קרינה – הסיפור ממוסקווה, ואיך זה קשור לילד שלך

קרינה – הסיפור ממוסקווה, ואיך זה קשור לילד שלך

   את הסיפור שאביא לפניכם,  אני קורא מהספר של איריס עצמון – "הסלולרי, לא מה שחשבת, המידע שמוסתר מהציבור". הספר, בן 700 עמודים, וקרוב למשקל של 1 קילוגרם, יכול לשמש אלמנט מצויין, כדי לחבוט בו על כל גולגולת של מכחיש נזקי קרינה. ספר מקיף, מפורט ומרתק. אם אתם מתכוונים לתת מתנה למישהו, ולרשום לו בכרטיס הברכה "בריאות, ואריכות ימים", מוטב שתקנו לו את הספר הזה, שממש יוסיף לו בריאות ואריכות ימים. ספר שיגרום לו למלמל: "לא ייאמן...אי אפשר להאמין...".

   כיוון שהיום הוא היום הארוך ביותר בשנה, ואורך הפוסט בהתאם, אנסה לתמצת: הסיפור מתחיל בשנת 1959, כשריצ'ארד ניקסון, שהיה אז סגן נשיא ארה"ב, הגיע לביקור באיחוד הסובייטי. המודיעין האמריקאי ידע שהסובייטים מכוונים קרן של אות מיקרוגל לכיוון השגרירות. (גלי "מיקרוגל", הם כינוי לגלים המשמשים לתנור מיקרוגל, טלפונים  סלולריים, ומכ"ם). גורמי המודיעין האמריקאים יזמו פרוייקט סודי, לשם חקירת מהות הקרינה והשפעותיה – פחות לשם הבנת השפות בריאותיות, ויותר כדי לשרת את הביטחון הלאומי, ולגלות טכנולוגיות ריגול. הם מדדו וחקרו, אבל לא גילו לשגרירים ולבני משפחותיהם שהם מוקרנים, והסתירו זאת במשך 10 שנים. במקביל, הם ערכו בדיקות רפואיות בתירוצים שונים, כדי לקדם את המחקר, ושיקרו לצוות השגרירות, כדי להסתיר את מטרתו. הם ניסו קרינה דומה על שימפנזים, וגילו, שאחרי שבועיים הם הפסיקו כליל לתפקד. למרות שרמת הקרינה הייתה הרבה מתחת ל"רמה הבטוחה" של התקן האמריקאי, זה לא גרם להם לשנות את התקן. (מה שלא הורג מיד – סימן שזה בסדר גמור). החוקרים היו מוטרדים מכך, שלאות המשודר היו תכונות של מודולציה.

   מודולציה, בעברית "איפנון", הוא תיאור מצב של תדר נמוך הנישא על גבי תדר גבוה. זהו המפתח להעברת מידע על ידי שדות אלקטרומגנטיים. המידע או הצליל "נוסעים" על תדר גבוה, ומשודרים לנקודת היעד. המקלט – לוקח מהגל הנושא  רק את הצליל או את התמונה. הבעיה היא, שתדרים נמוכים (גם הם) גורמים לנזק ביולוגי, היות והגוף שלנו מתפקד ועובד בעזרת  תדרים נמוכים. שידורי רדיו וטלביזיה וכן טלפונים סלולריים ואלחוטיים, פועלים ב"מודולציה".

  לבסוף, התפוצצה פרשת הקרינה בשגרירו,  בקול רעש גדול. חלק מהממצאים הועלמו, וחלק מהמעורבים בדבר הושתקו.

    בוא נראה מה קרה למעורבים שנטלו חלק בניסוי ללא ידיעתם. 407 אנשים נבדקו בשגרירות. אצל שליש מהם נמצאה ספירת תאי דם לבנים גבוהה ב-49 אחוזים (בגלל שהגוף מרגיש מותקף. מ.ב.א.). השגריר וולטר סטסל, פיתח מחלת דם נדירה הדומה ללוקמיה, וסבל מכאבי ראש ומדימומים באוזניים. שניים מהשגרירים שקדמו לו מתו מסרטן. נתגלו 16 מקרים של סרטן שד. 3 ילדים פיתחו חריגות בדם, שני מקרים של תוספתן מנוקב, 4 מקרים של דלקת התוספתן (אברי הקיבה פגיעים במיוחד לקרינת מיקרוגל), כמו כן, נמצאה רמה גבוהה של מקרי קוליטיס ואולקוס.

   כשהתפוצצה הפרשה, נחשפו מקרים רבים שהוסתרו מהציבור בארה"ב, למשל על קשר בין שדה מגנטי גבוה, לשומנים בדם, בין עבודה בציוד הפולט קרינת מיקרוגל, למחלות לב, בין תסמונת דאון לחשיפה אינטנסיבית של ההורים למכ"ם, ועוד ועוד. כמובן שהצבא האמריקאי טישטש, היסווה, ועימעם את כל מה שהיה יכול. 

   מה היתה צפיפות ההספק (עוצמה) של ההקרנה על השגרירות? 

האמריקאים גילו שמדובר בקרינה בצפיפות הספק של 1-240 מיליוואט למ"ר, ובמשך הזמן 20-100 מיליוואט למ"ר. ד"ר זמיר שליט"א כותב (http://www.zamirshalita.com/rf-hazards/dev-rf-injuries) שעוצמת השידור שהגיע לחלון השגריר, היתה רוב הזמן רק  50 מיליוואט למ"ר. (בהשוואה ל-"סף הסביבתי" 1,000 , התקף כיום בישראל). מהנדס אלקטרוני רוסי (ששמו שמור אצלו), שעלה לישראל, השתתף בהקרנת שגרירות ארה"ב במוסקווה,  ואישר את הפרטים דלעיל. 

 האמת היא, שהתכוונתי לכתוב היום על נושא אחר, אבל מחזה זוועה שראיתי ביום חמישי האחרון באור עקיבא, שינה לי את התכניות. הלכתי לקניון לרכוש נעליים, ובעודי צועד ברחוב הראשי, מצאתי קרינה גבוהה. מדדתי, והרי התוצאה לפניכם   :https://www.youtube.com/watch?v=IZES7hTGQMo

   

כיוון שאני מודד במד קרינה ביתי, המתביית על תדר אחד (הגבוה מביניהם), אני יודע שהעוצמה האמיתית גבוהה יותר. ואכן, במפת האנטנות של המשרד להגנת הסביבה, אני מוצא, שאנטנה של פרטנר משדרת משם בעוצמה של 462 מיליוואט למ"ר: (http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/Radiation/Pages/Cellular_Facilities.aspx)

  אני גם יודע שהנתונים במפת המשרד להגנת הסביבה לא תמיד מדוייקים.  (תוכלו לראות בסרטון שצילמתי בחדרה, ש"לא מדוייקים" זו הגדרה עדינה:

   אין לי שום ספק שרבים מהדיירים המתגוררים בחדרים הנשקפים לאנטנות, עלולים לחלות במחלות קשות. מר שמחה יוסיפוב, ראש העיר אור עקיבא – אייכה?

   גם בעיר חדרה הסמוכה, יש מחזות דומים, וגם במושבה שלנו (פרדס חנה), יש ריכוז מדאיג של אנטנות בלב המושבה, (אבל לשם כך, נקדיש פוסט מיוחד). אם נדבר בצורה יבשה (וכואבת), הרי שכל נוכחות של אנטנות במרכז אוכלוסייה, תגדיל בטרם-עת את הגודל המתוכנן של בית הקברות המקומי.

   לעומת זאת, תוכלו לראות בתמונה  הבאה מחזה נדיר. נדיר כמעט, כמו לראות את הזוהר הצפוני. מגדל מים במרכז קיסריה, שהיו עליו אנטנות עד לפני כמה חודשים, והנה – נעלמו. מסתבר, שכשהתושבים רוצים מאוד – הכל אפשרי.

   ניתן להתגונן מקרינת אנטנות. בראש וראשונה – להתרחק. להימצא בחדרים רחוקים ממקור הקרינה, ובשלב שני – להתמגן. ישנם ציפויי חלונות, רשתות, צבע חיצוני נגד קרינה, ועוד.

