סיפורי קרינה - 2
ובו אספר איך הצלתי (ממש) את החיים של החברים שלי, כמעט מבלי להתאמץ:
...ומעשה שהיה - כך היה. אמש, הוזמנו להדלקת נר + ארוחה לחברים בטיבעון. אני נכנס, ואחרי המפגש הראשון מתחיל למדוד קרינה. לא כי אני שוחר בריאות, אלא כי אני רגיש לקרינה בדרגה קלה. הכל נראה בסדר. חשוב לציין, כי חברים אלו שייכים לחבורת הל"ו צדיקים של שוחרי הבריאות. סוכר, קמח לבן ומלח - הם מכירים רק מהמילון.כל הגרעינים והאגוזים שלהם מושרים ומונבטים כדת וכדין. (השריה וטרום נביטה מעלה את כמות הויטמינים והמינרלים פי כמה, ללא שום מאמץ ! מי שירצה - ארחיב על זה, בלא נדר). תירגול יוגה יומי - חובה אצלם. לחם שאור - אופים לבד. הכל אורגני. ("אורגני או הורגני").שוחרי בריאות מושלמים.
אני מודד ומרוצה. ממשיך לחדר העבודה שלה. מהאיזור של המחשב אני מודד 3, ואף 5 מיליוואט למ"ר. במקום סמוך אני מוצא 15. "מסוכן ביותר", אני מתריע. (תורן אנטנות סלולארי - מראה במכשיר המדידה ממרחק של 300 מטר - בערך 2 מיליוואט למ"ר). אני מנחה אותה לנתק בהדרגה את המחשב, המידפסת, הכל. הקרינה נשארת גבוהה מאוד. חרדה מתפשטת מסביב. "אולי יש אנטנה בחוץ"? "לא", אני אומר. "לא יכולה להיות כזו קרינה מבחוץ". "אולי נבדוק את הקומה התחתונה"? אני יורד במדרגות. ממרחק אני מודד קרינה גבוהה. "יש לי ראוטר כאן" הוא אומר לי. אני מבקש לנתק אותו מהשידור האלחוטי.(הוא משתמש בראוטר באופן קווי (!) אבל הלחצן של השידור האלחוטי לחוץ, וזה משדר 24 שעות ביממה, ללא ידיעתו). לא עוזר. ואז - אני מבחין בנמר הטורף. העיניים שלו מנצנצות אלי מבין השיחים. טלפון אלחוטי ניצב על השולחן. אני מתקרב אליו לשניה, מודד ונסוג לאחור. 1800 מיליוואט למ"ר. במושגים של רגישים לקרינה, זה משהו שיכול להרוג פיל. הוא מנתק אותו מהחשמל, והקרינה יורדת לאפס. הלם ואלם.
זהו טלפון אלחוטי של סימנס (ג'יגסט a240). לשם השוואה: כשמישהו מפעיל לידי מיקרוגל (הוא לא יודע שזה גורם נזק ביולוגי לאוכל), אני מתרחק 12 מטר, כדי לא להיות חשוף לקרינה. שני המיקרוגלים שאני בדקתי עד היום, הוציאו 600 מיליוואט למ"ר. טלפון אלחוטי זה - מוציא פי 3.
אנחנו עולים חזרה לקומה העליונה. הקרינה נעלמה. אני מסביר לחבר שלי את משמעות הדברים, ואני נקרע מבפנים לראות את הכאב והצער שלו. 5 שנים הוא חי עם הראוטר והטלפון הזה. אדם שהבריאות כל כך חשובה לו. אני מרגיע אותו בכל הדרכים האפשריות.
אני ממשיך לבדוק את הפלפונים שלהם. דגמים ישנים מסוג לחצנים של נוקיה. אחד מוציא 46 מיליוואט למ"ר והשני 1720, שזה אומר, שכדאי להשאיל פטיש 5 ק"ג, ולשבור אותו לחתיכות.
בהזדמנות זו אני מציע לכם: שימרו על יקיריכם. רוב האנשים המבוגרים נוטים להיצמד לטלפונים ישנים. רוב הטלפונים האלה שמדדתי הראו 1700 מיליוואט למ"ר. סכנה מטורפת. חשוב לבדוק לפני הקניה את ה- sar (מדד של כמות הקרינה), של הטלפון.
היזהרו מאוד שהראוטר לא ישדר באופן אלחוטי. יש כפתור לכיבוי השידור. יש ראוטרים שכיבוי זה הוא באמצעות פקודה מוקלדת.
טלפונים אלחוטיים - לשים על המדף למזכרת, ליד תנורי הנפט והפתיליות. מקרינים אתכם 24 שעות ביממה. יש שמקרינים יותר ויש פחות. שומר נפשו - ירחק.
חג אורים שמח.
