איך הפכתי לרגיש לקרינה .... והאם זה יכול לקרות גם לך ?

איך הפכתי לרגיש לקרינה .... והאם זה יכול לקרות גם לך ?

   לפני כ- 4 שנים ערכנו שיפוץ בבית. (במהלך העבודות,  הקפדתי  להרחיק שקעים חשמליים, ומעברים של צנרת  חשמלית  בקירות, בסמוך למקומות שינה). עבר עלינו  חודש שלם של מתח ופעילות, שלוותה בהמון שיחות ותיאומים בטלפון הסלולרי.  אחרי חודש – אני מרגיש תחושת לחץ מוזרה  ברקות. סוג של תחושה עמומה, שלא נעלמת. נדלק לי אור אדום. הבנתי שהגזמתי בשימוש  בסלולרי, ושקיבלתי "מנת יתר". התחלתי לדבר רק עם אזניה או דיבורית. עבר הזמן – כבה האור האדום... וחזרתי לשוחח כרגיל.

   לפני חצי שנה הופיעו כאבי אזנים קלים - משהו לא ברור. שהלך והתחזק. הייתי אמור לנסוע ללונדון בקיץ, ולא רציתי לחפש רופא אף אוזן וגרון בעיר זרה. הזמנתי תור בקופת חולים...ורופא האוזניים אמר לי, שמבחינתו – אין לי שום דבר... ואולי כדאי לברר בתחום אחר. שמחתי מאוד.

   טסתי ללונדון. בטיסה בגובה רב – הקרינה הקוסמית מקרינה אותנו פי 500 מאשר על פני כדור הארץ. טיסה לניו יורק, למשל, שוות ערך ל-4 צילומי רנטגן. ואפרופו צילומי רנטגן - אם אתם ישנים בממ"ד, דעו לכם שהקרינה הנפלטת מהבטון שבקירות – שוות ערך ל- 30 צילומי רנטגן  בשנה. הסיבה היא, שמערבבים במלט אפר של פחם מתחנות הכוח. כיום, כנראה, מוסיפים את זה גם כתחליף חלקי לחול היקר. מידע זה מוזכר  בכתבתה של  נטע אחיטוב מה-28.02.2013  בהארץ  (קישור: http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1940576). הבעייתיות של בנייה בחומרים הפולטים קרינה ברמה גבוהה יחסית הובנה כבר לפני מספר שנים, כשהחל שימוש נרחב באפר פחם לבנייה. אפר פחם, שהוא תוצר של תחנות הכוח, תורם ללכידות, לחוזק ולעמידות תערובת הבטון.  אפר הפחם פולט קרינה מייננת בשיעורים גבוהים יחסית, ולכן אסור להכניס כמות גדולה מדי ממנו למוצרי הבנייה.

    בחזרה ללונדון. נסענו ברכבת התחתית (מאיצה כמו טיל בליסטי. יעילה ומדהימה) עם כל האנגלים המנומסים והאדיבים. כולם שקועים בעצמם או בפלאפונים. (לא ידעתי  אז, שפלאפון ורכבת – לא נוסעים יחד)....התאכסנו במלון דירות ... בחדר שלנו לא היה ווי פיי, אבל בחדר הסמוך – היה. כששהיתי שם, הרגשתי כאב קל באוזניים.כשסיפרתי את זה, אמרו לי ש....זה לא יכול להיות.

   נסענו בדרכים .... ולאחר זמן, אמרתי: "עוד 200  מטר אנחנו מתקרבים לתורן של אנטנות סלולריות...", וכך היה. בכל פעם חזיתי מתי אנחנו מתקרבים לאנטנות, ואפילו באיזה כיוון. לא בכל הפעמים צדקתי. הפכנו את זה למעיין משחק ניחושים. לא הייתי באמת בטוח אם אני  מרגיש את זה, או שאני מדמיין.

   חזרנו לארץ. כאבי האוזניים הפכו לכאבי ראש קלים, במיוחד בעבודה. בבית – הפסקתי לאכול בסלון. הרגשתי הפרעה כלשהי. הייתי אוכל במטבח, בעמידה. לא ידעתי מה לעשות. בא כביש 6 – והציל אותי, ומעשה שהיה, כך היה.

   יום אחד אני נוסע מטעם העבודה לאשדוד.... ובחזרה  לצפון. כל הדרך ניווטנו עם וויז, כיאה וכיאות לבני תרבות המערב בעידן ה- 2000. הגענו לפקק ארוך ולאחר זמן... - התגלה לי האור. בכל פעם שהשיירה זחלה ונעצרנו  ליד תורן של אנטנות סלולריות – הרגשתי לחץ בתוך הראש, בחלק הפנימי של האוזניים. פתאום הבנתי מה שורש הכאב. (עדיין לא היה לי פיתרון).

   חשבתי וחשבתי מה לעשות. בעבודה, לקחתי רדיד אלומיניום, מעכתי אותו על כדור-רגל, ובניתי קסדה. ריפדתי אותה, וחבשתי אותה על הראש. אנשים הסתכלו עלי כאילו הרגע ירדתי מחללית (אחרי יומיים התרגלו). לא עזר. בניתי קסדה מרשת ברזל עדינה. לא עזר. (אגב, הרעיונות האלו הם כלל לא רעים). בדקתי באינטרנט. פתאום ראיתי, שיש מישהו שמוכר כובע נגד קרינה. (עמיר בורנשטיין מייסד האתר "ללא קרינה בשבילך). עמיר אמר לי שחשוב  לקבל הדרכה טרם הרכישה, היות והכובע מיועד לרגישים לקרינה, וכדאי לברר מה מצבי, ואיך להשתמש בכובע. נסעתי אליו, וגיליתי עולם חדש. למדתי המון. התברר לי שאני רגיש לקרינה בדרגה קלה עד בינונית. הבנתי שקיים ידע רב ועצום בנושא, שלא ידעתי עליו מאומה. שכרתי מד קרינה, וחזרתי לצפון בהתרגשות עצומה.

  אני מתחיל לנסוע לכיוון הבית, ועושה חניית ביניים בעבודה. אני מודד קרינה  בכל המקומות,  בכל הכיוונים, חוזר ומודד, שוב ושוב, ולא מוצא שום דבר. לא הצלחתי להבין את זה. הייתי נבוך מאוד.

   חזרתי הביתה, והתחלתי למדוד בתוך הבית. אני קורא במד הקרינה רמה נמוכה....הולך ומתקרב לסלון, והרמה מתגברת ...אני מתקרב לטלפון האלחוטי... הקרינה קופצת לגבהים. אני מנתק אותו מהחשמל - - וכל הקרינה בבית יורדת לאפס. למחרת פרסמתי אותו ב"אגורה", ונפטרתי ממנו לשלום. מדדתי עוד פה ושם, ושמחתי מאוד.

    החזרתי את מד הקרינה, וחזרתי לשגרה. התחלתי לחבוש את כובע ההגנה מקרינה, אבל כאבי הראש עדיין לא פסקו. הרגשתי מבולבל ואובד עצות. 

   במקביל, החל גל של התנגדות  להתרומם מולי. חברים ועמיתים התחילו להסתייג מהעיסוק המוגבר שלי בקרינה. לבסוף, כשהרגשתי צורך עצום להבין מה מקרין אותי ואיך להתגונן פעלתי בניגוד מוחלט לעצות שקיבלתי, ורכשתי לי מד קרינה משלי.

   כיום, מד הקרינה מלווה  אותי כל הזמן. כמו כלב נחיה לעיוור. אני יכול לומר בביטחון, שהוא הציל לי (ולמשפחתי) את החיים ומנע ממני מחלות קשות ואיומות, ועל כך אספר בעתיד. כיום,  אני מודד הכול. כל מה שאפשר. מודד רושם ומתעד כל דבר. כל סלולרי, כל ראוטר, כל אנטנה. את כל הכלים  החשמליים בעבודה. הכל, הכל,  הכל.

   אני רוצה במאמר מוסגר, להציע לכל האנשים שכבר מודעים לסכנות הקרינה וטובעים בים הנתונים, ומחכים לגואל שיבוא (אולי) בדמות מודד שיבוא לכיתה של הילד....ולא יודעים מי ומה מקרין - ריכשו עוד היום מד קרינה. אל תחכו לשום גורם מימסדי שיושיע אתכם. תוך 7 שניות אתם מסוגלים לדעת אם יש או אין קרינה, וזה פשוט מאוד, ואני אומר את זה כאדם שסולד מדברים מסובכים. זה פשוט מאוד !