   הדיירים החשופים לקרינה, יכולים לתבוע מהרשות המקומית שאישרה את הימצאות האנטנות – פיצוי על ירידת ערך הנכס שלהם (15% בקירוב), הצרה היא, שהמודעות לקרינה כל כך נמוכה, עד שלא המוכרים ולא הקונים יחשבו על זה בכלל. גם את המחלות שיפקדו אותם – הם לא יקשרו  לקרינה.

   אם שפר מזלכם, והבית שלכם לא סמוך לאנטנות, אתם יכולים להיות רגועים? כלל וכלל לא. רוב הקרינה שאנו חשופים לה, נמצאת ברגע זה לידכם, על השולחן, ליד המיטה, בכיס החולצה, בילקוט של הילד שלכם.

   בשבוע שעבר, אני נכנס לחנות ברחוב הדקלים בפרדס חנה. אני מרגיש את הקרינה מהטלפון האלחוטי, ומסביר למוכר, ולחבר שלו שניצב על ידו, על עוצמת  הקרינה ועל הנזק שלה. "מה אתה מדבר לי על טלפון אלחוטי – תסתכל - יש פה ממול אנטנות". אני אומר לו "בוא אחרי". מוציא אותו החוצה, מכוון את מד הקרינה אל האנטנות שעל הגג ממול, ומראה לו "8 מיליוואט למ"ר, אתה רואה"? ואז, אני מכניס אותו אל החנות, מצמיד את מד הקרינה אל הטלפון האלחוטי, ומראה לו 150 מיליוואט למ"ר. חבר של המוכר נדהם. המוכר, מילמל משהו על "בין כה נמות בסוף...". למחרת, הזדמנתי לאותו מקום. המוכר קידם את פני ב"ניתקנו את האלחוטי". ההגיון ניצח.

   אנחנו חשופים לקרינה רבת עוצמה בתוך חללי המגורים והמקומות שבהם אנחנו חיים. המקרינים החמורים בעיני, הם הרוב (המוחלט) של הטלפונים האלחוטיים. בדרגה דומה, נמצא את ה טלפונים סלולריים מחוברי האינטרנט ע"י ווי פיי, או חיבור ל"תקשורת נתונים", של חברת הסלולר. שניהם מקרינים כל הזמן בעוצמה אדירה. מי שלא רואה, פוטר אותי בחצי חיוך. מי שרואה את צג מד הקרינה – מאבד מיד את הספקנות. אין לי ספק, שהקרינה הנפלטת מהטלפונים הסלולרים המחוברים לאינטרנט, עולה בעוצמתה על זו ששודרה ע"י הסובייטים לשגרירות האמריקאית.  

    קשה מאוד לשנות הרגלים לילדים שקיבלו כבר טלפונים סלולריים, ופיתחו תלות והתמכרות למסכים. יתכן, שאצל ילדים שעדיין לא קיבלו – הדבר יותר קל. הדבר כרוך במערכה כבדה, אבל בראש וראשונה, נחוץ כאן שיכנוע עמוק של ההורים, אודות הנזק הנגרם.

   הגורם השלישי בדרגת העוצמה, הם הראוטרים (נתבים) האלחוטיים. הביתיים – שמקרינים פחות (גם כאן, יש כאלה עוצמתיים מאוד), והראוטרים החזקים יותר, למקומות ציבוריים.

   אם בבית – איש איש עושה כרצונו, הרי שבבתי הספר, משרד החינוך מכניס ודוחף בעוצמה, את רעיון הכיתה המתוקשבת בצורה אלחוטית. אנחנו גם מבחינים בהתקוממות של ההורים נגד כוונת משרד החינוך, למכור להם את חתול הטאבלטים בשק החיפזון. בכמה בתי ספר, הניסוי נכשל, ובכמה מקומות – העירנות והספקנות המבורכת של ההורים, משהה את הפרוייקט. תודה לאל, שתכניות משרד החינוך בעת האחרונה, משתבשות או מתעכבות. אין לי ספק, שלאחר ש-500, או 1,000 ילדים יפתחו תסמינים של רגישות לקרינה - זעם ההורים יהפוך את תכניות משרד החינוך לעפר ואפר, אבל חבל על מי שישלמו את המחיר.