מני.
ובו אספר איך הצלתי (ממש) את החיים של החברים שלי, כמעט מבלי להתאמץ:
...ומעשה שהיה - כך היה. אמש, הוזמנו להדלקת נר + ארוחה לחברים בטיבעון. אני נכנס, ואחרי המפגש הראשון מתחיל למדוד קרינה. לא כי אני שוחר בריאות, אלא כי אני רגיש לקרינה בדרגה קלה. הכל נראה בסדר. חשוב לציין, כי חברים אלו שייכים לחבורת הל"ו צדיקים של שוחרי הבריאות. סוכר, קמח לבן ומלח - הם מכירים רק מהמילון.כל הגרעינים והאגוזים שלהם מושרים ומונבטים כדת וכדין. (השריה וטרום נביטה מעלה את כמות הויטמינים והמינרלים פי כמה, ללא שום מאמץ ! מי שירצה - ארחיב על זה, בלא נדר). תירגול יוגה יומי - חובה אצלם. לחם שאור - אופים לבד. הכל אורגני. ("אורגני או הורגני").שוחרי בריאות מושלמים.
אני מודד ומרוצה. ממשיך לחדר העבודה שלה. מהאיזור של המחשב אני מודד 3, ואף 5 מיליוואט למ"ר. במקום סמוך אני מוצא 15. "מסוכן ביותר", אני מתריע. (תורן אנטנות סלולארי - מראה במכשיר המדידה ממרחק של 300 מטר - בערך 2 מיליוואט למ"ר). אני מנחה אותה לנתק בהדרגה את המחשב, המידפסת, הכל. הקרינה נשארת גבוהה מאוד. חרדה מתפשטת מסביב. "אולי יש אנטנה בחוץ"? "לא", אני אומר. "לא יכולה להיות כזו קרינה מבחוץ". "אולי נבדוק את הקומה התחתונה"? אני יורד במדרגות. ממרחק אני מודד קרינה גבוהה. "יש לי ראוטר כאן" הוא אומר לי. אני מבקש לנתק אותו מהשידור האלחוטי.(הוא משתמש בראוטר באופן קווי (!) אבל הלחצן של השידור האלחוטי לחוץ, וזה משדר 24 שעות ביממה, ללא ידיעתו). לא עוזר. ואז - אני מבחין בנמר הטורף. העיניים שלו מנצנצות אלי מבין השיחים. טלפון אלחוטי ניצב על השולחן. אני מתקרב אליו לשניה, מודד ונסוג לאחור. 1800 מיליוואט למ"ר. במושגים של רגישים לקרינה, זה משהו שיכול להרוג פיל. הוא מנתק אותו מהחשמל, והקרינה יורדת לאפס. הלם ואלם.
זהו טלפון אלחוטי של סימנס (ג'יגסט a240). לשם השוואה: כשמישהו מפעיל לידי מיקרוגל (הוא לא יודע שזה גורם נזק ביולוגי לאוכל), אני מתרחק 12 מטר, כדי לא להיות חשוף לקרינה. שני המיקרוגלים שאני בדקתי עד היום, הוציאו 600 מיליוואט למ"ר. טלפון אלחוטי זה - מוציא פי 3.
אנחנו עולים חזרה לקומה העליונה. הקרינה נעלמה. אני מסביר לחבר שלי את משמעות הדברים, ואני נקרע מבפנים לראות את הכאב והצער שלו. 5 שנים הוא חי עם הראוטר והטלפון הזה. אדם שהבריאות כל כך חשובה לו. אני מרגיע אותו בכל הדרכים האפשריות.
אני ממשיך לבדוק את הפלפונים שלהם. דגמים ישנים מסוג לחצנים של נוקיה. אחד מוציא 46 מיליוואט למ"ר והשני 1720, שזה אומר, שכדאי להשאיל פטיש 5 ק"ג, ולשבור אותו לחתיכות.
בהזדמנות זו אני מציע לכם: שימרו על יקיריכם. רוב האנשים המבוגרים נוטים להיצמד לטלפונים ישנים. רוב הטלפונים האלה שמדדתי הראו 1700 מיליוואט למ"ר. סכנה מטורפת. חשוב לבדוק לפני הקניה את ה- sar (מדד של כמות הקרינה), של הטלפון.
היזהרו מאוד שהראוטר לא ישדר באופן אלחוטי. יש כפתור לכיבוי השידור. יש ראוטרים שכיבוי זה הוא באמצעות פקודה מוקלדת.
טלפונים אלחוטיים - לשים על המדף למזכרת, ליד תנורי הנפט והפתיליות. מקרינים אתכם 24 שעות ביממה. יש שמקרינים יותר ויש פחות. שומר נפשו - ירחק.
חג אורים שמח.
מני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה