יום שישי, 5 באוקטובר 2018

איך הפכתי רגיש לקרינה

(ראיון שנתתי למגזין גפן המושבות, בנושא "איך הפכתי רגיש לקרינה, ומה ניתן לעשות כדי להתגונן ממנה").

איך הגעת בכלל לעיסוק בקרינה?

   לפני 7 שנים ערכנו שיפוץ בבית, ונאלצתי להשתמש הרבה בסלולר לתיאומים שונים עם בעלי מקצוע. אחרי  חודש התחלתי להרגיש  מועקה מוזרה באוזניים. די נבהלתי, ועברתי להשתמש באוזניה. לאחר זמן, שכחתי את סימן האזהרה הראשון.
    3 שנים אחר כך, היינו אמורים לטוס ללונדון בקיץ, ובאותה תקופה החלו לי כאבים בלתי מוסברים באוזניים. מכיוון שלא רציתי לחפש רופא בלונדון, נבדקתי ע"י רופא אוזניים, שבישר לי "אין לך שום דבר". יצאתי לדרך שמח וטוב לב.
   בלונדון גיליתי  שכשאני נמצא בחדר שיש בו קליטת וויי-פיי, מופיעים אצלי  כאבי אוזניים. בני המשפחה טענו שאני סתם מדמיין. בנסיעות בדרכים אמרתי פעמים רבות  למשפחה שישבה אתי  ברכב ש"בעוד 300 מטר – תראו אנטנה מצד ימין", או מצד שמאל, וברוב הפעמים אכן כך היה. לא ידעתי אם אני באמת יודע או שאני מדמיין.

   כשחזרנו לארץ, התחילו לי גם כאבי ראש בלתי נסבלים, במיוחד בעבודה, שהלכו והתגברו. הרגשתי אובד עצות, עד ליום אחד שבו נסענו במסגרת העבודה לביצוע פרוייקט באשדוד, ובדרך חזרה, נתקענו בפקק גדול בכביש 6. שם גיליתי - ממש במקרה - שבכל פעם שהרכב עומד ממול תורן אנטנות סלולריות, אני מרגיש את הלחץ המוכר באוזניים. זו הייתה הפעם הראשונה שנפל לי האסימון לגבי הקשר שבין הקרינה לכאבים, ואלמלא זה – הייתי מסתובב לשווא בין רופאים ומכוני סיטי למיניהם , שהיו אומרים לי, כמובן, שאין לי שום דבר, ואולי בכלל כדאי לי להתייעץ עם פסיכיאטר...

   בעבודה, ניסיתי ועיצבתי  כובע (מאוד מוזר) דמוי קסדה מרדיד אלומיניום, שיגן לי על הראש מקרינה. ניסיתי גם כובע מרשת מתכת שלא עזר (החברים הסתכלו עלי כמו מי שירד כרגע מהחללית), עד שגיליתי באינטרנט שניתן לרכוש כובע נגד קרינה (באתר "ללא קרינה בשבילך"). הייתה לי פגישה הדרכה ממושכת עם עמיר בורנשטיין מייסד האתר, ודרכו גיליתי את עולם הקרינה.
   הקדשתי את כל המאמצים לברוח מהכאב. רכשתי מד קרינה, מאחר והבנתי שאני לא יכול לזוז בלעדיו,  והתחלתי למדוד קרינה בכל  מקום. סילקנו (בבושת פנים) את הטלפון האלחוטי מהבית, כיבינו את שידור הוויי-פיי בראוטר האלחוטי, וחיברנו אותו למחשב אופן קווי עם כבלי תקשורת, לכל המחשבים בבית. כיום, אני משתמש באופן קבוע בכובע חוסם קרינה, מתרחק מאנטנות סלולריות. ומתרחק מאנשים שהסלולרי שלהם מחובר לאינטרנט או לוויי-פיי (חשוב להבין, שסלולרי המחובר לוויי-פיי או אינטרנט או ל'מובייל דאטה', פולט קרינה גבוהה כל הזמן!). אני מחזיק אתי טלפון סלולרי סגור, למקרי חירום או למקרי קיצון . התהליך לווה במשבר רגשי קשה. חברים וקרובים ניסו לשכנע אותי החל מ"מד הקרינה שלך מזייף, זה בכלל לא מזיק, יש מחקרים שאומרים שזה שטויות", וכלה ב"אתה פשוט מדמיין, אתה אובססיבי, משהו השתבש אצלך". נצרכתי (ואני עדיין צריך) כוחות נפש עצומים כדי להתמודד עם גלי ההתנגדות, וכמובן שהכאב עזר לי. כאב, הוא מורה אכזר. לא ניתן לברוח מהשיעורים שלו, אין אצלו איחורים ואין אצלו  חיסורים. אני משתדל להימנע מאירועים  חברתיים שבהם יש משתמשי סלולר (כולם), ואם אין ברירה – אני מתרחק לשוליים ככל האפשר.