   האמת היא, שכשאנו שומעים על משרד ממשלתי, המנסה בכוח לשווק משהו מועיל לרווחת הציבור, אנחנו מתמלאים בחשדנות, אבל ... עדיין מוקדם מכדי לדבר על כך.

   אנחנו לא נדבר היום על מה עושים המסכים ליצירתיות, להרגלי החשיבה, ליחסי האנוש ולאמפתיה לזולת, אצל ילדים. לא נדבר על ההתמכרות הקשה (מאוד) למסכים. בעתיד – נדבר גם נדבר.

   רציתי להרחיב על "פריצת מחסום דם מוח", כתוצאה מקרינה, אבל השעה 5 לפנות בוקר, ולכן נדבר על זה בפעם אחרת. בקיצור נמרץ -  פריצת מחסום דם מוח, שנגרמת (בין היתר) מקרינה - גורמת לכימיקלים ולרעלים שנמצאים בגוף, להגיע אל המוח. אם יש בסביבה זיהום אוויר או כימיקלים – הם יגיעו בעקבות זאת אל המוח, ויפגעו בו בצורה ישירה. גם פלואוריד רעיל המתוכנן ע"י הממשלה לחזור אל המים שלנו – יגיע אל המוח. (אגב, פלואוריד מסרטן, פוגע בשיניים, מעלה בעשרות אחוזים סיכוי לשברים באגן, ועליו אמר ד"ר דין בארק, הכימאי הראשי של המוסד הלאומי לסרטן בארה"ב: "פלואוריד גורם ליותר מקרי מוות בבני אדם, ובאופן מהיר יותר מאשר כל כימיקל אחר", אבל על כך, (אולי) נדבר בפעם אחרת. אני מקווה שמר יעקב ליצמן (שאני מאוד מעריך אותו), ישנה את דעתו).

   אנחנו יודעים שילדים פגיעים יותר לקרינה ממבוגרים. בגוף – ב-40% יותר, ובגולגלת - פי 50. הגולגולת של ילדים דקה יותר, ומלאה יותר במים (שמושכים קרינה), גודל הגוגולת מתאים לחצי מאורך הגל של הקרינה. גם קרינות חלשות מהדהדות בחללים השונים (קופסת המוח, ארובות העיניים, מערות האף, חלל הפה), ועוצמתן גוברת.  מערכת החיסון אצל ילדים לא מפותחת מספיק, והתאים שלהם עדיין מתחלקים בקצב גבוה.

   לדוגמה, נביא שבריר מחקר על מידת חדירות המוח לקרינה, ילד- לעומת מבוגר:

החוקר, ד"ר אום גנדי, מדען בעל מוניטין מאוניברסיטת יוטה, (1996): היחידות: מיליוואט לק"ג .

מבוגר:       7.8 

ילד בן 10:  19.7

ילד בן 5:  33.1  

   לא דיברנו עוד על הפרעות התנהגות, אלימות, התמכרויות, דיכאון, התאבדויות, קשיי קשב וריכוז, וקשיי למידה הנגרמים מקרינה, אבל בעתיד נרחיב על כך.

   תודה לכל הקוראים, ולאיריס עצמון, על הספר החשוב.

    אם אתם מסכימים לנאמר - אנא שתפו את יקיריכם.

  

  

התגוננות מקרינה – בקיצור נמרץ

התגוננות מקרינה – בקיצור נמרץ

(תמצית למאותגרי קשב)

קרינה בתדר גבוה:

1.    הימנעו משימוש בכל דבר אלחוטי. אם אין לכם ברירה - שימרו מרחק. למרחק יש השפעה דרסטית על עוצמת הקרינה.

