סיפורי קרינה 1 (לרגל חג האורים ) :
אני נכנס לחנות ליד קניון אם הדרך. מבקש מהמוכר שיראה לי מוצר מסוים. שומר מרחק של שתי מטרים וחצי ממנו. "לא יכול להתקרב אליך... יש לך על הדלפק טלפון אלחוטי". מתפתחת שיחה בנושא קרינה. המוכר מקשיב בענין רב, אבל אומר: "תשמע... בעל הבית שלי קנה את זה רק לפני חודש...". אני מסביר לו מה הקרינה עושה לו, ומציע לו שידבר עם בעל הבית... אולי לחזור לטלפון קווי. כשאני רואה שהוא כבר מתחיל להתלבט, אני מוציא את מד הקרינה. מראה לו ביעף, שבסיס הטלפון האלחוטי מוציא 54 מיליוואט למ"ר, ואני נסוג לאחור במהירות. אני מסביר לו: חצי מטר מהראש שלך, 8 שעות במשמרת, קרינה רצופה של 54 מל"ל, בזמן שאם אני מודד מקרוב את תורן האנטנות הסלולאריות במחלף בית - ינאי, (שהוא מקרין חזק למחלף, היות והאנטנות נמוכות והגשר גבוה), אני מגיע "רק" לקריאה של 20 מיליוואט למ"ר. המוכר משתתק. אני רואה את הפנים שלו משתנות. "מחר אני מדבר איתו", מבטיח לי.
אני נכנס לעשות כיוון פרונט באיזור התעשיה בנתניה. בודק מסביב. "מה זה, מצלמה"? "לא, זה מד - קרינה". הבן של בעל הבית מתעניין מאוד בנושא הקרינה. בעל הבית - פחות. מזמין אותי להיכנס לשבת בחדר ההמתנה, עד לסיום הטיפול. אני בודק, ואומר לו: מצטער, לא יכול להיכנס, יש פה משהו שמקרין בעוצמה כמו של תורן סלולארי". בעל הבית מופתע ומצהיר : "אין פה שום מכשיר סלולארי". אנחנו בודקים ומתקרבים... מצביע לו על מקור הקרינה. "אהה...ז ה.. כן .. יש פה איזה בסיס של טלפון אלחוטי... כבר 4 שנים. המכשיר עצמו נאבד, והוא נשאר מחובר". הוא מנתק את הבסיס מהחשמל, והקרינה יורדת לאפס.
אני מציע להניח את הטלפון האלחוטי בפינת המוצגים ההיסטוריים, ליד הפתיליה ותנור הנפט, ולא להשמש בו יותר לעולם.
אני נכנס לחנות ליד קניון אם הדרך. מבקש מהמוכר שיראה לי מוצר מסוים. שומר מרחק של שתי מטרים וחצי ממנו. "לא יכול להתקרב אליך... יש לך על הדלפק טלפון אלחוטי". מתפתחת שיחה בנושא קרינה. המוכר מקשיב בענין רב, אבל אומר: "תשמע... בעל הבית שלי קנה את זה רק לפני חודש...". אני מסביר לו מה הקרינה עושה לו, ומציע לו שידבר עם בעל הבית... אולי לחזור לטלפון קווי. כשאני רואה שהוא כבר מתחיל להתלבט, אני מוציא את מד הקרינה. מראה לו ביעף, שבסיס הטלפון האלחוטי מוציא 54 מיליוואט למ"ר, ואני נסוג לאחור במהירות. אני מסביר לו: חצי מטר מהראש שלך, 8 שעות במשמרת, קרינה רצופה של 54 מל"ל, בזמן שאם אני מודד מקרוב את תורן האנטנות הסלולאריות במחלף בית - ינאי, (שהוא מקרין חזק למחלף, היות והאנטנות נמוכות והגשר גבוה), אני מגיע "רק" לקריאה של 20 מיליוואט למ"ר. המוכר משתתק. אני רואה את הפנים שלו משתנות. "מחר אני מדבר איתו", מבטיח לי.
אני נכנס לעשות כיוון פרונט באיזור התעשיה בנתניה. בודק מסביב. "מה זה, מצלמה"? "לא, זה מד - קרינה". הבן של בעל הבית מתעניין מאוד בנושא הקרינה. בעל הבית - פחות. מזמין אותי להיכנס לשבת בחדר ההמתנה, עד לסיום הטיפול. אני בודק, ואומר לו: מצטער, לא יכול להיכנס, יש פה משהו שמקרין בעוצמה כמו של תורן סלולארי". בעל הבית מופתע ומצהיר : "אין פה שום מכשיר סלולארי". אנחנו בודקים ומתקרבים... מצביע לו על מקור הקרינה. "אהה...ז ה.. כן .. יש פה איזה בסיס של טלפון אלחוטי... כבר 4 שנים. המכשיר עצמו נאבד, והוא נשאר מחובר". הוא מנתק את הבסיס מהחשמל, והקרינה יורדת לאפס.
אני מציע להניח את הטלפון האלחוטי בפינת המוצגים ההיסטוריים, ליד הפתיליה ותנור הנפט, ולא להשמש בו יותר לעולם.
חג שמח. מני.