   גיליתי במהלך הזמן שאני לא לבד. ההערכות מדברות על כ-3-11 אחוזים מהאוכלוסייה שחווים את  תופעת הרגישות לקרינה (EHS), ונמנים עליהם אנשים מכל גווני החברה. רובם לא מודעים לכך שהם רגישים לקרינה.  אצלי, הדבר מתבטא בתחושת לחץ וכאב באוזניים, אצל אחדים הדבר מתבטא בתחושת חום בפנים או בראש בזמן שימוש בסלולרי. יש שמרגישים כאבי ראש, תחושת נימול בידיים, עייפות, סחרחורות, ועוד. רגישות לקרינה יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות, ובדרך כלל התופעה מתרחשת כתוצאה מחשיפה ממושכת או מרוכזת לקרינה, ויתכן גם שמעורבת כאן רגישות פיסיולוגית. אחרי שהרגישות  פורצת, נדרשת דיאטת קרינה ממושכת כדי להוריד אותה למצב נסבל, אבל היא לא נעלמת. אני מעריך שהפכתי רגיש לקרינה בעיקר בגלל שימוש יתר בטלפון סלולרי, אבל גם בגלל חשיפה לקרינה באופנים אחרים. למעשה, הודות לרגישות לקרינה ולשימוש במד הקרינה, ניצלו חיי משפחתי, היות וכך גילינו שחוטי החשמל במדרכה ממול הבית פולטים שדה מגנטי גבוה. חברת החשמל פתרה את הבעיה (לאחר שנה וחצי).

על איזה קרינה מדובר בעצם?
   ככלל, בנושא הקרינה האלקטרומגנטית שרלוונטית לחיי היומיום שלנו, יש בעצם 4 תחומים: 1. קרינה בתדר גבוה (סלולרים, אנטנות סלולריות, ווייפיי, בלוטוס, טלפונים אלחוטיים וכדו' ). 2. שדות מגנטיים (שנאים, מכשירי חשמל, קווי מתח גבוה). 3. שדות חשמליים (קווי מתח גבוה, מכשירי חשמל וחוטי חשמל ביתיים). 4. חשמל מלוכלך (שנוצר בעיקר מנורות חסכוניות).
  
איך בעצם הקרינה מזיקה לנו?
  
   קרינה מזיקה בדרכים שונות ורבות, למשל, הצפת הגוף ברדיקלים חופשיים, (שזורעים הרס רב במבנה התאים, מחמצנים את שלוחות העצבים, יוצרים משקעים טרשתיים בכלי הדם, גורמים לשברים בDNA , גונבים לנו כמויות גדולות של אנטי אוקסידנטים, כמו ויטמין C,E,A, ועוד). הקרינה גורמת תוך דקות לירידה מיידית במוליכים עצביים חשובים (דופאמין, סרוטונין ואצטיל-כולין), שיבוש גלי המוח, פריצת מחסום דם-מוח (BBB) (שמאפשרת חדירה של מזהמים למוח, כמו חומרי הדברה, כימיקלים שנשאפים בזיהום אוויר ועוד), בעיות פוריות, ולמעשה, פוגעת בכל מערכות הגוף. פגיעות אלו גורמות בטווח הרחוק למחלות קשות, כגון גידולים סרטניים, אירועים לבביים ושבץ מוחי. (למעוניינים, ניתן למצואמאמר שכתבתי  בגוגל תחת הכותרת: "איך בעצם הקרינה מזיקה לנו"). כמובן שלקרינה יש נזקים גם בהיבט הנפשי: הפרעות קשב וריכוז, התמכרויות, הפרעות התנהגות אצל יילודים, ועוד.