   גל ההתנגדות שהתרומם מולי – נהפך לצונאמי של ממש. שמעתי מחברים ועמיתים את הנוסחים הבאים:

    "אני לא רוצה להתערב בענינים שלך... אבל אתה קצת ..לא מאוזן .... אתה משקיע בזה את כל כולך...". "יש לך עבודה, אישה וילדים...אתה לא יכול כל היום רק להתעסק עם זה ... "."רד ממני ". "אתה קצת... מתנהג בשיגעון...". "לנו – הקרינה לא מפריעה". "הלחץ והחרדה שלך - יותר מזיקים מהקרינה". "קראתי הרבה מחקרים, ומה שאתה מספר - זה שטויות ממש". "מד הקרינה שלך מזייף, זה לא יכול להיות". "הטלפון שלי מקרין? מה אתה מבלבל...?".

   היו אנשים שממש נפגעו ונעלבו: "זה קצת לא נעים לי שאתה מודד אותי", או: "מה, אתה בורח ממני"? "מה, אני מצורע?". לקח לי לא מעט זמן ללמוד איך  להתגונן מהקרינה בלי לפגוע באחרים.

   באופן כללי, הרגשתי כאילו כל הכיתה התאגדה, ועשתה עלי חרם, ושכולם - ממש ממש לא אוהבים אותי. גירדתי מתחתית הנפש פירורי כוחות כדי להמשיך הלאה. כל צלצול סלולרי היה גורם לי לנתר ולסגת. הרגשתי חרדה גדולה, וחייתי בדריכות עליונה.

    הכרזתי בבית שלי: "תדעו לכם, שהחיים שלי השתנו. אני לא אותו אדם שהייתי"... (הרגשתי שאני מצהיר הצהרה אמיתית, אבל הצהרה שאני עצמי - עדיין לא מבין את המשמעות שלה עד הסוף... כאילו הוטלתי פתאום על ידי הגורל, לככב בסיפור אחר).

   ...בינתיים בבית התגלו קשיים. גיליתי שבחדר השינה יש קרינה מראוטר שנמצא מעבר לקיר, בדירת השכנים. עברתי לישון בחדר אחר. אחרי כמה ימים, חשבתי, אולי לבקש מהם לשנות את מיקום הראוטר? שכנים נפלאים. הסכימו בחפץ לב. המשכתי למדוד. גיליתי לתדהמתי קרינה בתדר נמוך (7 מיליגאוס) ליד המיטה. מצאתי מעבר לקיר שנאי של אורגנית, המחובר לחשמל. ניתקתי אותו. אלמלא מד הקרינה – לעולם לא הייתי יודע כלום. זה עוד לא הסוף. גיליתי, שכבלי חשמל רגילים (תיל אווירי מבודד) שעוברים מעל למדרכה שממול לבית, מקרינים את הבית בשעות העומס (7:15 עד 8:15, ו- 18:00 עד 23:00, לערך), ברמה של  3 עד 8 מיליגאוס. מתחת לחוטים הקרינה הנמדדת הייתה עד 15 מיליגאוס, (ובהמשך הרחוב, מגיעה עד ל- 27 מיליגאוס). על פי המשרד להגנת הסביבה, רמה רצויה לשהייה סביבתית היא עד ל- 2 מיליגאוס, אבל כבר מעל 1 מיליגאוס מחילה פגיעה בבריאות ע"פ מחקרים. יצרתי קשר עם חברת החשמל, ונעניתי מיד, ובאדיבות. הטיפול התמשך (וחבל מאוד (!) שלא השכלתי, לצערי, לזרז אותו וללחוץ עליהם). אחרי כ- 6 שבועות שלחו צוות מדידה וצוות בודקי חוטים, עם מנוף-סל מתרומם.  בדקו את הבית ביסודיות רבה מאוד (המדידות שלי היו נכונות), הסתובבו ובדקו ופעלו כמה שעות בעמודים ובחוטים בשכונה ... והלכו. אחרי שנה וחצי, וכמה ביקורים, מצאו את מקור הבעיה (זרמים תועים ברשת החשמל), ופתרו אותה, ורמת השדה המגנטי ירדה ל-1 מיליגאוס. ניצלנו.

   ישבתי וקראתי המון חומר. מצאתי 2 אתרים מצויינים. האתר -  "ללא קרינה בשבילך", (http://www.norad4u.co.il/home), והאתר של ד"ר זמיר שליט"א, על נזקי קרינה, (http://www.zamirshalita.com/rf-hazards).
   אט אט למדתי עוד ועוד. התברר לי שקיים מידע רב, שלא ידעתי על קיומו. נודע לי שקימת תופעה רחבה של רגישים לקרינה.  בצרפת קיים מחנה של פליטי קרינה, שאינם יכולים להתגורר כלל בציוויליזציה שלנו. למדתי במשך הזמן יותר ויותר איך למדוד למטרות התגוננות, אם כי זה תחום טכני מאוד מאוד מורכב. מדדתי פה ושם למשפחה ולחברים קרובים. כל הבתים שמדדתי – היו נגועים בקרינה. גם בתים של אנשים שוחרי בריאות, צמחונים, טבעונים, תזונאים, מודעים, ניו-אייג'ים, וכו'. אף אחד מהאנשים היקרים שפגשתי, לא הבין כלום כלום בקרינה. אפילו לא בדל של הבנה. גם אני הייתי בדיוק כזה לפני 4 חודשים, וזאת, למרות שהתעניינתי מאז ומעולם בנושאי תזונה ובריאות. אנשים מתייחסים לקרינה כמו... לפינגווינים, או לדובי קוטב. יודעים רק שיש דבר כזה... אי שם. בדרך ככל, אם אני מודד בבית של חבר, ואני רואה שהוא המום מהתוצאות -  אני יכול להעריך שהוא יבצע שינוי. אם לא – אני יודע שסתם בזבזתי זמן.

   הסיבה שידע על קרינה כמעט ולא קיים, היא מכיוון שאין לקרינה ריח, טעם, צורה וצבע, וגם, מי שרוצה למכור לנו חשמל וסלולר – לא מעוניין שנדע. רוב המחקרים שמומנו בצורה זו או אחרת בכסף סלולרי, יסתיימו במשפטים שיאמרו: "...לא הוכח עדיין קשר ישיר בין... אין וודאות ש... המומחים חלוקים בדעותיהם  אודות... אין הסכמה בקרב המדענים...", וכל מיני ניסוחים מכובסים ומרגיעים. (קוראים להם: יצרני הספק). אנחנו זוכרים היטב את פנייתם לציבור של יצרני הטבק בארה"ב, בשנת 1954, שפתחה במלים: " יש לנו ענין בבריאות הציבור...". אני לא מאמין לשום מחקר שכסף סלולרי היה שותף ביצירתו. לעומת זאת, ישנם מאות מחקרים אמינים שנעשו על ידי גורמים בלתי תלויים. הכל כתוב.

   ככל שהתנסיתי במדידות ובהתגוננות, מפלס החרדה ירד. הסביבה החלה לקבל להתעניין ולהקשיב. חלק מהסובבים אותי ערכו שינויים בחייהם. למדתי ממה להיזהר, ובעיקר ממי להיזהר. לקח לי חודשיים לפתור את התעלומה, מדוע אני חש כאבי ראש בעבודה. (נכון, יש שם ראוטרים ומקורות קרינה, אבל הם רחוקים ממני). מקור הכאב, הוא - האנשים שמחזיקים בכיס טלפונים סלולריים, שמחוברים לאינטרנט דרך ווי פיי, או  תקשורת נתונים. אלה מקרינים סדר גודל של מאות מיליווט למ"ר, ועד לקצה גבול היכולת של מד הקרינה למדוד (1820). קרינה זו היא  פי מאות (!) מהאנטנות הסלולריות שכל כך מפחידות אותנו, ובצדק, היות שמסביב לכל אנטנה שכזאת, בטווח של מאות מטרים, קיים "צבר סרטני", וזאת, בנוסף למחלות הקשות האחרות. (שבץ מוחי, סכרת, טרשת עורקים, פגיעות גנטיות, אוטיזם, פיגור, ועוד ועוד ועוד).

   כיום, אני חי במצב של דיאטה בקרינה. לא מדבר בסלולרי. מחזיק אותו רק כדי לקבל smsים במצבי אין-ברירה ולחירום. כשמישהו מפעיל תנור מיקרו-גל, אני מתרחק 6 מטרים, או יוצא מהבית. (מהכתובים, גיליתי גם, שמיקרו-גל הורס לחלוטין את האוכל, והופך אותו למזיק. אם תשקו עציץ במים שעברו חימום במיקרוגל – העציץ ימות). אני מתרחק לפחות 2-3 מטרים ממי שמשוחח  בסלולרי, ובכל מגע שלי עם אחרים - אני עומד על המשמר. בכל נסיעה או שהיה מחוץ לבית – אני תר ומחפש אנטנות וקווי מתח גבוה.  עדיין אני דרוך במשרה מלאה, אבל יותר רגוע. עמיר המליץ לי לא לעשות "זעזועים" בסביבה הקרובה שלי, ולרכך את הדברים במידת האפשר. עמיר גם הציע לי, להתמקד פחות בזמני המצוקה והכאב, ויותר בזמנים הטובים, שקיימים ללא ספק. דיאטת הקרינה מוכיחה את עצמה, ורמת הכאב לאחר חשיפה - ירדה מאוד.

