו או אחרת. הסבל הרב הכרוך בכך, והוא רק העשן. האש – הנזקים הבריאותיים הרבים – היא העיקר. הסטטיסטיקה לא מדברת על אינדיאנים או אסקימואים. היא מדברת על האנשים החיים בארצות המתפתחות.

   אני ער לעובדה, שיתכן ואני עושה שגיאות בהתנהלות, בהערכות, ובמידע שקיים ברשותי, בכל הנוגע לקרינה. יתכן גם, שאצטרך בעתיד לתקן, להבהיר, או להודות בטעויות.

   הכאב, הוא מורה אכזר. אין אצלו איחורים ואין חיסורים.כשיופיע הכאב - הוא יהפך לגורם הכי חשוב בחייכם, מעבר לכל הדברים, וכל מאמציכם יתמקדו באיך להיפטר ממנו. ככל שתהיו חשופים לקרינה - כך תגדילו את סיכוייכם להיהפך לרגישים לקרינה, ואז - בכל מקרה תיאלצו להיפרד מכל דבר אלחוטי, אז למה לא להימנע מכך ? למה להתקרב לתהום ? למה לא לשמור על בריאותיכם ? להזכירכם - ילדים הרבה יותר רגישים לקרינה, (ב 50% יותר), בגלל שהגוף עדיין מתפתח, המערכת החיסונית עדיין לא הבשילה, עצם הגולגולת דקה יותר, ועוד ועוד (הכל כתוב). כשילד יהפך לרגיש לקרינה, הוא יאלץ לוותר על בית-ספר, בילויים, מסיבות, נסיעות, טיולים, אולי גם על מקום מגורים, ואז - כל חוויות הגלישה האלחוטית ייעלמו, וישאר רק כאב שאין לו סוף. 

   אני אסיר תודה על כך, שנהייתי רגיש לקרינה. אלמלא המידע שרכשתי בעקבות כך, הייתם פוגשים אותי ביום מן הימים, במחלקה האונקולוגית, עם טיוטה של צוואה בכיסי. אני מוותר גם על חלק מהאנונימיות שלי לטובת הנושא. אני יודע שכל הילדים בני ה- 5 עם האייפון 6, (כי לכולם יש !), כל צרכני השידורים האלחוטיים, וכל דור המדבר הזה -  לא יזכו להיכנס לארץ. כן, אני יודע שאני כותב דברים קשים מאוד. (אין לנו כבר זמן לחומרי ריכוך. הזמן שלנו נגמר). אותם שמוכרים לנו "חוויית גלישה, ומהירות העברת נתונים, וכיף למשתמש", ינסו למכור לנו כימותרפיה והקרנות... שקרוב לוודאי שלא יעזרו. רוב הדור הזה - יסיים את חייו בטרם עת, ולאחר מחלות קשות. התקן הישראלי שמתיר 1000 מיליוואט למ"ר, ישתנה לבסוף, ויתקרב אט אט לתקן הצרפתי (1 מיליוואט למ"ר). מקבלי ההחלטות - שכבר לא יהיו אתנו – לא יזכו לראות את השינוי. יש תמונה שחרוטה בזיכרוני מימי הילדות, לאחר ניצחון צה"ל על הצבא המצרי במלחמת ששת הימים. בתמונה מאלבום הניצחון בהוצאת LIFE, נראית בצילום אווירי, שיירה מצרית לאחר הפצצת חיל האוויר. שרשרת ארוכה ומפוזרת, של שלדות  כלי רכב שרופים ופגועים. ככה מצטיירת בעיני התמונה הפיסית - גופנית של  הדור הבא, לאחר כל הפגיעות הגנטיות שעלולות להתרחש. אני יודע שזה נשמע נורא. זה באמת נורא.

   מצד שני, ככל שתתרחב תופעת אי סבילות לקרינה אלקטרומגנטית, או בקיצור – רגישות לקרינה, יתבצעו שינויים דרסטיים בחיינו. בעוד 15 שנים אני מעריך שאף אחד לא יעיז להצמיד טלפון סלולרי לאוזן. אף אחד לא יחזיק ראוטר אלחוטי. טלפונים אלחוטיים לא יהיו בשימוש. התקשורת תהיה קווית בעיקר. ילדים יורשו להחזיק טלפון סלולרי רק מגיל מתקדם, ובכפוף לנוהל שימוש קפדני. זוכרים את האסבסט ? היום אף אחד לא מעיז לקדוח בלוח אסבסט. הטיפול באסבסט מתבצע בחליפות הגנה, ובציוד מגן מתקדם.

   ככל שהסבל יתפשט, השינוי יואץ ויתקדם. מה שלא יעשה השכל - יעשה הסבל. העולם שלנו – ישתנה לחלוטין. המצב ילך וישתפר במהירות רבה .... אבל המחיר - יהיה נורא.

                                                                                                                                                                                          שבת שלום לכולם.  

                                                                                                                                                                                                                  מני.

                                      עוד בנושא קרינה, תוכלו למצוא בבלוג שלי :http://readrad.blogspot.co.il

                                                     אם אתם מאמינים שהדברים חשובים – פרסמו ושתפו אחרים. תודה.