האם ניתן לעשות משהו כדי  לצמצם את החשיפה לקרינה?
א. לתת לילדים טלפונים סלולרים בגיל כמה שיותר מאוחר, וללמד אותם להשתמש בהם בצורה בטוחה.
ב. לשוחח בטלפון סלולרי  רק במצבים של אין-ברירה, וגם אז - רצוי בשטח פתוח. לא מתוך מבנה או רכב או רכבת, ובטח שלא במקומות עם קשיי קליטה, כמו ממ"ד, מעלית, או חניון תת-קרקעי. לשוחח רק באוזנייה או ברמקול, ובוודאי לא להצמיד לאוזן. רצוי לא לשאת את המכשיר על הגוף, אלא בתיק/נרתיק חיצוני. לשאוף שטלפון סלולרי יהיה מחובר (בהגדרות המכשיר) לדור 3, ולא לדור 4.  למעט בשיחות ולהעדיף מסרונים, ולצמצם ככל הניתן את השימוש במצב שהסלולרי  מחובר לתקשורת נתונים (מובייל דאטה), לאינטרנט או לוויי-פיי (כלומר, לכבות את כל היישומים האלחוטיים, ולהשאיר על מצב של שיחות בלבד).
ג. למעט שימוש במכשירים המבוססים על שידור אלחוטי: טלפונים אלחוטיים, מדפסות אלחוטיות, אוזניות אלחוטיות, מוניטורים אלחוטיים  לתינוקות, וכדו'. את האינטרנט להעביר מהנתב (ראוטר) למחשבים באמצעות כבלי תקשורת, ולא בשידור וויי-פיי. להימנע ממוצרי "בית-חכם" למיניהם, שפולטים קרינה מזיקה. אם משתמשים בסלולרי או בטאבלט, להוריד אליו את המידע, ולהשתמש בו שלא בצורה אלחוטית, ולא להניח אותו על הברכים.
ד. להרחיק את המקומות שבהם ישנים או יושבים זמן ממושך משנאים, מטענים, רמקולים, ארונות חשמל, וחוטי חשמל (גם של מכשירים שאינם פועלים!).
ה. להרחיק מהגוף מכשירי חשמל בזמן הפעולה.
ו. להפסיק להשתמש בנורות חסכוניות, ולחזור לנורות ליבון, ואם אין ברירה – לנורות לד בתאורה חמה (בטמפרטורה של2,700 קלווין). להימנע משימוש במסכים שעתיים לפני השינה, היות והדבר פוגע בייצור המלטונין, שמגן על הגוף מסרטן.
ז. להמעיט שימוש באוזניות, ובוודאי כשמדובר  בווליום גבוה.
ז. להיות מצויידים במד קרינה, לפחות אחד בכל משפחה, ולמדוד את כל המקומות בהן קיימת שהייה ממושכת, כולל בכיתות בתי הספר.
   אני יודע שחלק מהדעות בדבר סכנות הקרינה נשמעות תמוהות ומוזרות, אבל גם לפני 50 שנה, אם היינו מזהירים אדם שלא ישתמש באסבסט, הוא היה בטוח שמשהו לא בסדר איתנו, כי הרי...כולם משתמשים...

האם זה נכון שילדים רגישים יותר לקרינה?

   ילדים רגישים לקרינה יותר ממבוגרים, בגלל גודל ומבנה הגולגולת (גולגולת של ילד בן 10 סופגת קרינה פי 2.5 יותר ממבוגר), בגלל שתאי הגוף נמצאים בצמיחה מואצת, ובגלל שהמערכת החיסונית עדיין לא בשלה.
מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הקרינה בבתי הספר?