   דיאטת הקרינה דורשת לימוד ומחקר מתמשכים, וכוננות מתמדת. כשאני הולך לקניות בסופר, אני מזגזג בין האנשים שסלולרי תחוב באוזניהם. משתדל גם שלא להתקרב למי שאני רואה סלולרי בתוך כיס מכנסיו. אם מישהי "חונה" ליד דוכן העגבניות, תוך כדי סיפור ארוך לדודה מעפולה על חוויות הוויפאסנה האחרונה שעברה – אני מוותר, וחוזר לעגבניות מאוחר יותר. בקופה -  שם כבר אין לי מפלט. אם אין ברירה, ומישהו משוחח לידי, אני אומר: "אני מצטער, אבל אני רגיש לקרינה, ואני לא יכול להיות ליד טלפון סלולרי". להפתעתי (!) אנשים די סובלניים, מתחשבים ומתרחקים. בנסיעות, אני חובש כובע הגנה מקרינה, כדי לחוש פחות  את האנטנות שבדרך. התחלתי גם להשתמש בקסדת הגנה סגורה ומיוחדת, שזוגתי בנתה לי, למקרים שאני לא נוהג. (נראה כמו קסדת אבירים מונגולית, או משהו כזה...).אני  משתדל לא להשתתף בכינוסים ואירועים חברתיים, אלא אם אני ניצב ונוכח בשוליים של הקהל. סרטי קולנוע - אם זה הכרחי -  אני בא, ואני מודד תכופות את סביבתי, ומבקש להרחיק ממני סלולריים. אני יודע שאם הייתי רגיש בדרגה בינונית או גבוהה – הקשיים שלי היו גדולים שבעתיים. חוץ מהסבל הפיסי הכבד, הייתי מנוע מלהשתמש בתחבורה ציבורית, ובכלל להתערב בקהל, הייתי מוחק כל אירוע חברתי, ואפילו הליכה לחוף ים הומה אנשים. הייתי מאבד את מקום עבודתי, ואולי גם נאלץ לעבור מקום מגורים. החיים נעצרים בקיר בטון, ואי אפשר להמשיך בתלם. (תוכלו למצוא ברשת, מגוון סיפורים קשים של רגישים לקרינה).

   ההתמודדות הכי (!) קשה, היא ההימנעות ממפגש עם מקרינים סדרתיים במהלך העבודה. העובדים אמנם מתאמצים ובאים לקראתי, ועושים מעל ומעבר, אבל אני יודע, שאם אני מאבד מעט דריכות, ונותן לכמה מקרינים להתקרב אלי, "רק לדקה ... רק להגיד משהו ..."  – אני אחזור הביתה עם מועקה בראש. למעשה, חוץ מהעבודה עצמה – כל מה שממלא לי את כל תשומת הלב היומית, הוא התחמקות והתרחקות ממקרינים. זו משימה לא פשוטה, הדורשת מאמצים רבים, סבלנות, עקשנות, ניסוי וטעיה, תמרונים ומחשבה. אוכלים הרבה קש.

   לאחרונה, החלה התעוררות של הורים בארץ נגד כוונת משרד החינוך להכניס ראוטרים וטאבלטים לכיתות. משרד החינוך הצהיר בשעתו על מרחב בית הספר, כמקום נקי מקרינה, אבל כיום הוא מעודד בכסף בתי ספר שיוצרים תקשוב אלחוטי. (יתכן שמדובר פה בקשרים עם בעלי הון ?). במדידות (פה ושם) להרגעת הרוחות, נמצאת תמיד רמת קרינה מתחת לתקן. מדידות הקרינה מבוצעות ברובן בצורה לא נכונה. עושים ממוצעים, במקום לשקלל את הערכים. (לדוגמה, חבורת של 30 בריונים תוקפת אדם. כל אחד נותן אגרוף ובעיטה. במקום שאני אדווח על סה"כ של  30 אגרופים ובעיטות שקיבל בשעה, אני מדווח שבכל רגע נתון, היה ממוצע של פחות מאגרוף ובעיטה אחת ). כמו כן, רוב המדידות לא לוקחות בחשבון את כל (המון) התדרים והאותות. בגלל שזה תחום טכני מסובך שכרגע אני לא בקיא בו במאת האחוזים, אני לא נכנס אליו, אבל יש לי על מי לסמוך).

   כמובן, שתוצאות  הבדיקות מציינות, שרמת הקרינה היא מתחת לתקן. זהו אותו תקן שעל פיו – נמדדה הקרינה  בעוספיא, בשנים 2001-2003, ונמצאה תקינה. קרינה זו  גרמה  לצבר סרטני של 250 (ולא כפי שכתבתי במקום אחר) חולי  סרטן, ולעוד מחלות איומות אחרות. לפי תקן זה – מאשרים את חשיפתם של ילדינו בבתי הספר. אין לנו ילדים מיותרים לניסויים מסוכנים.

   לא דיברתי כלל על כך, שהמסכים גונבים לנו את הילדים. מי ששולט בהם – שולט על חייהם. ההורים (בעיקר האימהות) נאבקים להיאבק יום יום עם הילדים על מנת לצמצם את זמן המסכים, מסיבות בריאותיות וחברתיות, ואז - בא משרד החינוך, וזורק אבן לבאר. הטאבלטים שהילדים ייצמדו אליהם בבית הספר – ילוו אותם כמו דבק עד סוף היום.

   לא דיברתי גם על הקרינה בתדר נמוך מארונות החשמל בבתי הספר. אנו יודעים שחשיפה ממושכת ברמה של 2 מיליגאוס, כבר מכפילה את הסיכוי ללוקמיה (סרטן הדם). לוקמיה קשורה לאשפוזים ,למאות שעות בבתי חולים,  להזרקת כימותרפיה לנוזל  השידרה, להקרנות והשתלות מוח עצם, לחיפוש תרומת מוח עצם, ולהוצאות כספיות. לעתים המחלה חוזרת. לעתים צריך להסיר את הטחול. תיתכן פגיעה בפוריות, וחוסר יכולת ללדת ילדים בעתיד. אם תקראו עדויות של הורים – העיניים שלכם ידמעו. גם ללא קשר ללוקמיה, אנו יודעים שקרינה בתדר גבוה ונמוך חשודה כפוגעת בביציות שנשים נושאות בגופן עוד מימי העוברות. ביצית פגועה – אבודה. ביצית שנפגעה חלקית – עלולה ליצור נזק גנטי בדור ההמשך, או בדילוג של כמה דורות. לא אפרט כאן את נזקי הקרינה לשלד, למוח, ולשאר איברי הגוף. הכל כתוב.

   איך הפכתי  לרגיש לקרינה ? אני לא יודע. רגישות לקרינה נובעת או מחשיפה כרונית, או מחשיפה אקוטית, או מרגישות טבעית, או משילוב כלשהו של גורמים אלו. אני יכול רק לשער, שאולי יש קשר לכך, שהטלפון הסלולרי שהחזקתי – הקרין ברמה גבוהה, אולי כי הקשבתי למוסיקה באוזניות מאות שעות (8 מיליגאוס), אולי כי  עבדתי בעבר רבות, עם כלים חשמליים ודיסק השחזה (הקרינה הנמדדת בגוף – 45 מיליגאוס, ביד – מעל 330 מיליגאוס), ושהיתי רבות ליד אנשים מקרינים (סלולארי שמחובר לאינטרנט, דרך ווי פיי, או תקשורת נתונים). עבדתי גם לא מעט שעות כשאני חשוף לקרינת אנטנות סלולריות.

   האם זה יכול לקרות גם לכם ? ודאי ודאי. לפי הסטטיסטיקה, עד 2017, ויש אומרים – תוך פחות מ- 10 שנים - כחמישים אחוזים מהאוכלוסיה יהיו רגישים לקרינה, ברמה זו או אחרת. הסבל הרב הכרוך בכך, והוא רק העשן. האש – הנזקים הבריאותיים הרבים – היא העיקר. הסטטיסטיקה לא מדברת על אינדיאנים או אסקימואים. היא מדברת על האנשים החיים בארצות המתפתחות.

   אני ער לעובדה, שיתכן ואני עושה שגיאות בהתנהלות, בהערכות, ובמידע שקיים ברשותי, בכל הנוגע לקרינה. יתכן גם, שאצטרך בעתיד לתקן, להבהיר, או להודות בטעויות.

   הכאב, הוא מורה אכזר. אין אצלו איחורים ואין חיסורים.כשיופיע הכאב - הוא יהפך לגורם הכי חשוב בחייכם, מעבר לכל הדברים, וכל מאמציכם יתמקדו באיך להיפטר ממנו. ככל שתהיו חשופים לקרינה - כך תגדילו את סיכוייכם להיהפך לרגישים לקרינה, ואז - בכל מקרה תיאלצו להיפרד מכל דבר אלחוטי, אז למה לא להימנע מכך ? למה להתקרב לתהום ? למה לא לשמור על בריאותיכם ? להזכירכם - ילדים הרבה יותר רגישים לקרינה, (ב 50% יותר), בגלל שהגוף עדיין מתפתח, המערכת החיסונית עדיין לא הבשילה, עצם הגולגולת דקה יותר, ועוד ועוד (הכל כתוב). כשילד יהפך לרגיש לקרינה, הוא יאלץ לוותר על בית-ספר, בילויים, מסיבות, נסיעות, טיולים, אולי גם על מקום מגורים, ואז - כל חוויות הגלישה האלחוטית ייעלמו, וישאר רק כאב שאין לו סוף. 

   אני אסיר תודה על כך, שנהייתי רגיש לקרינה. אלמלא המידע שרכשתי בעקבות כך, הייתם פוגשים אותי ביום מן הימים, במחלקה האונקולוגית, עם טיוטה של צוואה בכיסי. אני מוותר גם על חלק מהאנונימיות שלי לטובת הנושא. אני יודע שכל הילדים בני ה- 5 עם האייפון 6, (כי לכולם יש !), כל צרכני השידורים האלחוטיים, וכל דור המדבר הזה -  לא יזכו להיכנס לארץ. כן, אני יודע שאני כותב דברים קשים מאוד. (אין לנו כבר זמן לחומרי ריכוך. הזמן שלנו נגמר). אותם שמוכרים לנו "חוויית גלישה, ומהירות העברת נתונים, וכיף למשתמש", ינסו למכור לנו כימותרפיה והקרנות... שקרוב לוודאי שלא יעזרו. רוב הדור הזה - יסיים את חייו בטרם עת, ולאחר מחלות קשות. התקן הישראלי שמתיר 1000 מיליוואט למ"ר, ישתנה לבסוף, ויתקרב אט אט לתקן הצרפתי (1 מיליוואט למ"ר). מקבלי ההחלטות - שכבר לא יהיו אתנו – לא יזכו לראות את השינוי. יש תמונה שחרוטה בזיכרוני מימי הילדות, לאחר ניצחון צה"ל על הצבא המצרי במלחמת ששת הימים. בתמונה מאלבום הניצחון בהוצאת LIFE, נראית בצילום אווירי, שיירה מצרית לאחר הפצצת חיל האוויר. שרשרת ארוכה ומפוזרת, של שלדות  כלי רכב שרופים ופגועים. ככה מצטיירת בעיני התמונה הפיסית - גופנית של  הדור הבא, לאחר כל הפגיעות הגנטיות שעלולות להתרחש. אני יודע שזה נשמע נורא. זה באמת נורא.

   מצד שני, ככל שתתרחב תופעת אי סבילות לקרינה אלקטרומגנטית, או בקיצור – רגישות לקרינה, יתבצעו שינויים דרסטיים בחיינו. בעוד 15 שנים אני מעריך שאף אחד לא יעיז להצמיד טלפון סלולרי לאוזן. אף אחד לא יחזיק ראוטר אלחוטי. טלפונים אלחוטיים לא יהיו בשימוש. התקשורת תהיה קווית בעיקר. ילדים יורשו להחזיק טלפון סלולרי רק מגיל מתקדם, ובכפוף לנוהל שימוש קפדני. זוכרים את האסבסט ? היום אף אחד לא מעיז לקדוח בלוח אסבסט. הטיפול באסבסט מתבצע בחליפות הגנה, ובציוד מגן מתקדם.

   ככל שהסבל יתפשט, השינוי יואץ ויתקדם. מה שלא יעשה השכל - יעשה הסבל. העולם שלנו – ישתנה לחלוטין. המצב ילך וישתפר במהירות רבה .... אבל המחיר - יהיה נורא.

                                                                                                                                                                                          שבת שלום לכולם.  

                                                                                                                                                                                                                  מני.

                                      עוד בנושא קרינה, תוכלו למצוא בבלוג שלי :http://readrad.blogspot.co.il

                                                     אם אתם מאמינים שהדברים חשובים – פרסמו ושתפו אחרים. תודה.

   

מה הקשר בין סדאם חוסיין, כוס חלב, והטאבלט של הילד ?

                                                          

זוכרים שבשנת 1991 התקבצנו בחדרים האטומים, וחששנו מאוד מהטילים הכימיים של סאדם חוסיין? עד היום אני מתלבט מה לעשות עם עודפי המאסקינגטייפ שנשארו אצלי . אחד מהחומרים הכימיים שחששנו ממנו היה גז עצבים מסוג "סארין".

   מה בעצם עושה גז סארין? גז זה, משבש את פעילות המוליך העצבי שנקרא "אצטיל-כולין". כל תנועה בגופינו, מחייבת שחרור של אצטיל-כולין, שהוא המתווך העיקרי להעברת אינפורמציה אל השרירים. אצטיל-כולין מצוי במוח, והוא משפיע על הזיכרון, כושר הלימוד, השינה, התיאבון, והנטייה לתוקפנות. אסור שיהיה מצב של עודף.

   קיים בגוף אנזים "אצטיל-כולין אסטראז", שמפרק את האצטיל-כולין, ובכך - מונע מצב של עודף. ברגע שיש עודף גבוה – נוצר ריגוש גבוה בשרירים, והם אינם משתחררים. בסופו של תהליך, נגרם שיתוק, ומוות מחנק. (מעכבי אצטיל-כולין אסטראז משמשים גם, כחומרי הדברה לחרקים ).

גם כשאנחנו חשופים לקרינה בתדר גבוה, מטלפון אלחוטי, טלפון סלולרי, ראוטר (נתב) אלחוטי, או טאבלט (בשידור אלחוטי), משתבשת פעולתו של האצטיל-כולין, אם כי בכיוון הפוך. תוך כמה דקות מרגע החשיפה, מתרחשת ירידה חדה ברמתם של המוליכים העצביים - אצטיל-כולין, סרוטונין דופאמין, ועוד.

   מה עושה לנו ירידה חדה ברמתם של מוליכים עצביים אלו ? אם נעיין בספרו של ד"ר אריק ברוורמן, "הכימיה של המוח ובעיות בריאות נוספות", נמצא כך:

   ירידה ברמת אצטיל-כולין, גורמת להתיבשות המוח והמפרקים. המפרקים היבשים אינם מקבלים סיכה, ונוצרת דלקת מפרקים. המוח מאותת לפירוק מאגרי סידן מהעצם. נוצר דילדול עצם (אוסטאופורוזיס), ובשלב מאוחר יותר, עולה הסיכון לשברים בעצמות.

   חוסר בסרוטונין קשור לתופעות הבאות: סכרת מסוג 2, אנורקסיה, בולימיה, והתמכרות למין, וכמו כן, להשתוקקות וצורך בסוכר, וכמובן להשמנה. כ-שליש מילדי הגן בישראל, נמצאים בעודף משקל. (אם אדם נמצא בעודף משקל של 5 ק"ג, הגוף מיצר פי 2 אינסולין. אם עודף המשקל הוא של 25 ק"ג – הגוף מיצר אינסולין בכמות של פי 100. לבסוף - המערכת תקרוס, ותתפתח סכרת ).

   חוסר בדופאמין גורם לחוסר שליטה על הרצונות הפנימיים, להתמכרות ביוכימית למגוון חומרים, כגון, סמים אלכוהול, וסיגריות, להשמנה, ולפרקינסון. מחלת פרקינסון גורמת לא רק לשינוים באיכות התנועה, אלא גם לירידה בכושר החשיבה.

   מה עוד גורם לדילדול העצם (אוסטאופורוזיס) ? נכון ! חלב.

בחלב ניגר יש עודף זרחן (חומצי), יחסית לסידן (בסיסי). הגוף מנסה לאזן את היחס בין חומצה לבסיס, ומפריש את הסידן מהעצמות, על מנת לנטרל את החומציות, וזה הקשר בין סדאם חוסיין, כוס חלב, והטאבלט של הילד.


עוד בנושא קרינה, תוכלו למצוא בבלוג שלי :http://readrad.blogspot.co.il שתפו מידע זה בקרב יקירכם.                                                                                                                              תודה.





.


.

תשובתי למשרד החינוך

תשובתי למשרד החינוך

   משרד החינוך טוען , שהכנסת ווי פיי, וטאבלטים לכיתות, זה "בסדר גמור", ולראיה, מתבצעות (פה ושם) מדידות, שמראות שהקרינה נמוכה ביותר ! ו"עומדת בתקן" ! ראיתי ביום שישי דו"ח קרינה מפורט של חברת מדידה רצינית, אשר מדדה בית ספר באיזור עמק חפר. התוצאות היו אמנם נמוכות מאוד, וכמובן - עמדו בתקן !

להלן תשובתי:

אני רגיש לקרינה בדרגה קלה. לי - אתם לא יכולים להגיד שאין קרינה. אני מרגיש את הקרינה בראש. מאז שגיליתי שאני רגיש לקרינה, אני מודד קרינה בכל מקום, כל הזמן. מודד ורושם, באופן מסודר ומדויק. 
אני, מדדתי לפני 10 ימים ילד שישב מול ראוטר (נתב) אלחוטי, במרחק של מטר ממנו. קריאת המכסימום שלי הייתה 6 מיליוואט למ"ר, שזה פי 150 יותר מהרמה הנסבלת, ופי עשרות אלפים ממה שגורם נזק ביולוגי מיידי.
להזכירכם - מדדתי ראוטר אלחוטי פשוט של בזק, ולא ראוטרים עוצמתיים, כמו שמתכוונים להכניס לכיתות.

  

   מדדתי גם טאבלט של ילד שהיה מחובר באופן אלחוטי. במרחק של מטר וחצי ממנו מצאתי 2.5 מיליוואט למ"ר, (וזה - מבלי לספר לכם כמה קרינה בתדר נמוך קיימת במסך המגע ומגיעה לכפות ידיו. וגם לא הזכרנו את קיומם של 40 טאבלטים ו- 40 טלפונים סלולריים בכיסי התלמידים).

מה עושה הקרינה הזו  ?

"בסך הכל" - היא משבשת את גלי המוח, גורמת להיפר-אקטיביות, להפרעות קשב וריכוז, להצפת הגוף ברדיקלים חופשיים, להתמכרות ביו-כימית לסמים ואלכוהול, לנטיה לדיכאון והתאבדויות, לפגיעה במרכז הלמידה במוח (פוגעת ב"ציונים", שחשובים למשרד החינוך  יותר מהכל), להתקפי זעם ואלימות, לסרטן מסוגים שונים, למחלות כלי-דם ולשבץ מוחי, לפגיעה ב DNA -רמות סוכר גבוהות בדם ולנטיה להשמנה .... להמשיך ?? אני יכול עוד ועוד.
   מה שמשרד החינוך מספר לנו שהכל בסדר - סבתי עליה השלום הייתה נעלבת אם הייתי נגדיר את זה  כ"סיפורי סבתא".

   בנוסף לכך ישנם ילדים שעדיין לומדים ליד ארונות חשמל פולטי קרינה בתדר נמוך, ברמות גבוהות. מה עושה להם קרינה זו ? עשרות פגיעות ומחלות קשות, ונזכיר רק שניים:

1. אנחנו יודעים שנשים נושאות את הביציות בגופן החל מתקופת העוברות. ביצית שנפגעה מקרינה - אבודה. ביצית שנפגעה חלקית - ייגרם לה נזק גנטי לדור הבא, או בדילוג של כמה דורות. לא אני - אומר את זה. ד"ר זמיר שליט"א אומר את זה. (היכנסו לאתר המצוין שלו בנושא קרינה). אני מקווה שאני לא צריך להסביר מה מסתתר מאחורי המונח היבש: "נזק גנטי"2. לוקמיה. ילד שיחלה בלוקמיה , יזדקק לאשפוז לסירוגין במשך חצי שנה. סביר להניח כי יזדקק לכימותרפיה, שתוזרק לו לחלל השידרה, באמצעות צנתר מיוחד שיוחדר לו מתחת לעצם הגולגולת. חלק מהילדים יזדקקו להקרנות (נשירת שיער), ולהשתלת מוח עצם. יתכן שתצטרכו עשרות או מאות אלפי שקלים על מנת למצוא תרומת-דם שתתאים להשתלת מוח עצם, (ואולי היא תתבצע בחו"ל). הטיפול מורכב וכרוך בתופעות לוואי רבות (!), ואין כל הבטחה כי אכן המחלה תיעלם. במקרים מסוימים יתבצע ניתוח להסרת הטחול. חלק מהבנים והבנות יאבדו את הפוריות , ולא יוכלו להיות הורים ביולוגיים כשיתבגרו. 
חשיפה ארוכת טווח לשדות מגנטיים של 2 מילי-גאוס כבר מכפילה את הסיכון למחלת לוקמיה פי 2. ב-3 מיליגאוס ישנה הכפלה נוספת. להזכירכם: חלק מהילדים חשופים לרמות גבוהות בהרבה. חלק מארונות החשמל מקרינים בסביבתם קרינה הרבה יותר גבוהה מ- 2 מיליגאוס.   בועדת החינוך של הכנסת, שדנה בנושא הקרינה בכיתות, אמר אחד מהמשתתפים הנכבדים: "בכל חריגה שאנחנו מוצאים - אנחנו ממלאים דו"ח, ושלוחים אותו ל-3 גורמים...". אני לא מזלזל בדוחו"ת. זה מנהל תקין, וזה חשוב, אבל כעת - העיירה בוערת. שריפה אחים שריפה. עיירתינו בוערה כולה, ואתם ממלאים דוחו"ת ? 
מחר בבוקר צריכים כל התלמידים להמתין בשערי בית הספר. כל כיתה שלא נבדקה - תסומן ב- - Xבסרט סימון אדום, והתלמידים לא יורשו להיכנס אליה, עד שתעבור טיהור. כמו שעושים בצבא בלוחמה בשטח בנוי - לא נכנסים לחדר מבלי שעבר טיהור.
   ארגון הבריאות העולמי מסווג את הקרינה כמסוכנת בדרגה B2, כמו חומרי הדברה ועופרת. הייתם מסכימים שילדיכם יהיה חשוף לחומרי הדברה ?

   ולסיום - סיפור, שיסביר לכם כמה בטוח ה"תקן" בישראל:
מסביב לכל מקום שבו נמצאות אנטנות סלולריות הסמוכות לבתי תושבים, קיים "צבר סרטני". הצבר הסרטני הכי גדול שנחקר, התגלה בעבר בעוספיא. 350 מקרי סרטן נתגלו מסביב לאנטנות, ועוד מחלות קשות ואיומות, שלא נכללו בסקר. במשך שנתיים נמדדה שם רמת הקרינה, והיא הייתה "נמוכה מהתקן" !

   משרד החינוך מכניס לכיתות ילדינו ציוד פולט קרינה, בטענה שרמת הקרינה "נמוכה מהתקן". מהתקן המסרטן ההוא !  הבנתם ??

   ולסיום, שאלה למקבלי החלטות:
   כמה שורות של קברים אתם צריכים על מנת לשנות את התקן הנפשע לקרינה בתדר גבוה? (לקרינה בתדר נמוך - אין עדיין כלל תקן).  1000 שורות?  10,000 שורות? תקבלו !  ואחר כך - - אתם תשנו את התקן. גם אתם וילדיכם תיפגעו !  אז למה לחכות  ??

עוד בנושא קרינה, תוכלו למצוא בבלוג שלי:http://readrad.blogspot.co.il

                                                                                                                     

תשובה לאחותי - 1

  תשובה לאחותי


   "חלק מילדי עושים את רוב שיחותיהם דרך הפלאפון, לכן, אם תוכל בדף אחד לתמצת את כל הנזקים שנגרמים ממכשיר זה - אודה לך מאוד".

   אקדים ואומר, שאינני רופא או פיסיקאי, או מדען. אני כותב ע"פ הידע שלי, של עמיתי, ושל רשת האינטרנט. ההמלצות והתקנים שאני ממליץ עליהם - לא מחייבים, והם משקפים את דעתי האישית. אני משתף את הידע, בעיקר - כדי ליצור גשר בין הקוראים, לבין המידע הרב הקיים ברשת האינטרנט.

   להלן תשובתי:

   א. ראשית, אמנה יחד את הנזקים שעל פי החשד, נגרמים מקרינה בתדר נמוך (שדה מגנטי בתדר נמוך מאוד), וקרינה סלולרית (קרינת גלי רדיו בתדר גבוה):

   הקרינה חשודה כגורמת ו/או מאיצה את המצבים הבאים:


כאבי ראש. בחילות. סחרחורת. עייפות כרונית. חוסר תפקוד. חוסר התמצאות. הפרעות ויזואליות ושמיעתיות. הפרעות בקצב הלב. ירידה בזיכרון. ירידה בכושר החשיבה וביכולת השכלית. פגיעה במרכז הלמידה. הפרעות קשב וריכוז. היפראקטיביות. פגיעה בפעילות מוטורית אצל ילדים. פגיעה בזמן תגובה. חוסר שליטה ברצונות הפנימיים. שינוים התנהגותיים. קושי בגמילה מהתמכרויות.

הזעה לילית. הפרעות שינה. דיכאון. עצבנות . זעם. אלימות.

כאבים בחזה. אלרגיות. קשיי נשימה.

טרשת עורקים. מחלות לב וכלי דם. שבץ מוחי. פגיעה בדנ"א בתאים. סטיות בכרומוזומים.

סרטן בלוטות הרוק. סרטן עור, מלנומה. סרטן שד. סרטן ערמונית. סרטן שלפוחית השתן. סרטן במערכת העיכול. סרטן מוח, גליומה. סרטן קרום המוח. סרטן בצדעיים. סרטן מערכת יצירת תאי דם ולימפה, לאוקמיה. לימפומה.

כתמים ופריחות בעור. פגיעה בכליות. הפרעות ראיה. פגיעה בעינים. קטרקט. דלקת מפרקים. עליה בלחץ הדם. חילוף חומרים בלתי יעיל. השמנה. דילדול עצם (אוסטאופורוזיס).

שינוי בפעילות תאי דם לבנים. קרישיות מוגברת בדם. שטפי דם פנימיים. שיבוש בקליטת מזון וסילוק פסולת בתאים. טיניטוס (צילצולים באוזנים). גידולים במערכת ובעצב השמיעה. ירידה בגדילת התאים.

נזק לעוברים. הפלות. שינוי במין היילוד (פחות בנים). הפרעות פוריות. (קרינה בתדר נמוך, יכולה לגרום לנזק גנטי לצאצאים גם לאחר כמה דורות). אוטיזם.

פגיעה בהורמונים. פגיעה במערכת החיסון. מחלות בכבד. כיבים במעי הגס. שיבוש בפעילות השרירים. רמות סוכר גבוהות. פריצת מחסום הדם למוח, (שנגרמת רק מקרינה סלולרית).

פרקינסון. אלצהיימר. ALS.

סכרת. טרשת נפוצה. אפילפסיה.


   ב. מה עושים ?

   לגבי קרינה בתדר נמוך:

   מרחיקים מהגוף, ממקום הישיבה, ומהמיטה, לפחות כחצי מטר, ועל פי מדידה, את כל הדברים הבאים: שנאים (טרנספורמטורים), מטענים, מנועים של מקררים ומכונות אחרות. מקלטי-רדיו, מכשירי מיקרו-גל, תאורת חירום, שעונים חשמליים, סדיני חימום, וארונות חשמל. מרחיקים מהמיטה כ- 40 ס"מ חוטי חשמל (גם אם הם בתוך הקירות), ושקעים חשמליים. לא לשהות ולא לישון בקרבת מכשיר חשמלי המחובר לשקע גם אם אינו פועל (!). לבדוק אם ישנה קרינה זו מאחורי קירות, היות וקרינה בתדר נמוך - קיר לא עוצר אותה. אם המיטה סמוכה לקיר משותף עם שכן – לבדוק. להימנע מהחזקת דימר חשמלי. מסך מחשב מסוג שפולט קרינה - להתרחק ממנו לפחות 50 ס"מ, ועל פי מדידה.

טלפון קווי רגיל (של בזק) – להרחיק את השפופרת מהאוזן כ-7 ס"מ, או לדבר עם רמקול.

(כמו כן לא להשתמש בנורות פלורוסנט חסכוניות, ולהעדיף את נורות הליבון הישנות. ובלילה - חשוב שיהיה בחדר חושך מוחלט לגמרי. בלי שום ניצנוץ של אור).

  לגבי קרינה סלולרית:

 לא להשתמש בתנור מיקרו-גל (הופך את המזון לאשפה + לחומרים מזיקים מאוד), ואם כן – להתרחק ממנו בזמן הפעולה 6-12 מטר.

לא להיות בקו-ראיה של תורן אנטנות סלולריות.

לא להחזיק בבית טלפון אלחוטי (לעולם).

טלפון נייד, לתת לילדים רק מגיל 16, ויש אומרים 18, ורק אחרי שברור שיעמדו בתנאי הבטיחות (להלן).


    טלפון נייד קונים רק עם ערך קרינה (SAR) נמוך, והוא ישמש רק למצבי חירום, ובמצב שלא ניתן למצוא טלפון קווי בסביבה. גם אז - השיחה ממנו תתבצע או ברמקול, (וכמה שיותר רחוק מהגוף), או רק ע"י אוזניה המעבירה את השמע באמצעות צינורית אוויר. הדיבור יהיה בקיצור, ועדיף לשלוח sms. (גם SMS הינו 7 שניות של חשיפה לקרינה). לא מדברים בסלולרי בבית, ואם אין ברירה - אז מול חלון - רצוי פתוח, אבל לא חייבים, וזאת בתנאי שאין על החלון ציפוי נגד קרינה, ושאין תריס אלומיניום). בודאי שלא מדברים בסלולרי במקום שאין בו קליטה, בתוך ממ"ד או חניון תת קרקעי, רכב פרטי, אוטובוס, או מעלית. (הקרינה בדיבור באוטובוס, למשל, גדולה פי 25 מדיבור בשטח פתוח). לא מדברים ע"י ילדים ותינוקות. להתרחק מהם לפחות 3 מטר. אם משתמשים בסלולרי עם מקשים מדגמים ישנים (בטכנולוגיה של GSM) – להתרחק מהם לפחות 14 מטר. (רוב מכשירים אלו מקרינים בעוצמה רבה).

לצמצם לגמרי שימוש באפליקציות (ישומונים). לא להתחבר למצב של בלוטוס, ובשום אופן לווי פיי או ל"תקשורת נתונים".

לא להחזיק ולשאת את המכשיר על הגוף ובמיוחד לא ליד המתניים והירכיים, אלא בתיק, או ביד. לא לישון עם סלולרי שאינו כבוי באותו החדר.

   מתרחקים מראוטר (נתב) אלחוטי ביתי (מהסוג הכי פשוט) לפחות 5-8 מטר. אם לשכן הגובל בקיר משותף יש ראוטר אלחוטי פעיל – להתרחק מהקיר 3 מטר. (או לבקש ממנו שירחיק, ואז אפשר לקצר את הטווח).

להימנע מאוד משימוש בקונסולות משחק, וגם מעכברים אלחוטיים.

 מתרחקים מכל אדם שמשוחח בסלולרי 2-3 מטר לפחות.

   לעולם אין להחזיק את הסלולרי על מצב של חיבור לאינטרנט, או לתקשורת נתונים. (שידור נתונים על רשת הסלולר למטרת סינכרון מידע - מובייל דאטה). הקרינה כל כך גבוהה, עד שלפעמים לא ניתן למדוד אותה. אם מישהו אחר מחובר – להתרחק ממנו לפחות 5-8 מטר.

    זה לא קל, אבל המאמץ משתלם.

                                                             הפיצו מאמר זה בקרב יקיריכם.
                                                                                                              תודה

שלום ילד. 1820 - זה הרבה ? (או: כמה קרינה מוציא הסלולרי שלנו)

           

                  שלום ילד.  1820 -  זה הרבה ? (או: כמה קרינה מוציא הסלולרי שלנו)

   נתחיל במקלחת. כשאתה מתקלח - בדרך כלל  אתה יוצא עם הרגשה טובה. למה ?

   הסיבה היא, היות שתנועת המים יוצרת יונים שליליים. ליונים שליליים ("הויטמינים של הטבע"), יש תכונות רפואיות מדהימות. גם ריכוז הסרוטונין עולה בעזרתם. באזורים עירוניים עמוסים, יש מעט מאוד מהם.  לעומת זאת, אפשר למצוא ריכוז גבוה (פי 800 לערך) ליד מפלי מים,  ביערות, ובאזורים כפריים והרריים.  גם הליכה על קו המים בשפת הים - מעשירה אותנו ביונים שליליים.

   מה זה בכלל "יון" ?

בקיצור נמרץ – יון, זה אטום או מולקולה שמספר האלקטרונים והפרוטונים בהם אינו זהה. יותר אלקטרונים = יון שלילי. יותר פרוטונים = יון חיובי.

קווי מתח גבוה המוליכים חשמל - יוצרים יונים של חמצן המכונים  "יוני קורונה".  אלה עפים עם הרוח, ויוצרים נזקים בריאותיים. בבריטניה נמצאו אצל ילדים מחלות נשימה, בעיקר אסטמה, מחלות עצבים, סרטן, ועוד. שיעורי הסרטן היו גבוהים עדיין במרחק כ- 600 מטר מקווי הכוח. יוני הקורונה עפים ברוח עד למרחק של 5 קילומטר. (כך מצאתי באתרו של ד"ר זמיר שליט"א). אני מקווה, שתושבי פרדס-חנה לא קוראים זאת.

   "קרינה מייננת", היא קרינה חזקה שבדרכה "קוטפת" אלקטרונים מאטומים, או מולקולות, והופכת אותם ליונים. קרינת רנטגן למשל, היא קרינה מייננת.

יש גם קרינה "בלתי מייננת", שזה נשמע מעט מרגיע. ( "אל תדאג אדוני, הכלב הזה לא נושך...הוא בלתי מיינן..." ). קרינה בלתי מייננת נפלטת למשל, מטלפונים ניידים, אנטנות שידור, ראוטרים (נתבים), ותנורי מיקרוגל, ועוד.

   אנו יודעים למשל, שאם תחשוף  את עצמך במשך שנים  באופן רציף,  לקרינה בערך  של 50 מיליווט למטר מרובע, (ערך, שבהמשך נכנה אותו  בקיצור: מל"ל ), אזי תזמן  לעצמך תסמינים כגון: כאבי ראש, דימומים, (הפלות - אצל נשים), סטייה בכרומוזומים, ושברים בדי אן אי ( כמו שברים הנגרמים על ידי קרינה מייננת ).

   ישנו מחקר המראה, שקרינה בדרגה של 24 מל"ל למשך שעתיים – כבר יוצרת שברים בדנ"א.

   באיטליה נערך מחקר בשנת 2006, ובו נמצא, שקרינת אנטנות רדיו וסלולר ברמה נמוכה – כבר גרמו בילדים לפגיעות עצביות כגון: חוסר קשב, אובדן זיכרון, ירידה ביכולת הלימוד, דיכאון, כאבי ראש ובלבול. אנו יודעים כי נזקי קרינה יבואו לידי ביטוי בסופו של דבר, בבעיות פוריות, ובהופעת "מחלות גיל" שיפרצו עשרות שנים בטרם עת, כגון טרשת עורקים, מחלות לב, שבץ מוחי, מחלות עצבים (פרקינסון, אלצהיימר, ALS), סרטן מסוגים שונים , ועוד ועוד..

   כמה קרינה מוצא הטלפון הסלולרי שיש לנו ??

   ממה שמדדתי, (חוץ ממכשיר אחד שקראתי בו ערך נמוך  מאוד של 0.7 מל"ל),  הרי שרוב המכשירים הנפוצים, מוציאים (בזמן שיחה) בקירוב:  5 – 50  מל"ל, שזה הרבה מאוד. (עוצמת הקרינה תלויה במיקום המדידה, בקירבתם של  אנטנות, באיזור הטופוגרפי, ובאיזו חברה אתה מנוי (!). למשל, אם תמדוד בתוך בית – תקבל קרינה גבוהה יותר מאשר בחוץ. אם תמדוד בתוך אוטובוס, שהוא חלל מתכתי סגור – תקבל בערך פי 25 יותר מאשר ברחוב. תלוי גם, אם יש גורמים שמפריעים לקליטה, שאז - המכשיר "מתאמץ" ופולט קרינה גבוהה יותר).יש גם מכשירים שמוציאים מעל 1700 מל"ל. בעיקר אלה הישנים עם לחצנים. פגשתי גם מכשיר חדש (עם לחצנים) שפולט קרינה כזאת.

   וכעת, ילד יקר, אני מגיע לעיקר:

מדדתי גם טלפונים סלולריים שהיו מחוברים לאינטרנט ולתקשורת נתונים  ( לא בזמן שיחה ! ). כמות הקרינה שמצאתי היא: 40, 250, 270, 1700, 1820, ויותר. ( אני לא יודע כמה יותר, כי אני לא יכול למדוד במד הקרינה שלי יותר מ- 1820 מיליוואט למ"ר).

   אז מה אתה חושב ילד, 1820 - זה הרבה ?

   בעתיד, נדבר אולי גם על ראוטר (נתב) אלחוטי. אני מאוד מאוד מקווה, שעד אז משרד החינוך לא יכניס לך לכיתה ראוטר כזה.

  

   (אגב, שאלתי את עמיר בורנשטיין (אחד מ"לוחמי הקרינה", או מוטב לקרוא להם "לוחמי האור"): למה אנשים לא מתייחסים לגודל הסכנה ? לדבריו, הפער בין עצמת הדברים , לבין מה שהאנשים מורגלים להאמין בו – הוא כל כל גדול, שנוצר "דילוג תודעתי", והכחשה.).                                                

   (3 שעות ליליות נדרשו  לי כדי לכתוב לך את השאלה הזאת, אבל זה שווה את התשובה שלך).

                                                                                  לילה טוב.

                                                                                                 מני.

   עוד בנושא קרינה, תוכלו למצוא בבלוג שלי: http://readrad.blogspot.co.il

סיפורי קרינה - 2

סיפורי קרינה - 2
ובו אספר איך הצלתי (ממש) את החיים של החברים שלי, כמעט מבלי להתאמץ: 
...ומעשה שהיה - כך היה. אמש, הוזמנו להדלקת נר + ארוחה לחברים בטיבעון. אני נכנס, ואחרי המפגש הראשון מתחיל למדוד קרינה. לא כי אני שוחר בריאות, אלא כי אני רגיש לקרינה בדרגה קלה. הכל נראה בסדר. חשוב לציין, כי חברים אלו שייכים לחבורת הל"ו צדיקים של שוחרי הבריאות. סוכר, קמח לבן ומלח - הם מכירים רק מהמילון.כל הגרעינים והאגוזים שלהם מושרים ומונבטים כדת וכדין. (השריה וטרום נביטה מעלה את כמות הויטמינים והמינרלים פי כמה, ללא שום מאמץ ! מי שירצה - ארחיב על זה, בלא נדר). תירגול יוגה יומי - חובה אצלם. לחם שאור - אופים לבד. הכל אורגני. ("אורגני או הורגני").שוחרי בריאות מושלמים.
אני מודד ומרוצה. ממשיך לחדר העבודה שלה. מהאיזור של המחשב אני מודד 3, ואף 5 מיליוואט למ"ר. במקום סמוך אני מוצא 15. "מסוכן ביותר", אני מתריע. (תורן אנטנות סלולארי - מראה במכשיר המדידה ממרחק של 300 מטר - בערך 2 מיליוואט למ"ר). אני מנחה אותה לנתק בהדרגה את המחשב, המידפסת, הכל. הקרינה נשארת גבוהה מאוד. חרדה מתפשטת מסביב. "אולי יש אנטנה בחוץ"? "לא", אני אומר. "לא יכולה להיות כזו קרינה מבחוץ". "אולי נבדוק את הקומה התחתונה"? אני יורד במדרגות. ממרחק אני מודד קרינה גבוהה. "יש לי ראוטר כאן" הוא אומר לי. אני מבקש לנתק אותו מהשידור האלחוטי.(הוא משתמש בראוטר באופן קווי (!) אבל הלחצן של השידור האלחוטי לחוץ, וזה משדר 24 שעות ביממה, ללא ידיעתו). לא עוזר. ואז - אני מבחין בנמר הטורף. העיניים שלו מנצנצות אלי מבין השיחים. טלפון אלחוטי ניצב על השולחן. אני מתקרב אליו לשניה, מודד ונסוג לאחור. 1800 מיליוואט למ"ר. במושגים של רגישים לקרינה, זה משהו שיכול להרוג פיל. הוא מנתק אותו מהחשמל, והקרינה יורדת לאפס. הלם ואלם.
זהו טלפון אלחוטי של סימנס (ג'יגסט a240). לשם השוואה: כשמישהו מפעיל לידי מיקרוגל (הוא לא יודע שזה גורם נזק ביולוגי לאוכל), אני מתרחק 12 מטר, כדי לא להיות חשוף לקרינה. שני המיקרוגלים שאני בדקתי עד היום, הוציאו 600 מיליוואט למ"ר. טלפון אלחוטי זה - מוציא פי 3.
אנחנו עולים חזרה לקומה העליונה. הקרינה נעלמה. אני מסביר לחבר שלי את משמעות הדברים, ואני נקרע מבפנים לראות את הכאב והצער שלו. 5 שנים הוא חי עם הראוטר והטלפון הזה. אדם שהבריאות כל כך חשובה לו. אני מרגיע אותו בכל הדרכים האפשריות.
אני ממשיך לבדוק את הפלפונים שלהם. דגמים ישנים מסוג לחצנים של נוקיה. אחד מוציא 46 מיליוואט למ"ר והשני 1720, שזה אומר, שכדאי להשאיל פטיש 5 ק"ג, ולשבור אותו לחתיכות.
בהזדמנות זו אני מציע לכם: שימרו על יקיריכם. רוב האנשים המבוגרים נוטים להיצמד לטלפונים ישנים. רוב הטלפונים האלה שמדדתי הראו 1700 מיליוואט למ"ר. סכנה מטורפת. חשוב לבדוק לפני הקניה את ה- sar (מדד של כמות הקרינה), של הטלפון.
היזהרו מאוד שהראוטר לא ישדר באופן אלחוטי. יש כפתור לכיבוי השידור. יש ראוטרים שכיבוי זה הוא באמצעות פקודה מוקלדת.
טלפונים אלחוטיים - לשים על המדף למזכרת, ליד תנורי הנפט והפתיליות. מקרינים אתכם 24 שעות ביממה. יש שמקרינים יותר ויש פחות. שומר נפשו - ירחק.
חג אורים שמח.
מני.

איך נעלמנו, או - שלום לך "אין - שם"

                                     איך נעלמנו, או - שלום לך "אין - שם"

   שלום אין שם.
   אני כותב לך מלפני כמאתיים שנים לערך.
אני אחד מאבות אבותיך, ותוכל לראות אותי ואת המשפחה שלי, בתמונה שצירפתי אליך למטה, בקישור. אני יודע שאני ... לא כל כך מעניין אותך... אבל אתה חשוב ויקר ללבי.
אני יודע שאתה מסתובב לבד ברחובות השוממים, ופוגש מידי פעם אנשים שונים  ממך. אני יודע שכמעט שאין לך חברים , ואין לך עם מי לדבר. אולי יום אחד תמצא את המכתב הזה, וזה יהיה ממש נהדר.
האנשים שאתה פוגש - כל אחד נראה אחרת, אבל בתקופה שבה אני חי - כמעט כל בני האדם דומים. כמו החתולים או הכלבים שאתה רואה מסביב. קשה לדמיין את זה. כל זה השתנה לחלוטין עד לתקופה שבה נולדת. 
   כדי שתוכל להבין איך נהיה כל זה, אני אספר לך בקיצור נמרץ איך נוצר העולם.
   העולם, שנקרא גם כדור הארץ - הוא עגול. כמו הירח והכוכבים שאתה רואה. בתחילה, היו אנשים מעטים על פני הכדור. אחר כך, הם התרבו והתפשטו מאוד. במקומות מסוימים - נהיה אפילו קצת צפוף. אנשים התחילו לריב ולהרוג. (להרוג, זה כשעושים דברים רעים למישהו - עד שהוא לא זז יותר). לפני כ- 5000 שנים לערך, הופיעה בעולם משפחת היהודים, שזו המשפחה שלנו. לאבא הראשון שלנו קראו אברהם ("אברהם אבינו"), ואנו נקראים יהודים על שם יהודה, שהיה אחד מניניו. בדרך כלל, היהודים סבלו משנאה של אחרים. היו אמנם תקופות טובות, אבל רוב הזמן היה נורא. גרנו בארץ שנקראת "ישראל", שאלוהים הבטיח לאברהם. (אחר כך אני אסביר לך מי זה אלוהים). אחר כך עברנו לארץ מצרים, ושם המשפחה גדלה מאוד ונהיינו לעם. סבלנו שם סבל נורא, אלוהים הוציא אותנו משם, ונתן לנו את התורה, שזה מן ספר כזה, שכתובים בו דברים חכמים, וגם איך כדאי להתנהג. אחר כך חזרנו לארץ ישראל, וכבשנו אותה.
   תמיד היו לנו מלחמות גדולות ואיומות עם שכנים או סתם עמים שרצו לכבוש אותנו. היו  גם מלחמות פנימיות בתוכנו. מלחמה, זה מצב שבו הרבה אנשים מנסים לעשות רע לאנשים אחרים, ( כמו שכלב מנסה לנשוך כלב אחר), וגם להרוג אותם.
   היו אנשים שקראו להם "יוונים" (כי הם באו מיוון), שנלחמו בנו ורצו גם להכריח אותנו לחשוב ולהאמין במה שהם מאמינים. (ניצחנו אותם). היו רומאים שהצליחו לכבוש אותנו במלחמה אכזרית, וכך התפזרנו בכל העולם. 
אחרי כ- 2000 שנים, ואחרי שהיו בעולם מלחמות קשות ואיומות, ואחרי שרצו ממש להשמיד את כל העם שלנו - הצלחנו לחזור חזרה לארץ ישראל. העובדה  ששרדנו - היא ממש פלא פלאים.
   לפני כמאה שנים, התחילו אנשים להמציא פטנטים והמצאות רבות. גילו את החשמל, והמציאו מכוניות ומיליון דברים. החיים נהיו יותר משוכללים ונפלאים, (ולמרות זאת הצרות והקשיים לא נעלמו. אני יודע שזה נשמע מוזר). המלחמות והדברים האיומים שאנשים עשו אחד לשני - לא הפסיקו.
   מאז שהאנשים גילו את החשמל והמציאו מכונות, ומכשירים שעובדים על חשמל - התחלנו לסבול מדבר שנקרא "קרינה".
   קרינה - זה כמו שאתה יוצא לשמש ומרגיש שהעור שלך שורף. קרינה גורמת נזק ענק לכל מיני דברים בתוך הגוף, אבל אי אפשר לראות אותה או להרגיש אותה. 
   אחר כך, המציאו מחשבים וטלפונים סלולאריים, וכל מיני מכשירים נורות ופנסים, שפולטים קרינה מסוג נוסף, שגם היא - מזיקה מאוד. (המחשב, והמסך שבו אתה קורא עכשיו - כל זה לא היה פעם).
   היו מדענים (אנשים חכמים), שהזהירו אותנו שהקרינה הזאת תגרום לנו לצרות גדולות, למשל מחלות מסוכנות, פגיעות חמורות בבריאות, וגם - שתיצור שינויים גנטיים. "שינוי גנטי" - זה שהילד או הילדה לא דומים להורים. הילדים שונים בכל מיני צורות, ובדרך כלל קשה להם לתפקד בחיי היומיום. 
   לא הקשבנו לאותם מדענים. היינו שקועים בטרדות היומיום. חלק מהאנשים גם לא רצו שנדע על כך, כי זה הפריע להם להרוויח כסף. (כסף - זה דבר שכולם רצו מאוד, וחיפשו כל הזמן(.
   אנשים רבים (גם אני) התחילו להיות רגישים לקרינה. הקרינה גרמה לנו לכאבים בראש ובגוף, ולעוד כל מיני תופעות קשות. רוב האנשים לא הצליחו להבין ולהאמין מה עומד לקרות.
   לאט לאט העולם השתנה, האנשים התחילו לחלות במחלות קשות ואיומות. ילדים מתו בגיל צעיר,וגם השינויים הגנטיים הלכו והתרבו. כששמנו לב שמשהו חמור מאוד קורה כאן - היה כבר מאוחר. 
   אני רואה אותך בדמיוני - משוטט לבדך בין אלפי הבתים השוממים והנטושים, וחושב: מי בנה את כל זה. אנחנו. עבדנו מהבוקר עד הערב בכל מיני עבודות משונות כדי שנוכל להרוויח כסף שיאפשר לנו לגור בהם. אני בטוח שזה נשמע לך מוזר. 
   אני מקווה שאתה מצליח להסתדר, ושיש לך מה לאכול, ושלא קר לך בלילה. 
   אני פשוט אוהב אותך.
   לסיום, אסביר לך מי זה "אלוהים".
   אלוהים זה מישהו (או משהו) שקיים שצורה שאנחנו לא יכולים לראות. כמו קרינה. הוא יודע הכל, והוא מנהל את העולם. הסיבה שהחיים שלנו קשים לפעמים היא, שיש לבני האדם בחירה חופשית. כלומר, למרות שאלוהים מנהל את העולם - אנחנו הם אלה שקובעים מה יהיה הגורל שלנו. לא קל להבין את זה. 
   אני בטוח שאלוהים רואה אותך עכשיו, ושאתה קרוב ללבו. אתה לא רואה אותו. אבל אתה יכול גם לדבר אתו. (אנחנו קראנו לזה: "להתפלל").
   דע לך גם, שלפי התכנית הכללית של אלוהים - כל מה שיקרה בעולם - הכל לטובה. בסוף בסוף - הכל לטובה. זה מעודד מאוד. 
   כשאתה קורא שורות אלו - אני כבר לא קיים, אבל זה רק הגוף שלי שלא קיים. הנשמה שלי קיימת לנצח. נשמה, זה ... כמו אלוהים. לא רואים אותו, אבל הוא קיים.  נשמה, זה כמו רוח ... שלא רואים. זה כמו המחשבות והשכל...  בעצם זה הדבר הכי חשוב שיש בגוף. לדוגמה, כשאתה רואה מישהו שמפסיק לזוז - אתה יודע שהנשמה שלו יצאה ועזבה את הגוף.
   נשמה - זה דבר שקיים לנצח, וכל מה שקרה לה בעבר - נשאר אתה באיזו שהיא צורה. לאלוהים ולנשמות יש קשר קרוב וחזק מאוד. העולם שבו קיימות הנשמות - הוא עולם נהדר ומלא שלווה.
   אני משער שלא גדלת במשפחה, כי  אין כבר אצלכם דבר כזה. אני משער גם שלא נתנו לך שם, ולכן אני קורא לך "אין שם".
   שלום לך אין שם.

   אני ואלוהים אוהבים אותך מאוד.

                                  
                                                                                                             מקוה שנהנתם.     
                                                                                                                                      מני