   אחת הבעיות החמורות כיום היא, שבכיתות בבתי הספר ישנה חשיפה ממושכת לקרינה  גם ע"י ראוטרים עוצמתיים, המשדרים קרינת ויי-פיי, וגם ע"י סלולרים של המורים והתלמידים, המקרינים בעוצמה (גם כשהם נמצאים על מצב שקט!)
   משרד החינוך הצהיר שבמדידות קרינת הוויי-פיי לא נמצאו חריגה באף בית ספר מתוך יותר מ1,500 שנמדדו, ולא עוד, אלא שהמדידות בוצעו בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה. ואילו המשרד להגנת הסביבה הצהיר, שאין לו שום נוהל למדידת וויי-פיי, ומדידות הקרינה שלו כלל לא עוסקות בזה (הסיבה היא, שוויי-פיי הוא אות מהיר מאוד, שקשה למדידה).
    ראש מדור קרינה במשרד להגנת הסביבה, פרופ' סטיליאן גלברג,  הצהיר ב2014 בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת (למי שעוד לא ידע), שתקן הקרינה שבחסותו אנחנו חושבים ש"הכל בסדר", לא מגן בעצם מפני השפעות ביולוגיות או  בריאותיות, אלא אך רק מפני השפעות חימום וכוויה! (לקרוא ולא להאמין!). גם האישיות הבכירה ביותר לענייני קרינה במשרד הבריאות,  פרופ' סיגל סדצקי, מודה בכך, ואף קובעת שהתקן הוא שרירותי, כלומר, לא מבוסס כלל על מחקרים!
   אנו מכירים את דו"ח  ביואנישיאטיב, מ 2012 המאגד למעלה מ3,800 מחקרים, וקובע, שהחל מרמה של קרינה בצפיפות הספק של 0.04 מילי-וואט למ"ר, מתחילים שינויים ביולוגיים  בחשיפה ממושכת. כיום, בכל כיתה שהילדים מחזיקים טלפונים סלולריים פתוחים (גם אם הם במצב שקט) הקרינה שתימדד תהיה פי 100 עד פי 1,000 מרמה זו. חשוב לדעת, שהביטוח במוסדות החינוך לא מכסה נזק של ילד שיחלה בגלל הקרינה (בדקתי את זה). עמדתו הרשמית של משרד החינוך אוסרת כל שימוש בסלולרים בבתי הספר, אבל הוא לא טורח לאכוף זאת.

   לא היינו מעזים להסיע את ילדינו ברכב שאיננו עומד בתקן, אולם אנחנו נותנים לילדינו להשתמש בציוד אלחוטי שתקן הקרינה שלו לא מגן מפני השפעות בריאותיות (כך מצהירים כותבי התקן עצמם, ICNIRP).

   לאור כל זאת, חשוב מאוד שוועדי ההורים יפעילו את כוחם והשפעתם להרחקת הקרינה מהכיתות. לעניות דעתי, רק הם מסוגלים להניע מהלך שכזה. (גם לנבחרי הציבור המציגים את מועמדותם לבחירות הקרובות, צריכה להיות מילה בנדון). לגבי קרינת  הוויי-פיי, חשוב לדרוש מהנהלות בתי הספר לחבר את  המחשבים באופן חוטי (תקשורת קווית). לגבי טלפונים סלולרים, חשוב מאוד (!!) לקבל החלטה בית ספרית מוקפדת, על החזקת סלולרים כבויים לחלוטין בשטח בית הספר מרגע ההגעה ועד רגע היציאה (ולא להסתפק במצב שקט). רצוי כמובן שבית הספר יעמיד לרשות התלמידים טלפוניים קוויים לשעות ההפסקה (וכך גם צויין בחוזר מנכ"ל). הרחקת הקרינה מבתי הספר תפחית כשליש מזמן החשיפה היומי.