2.    אם כבר משתמשים בטלפון סלולרי – לדבר ברמקול או אוזנית אוויר, ולהרחיק אותו מהגוף (!!!). רצוי לא לדבר מתוך בית, בטח שלא מתוך ממ"ד, ובטח שלא מאוטובוס, או רכבת, והכי גרוע -  מעלית או מקום ללא קליטה. הקרינה מטפסת שם לשמים.

3.    סלולרי שמחובר לבלוטוס, ווי פיי, תקשורת נתונים או אינטרנט – מקרין כל הזמן בעוצמה רבה. צמצמו את השימוש בחיבורים אלחוטיים אלו למינימום.

4.    טלפון אלחוטי – לא להחזיק בבית (בכלל בכלל), ולא לדבר בו לעולם.

5.    ראוטר (נתב), יש להשתמש באופן קווי, ולכבות שידור אלחוטי. אם אין ברירה – להרחיק כמה שיותר.

6.    מרחקי ביטחון בשהייה ממושכת, למניעת נזק גדול:

א.    מאדם המשוחח בסלולרי: 2 מטר.

ב.     מטאבלט העובד במצב אלחוטי : 4 מטר.

ג.      מראוטר ביתי נמוך עוצמה, המשדר באופן אלחוטי: 6 מטר.

ד.     מטלפון סלולרי  המחובר לווי פיי, או לאינטרנט : 6 מטר.

ה.    מתנור מיקרוגל בפעולה: 5 מטר.

ו.       ילדים – להוסיף 1 מטר על המרחקים הנ"ל.

7.    הימנעו מקשר-עין ביניכם, לבין תורן של אנטנות סלולריות.

8.    דחו כמה שניתן את קניית הטלפון הסלולרי לילדים, ולמדו אותם את כללי הזהירות.

שדה מגנטי בתדר נמוך מאוד (קרינה בתדר נמוך):

1.    הרחיקו מהגוף חצי מטר - שנאים, מטענים המחוברים לחשמל, מנועים של מכונות כביסה, מקררים, או כל מנוע אחר, מכשירי רדיו, שעונים חשמליים. שימו לב – קרינה מסוג זה, עוברת בקלות דרך קירות, לכן – בידקו גם מעבר לקיר.

2.    התרחקו  מארון חשמל (ביתי) לפחות 1 מטר, בשהייה ממושכת.

הערות:

1.    אין לראות בנאמר לעיל  המלצות מחייבות או תקן מחייב, ומי שעושה זאת – הרי זה מבחירתו החופשית.

2.    הרשימה נערכה בקיצור, לבקשת המעוניינים "לגזור ולשמור" על המקרר. מי שמעוניין בפירוט רב, יפנה לאתר "ללא קרינה בשבילך", בקישור: http://www.norad4u.co.il/videos-h/electric-bed-blanket-h.

אני גם חייב לציין, שקרינה מושפעת מגורמים שונים: סוג המכשיר, מרחק, טופוגרפיה, ועוד   ועוד, ולכן המלצות הן כלליות בלבד.  

3.    מקרים מיוחדים הכרוכים בקרינה מסוכנת: חימום תת רצפתי, סדין או מיטה חשמלית המחוברים לחשמל. מוניטורים לתינוקות מסוגים מסויימים. משחקי קונסולה, דוגמת פלייסטיישן. הנחת לפ-טופ על הברכיים.

4.    אם אתם רוצים להיות ב"כיתת מתקדמים", אל תתקינו בבית "מונים חכמים", 

 הקדישו זמן לקרוא על נזקי קרינה, ריכשו  מד- קרינה, ובידקו את סביבתכם, במיוחד את הקירות והתקרה המשותפים עם שכנים, ואת חוטי החשמל במידרכה שליד ביתכם. בידקו אם אין אנטנה סמויה בקירבת מקום מגוריכם. כמו כן, בידקו את הכיתה בבית הספר של ילדיכם. אם אתם רוכשים טלפון סלולרי, ריכשו אך ורק מכשיר עם קרינה (SAR) נמוכה !

5.    אם אתם רוצים להיות ב"כיתת צדיקים", בקשו מהמבקרים בביתכם, לנתק ווי פיי ואינטרנט בטלפון הסלולרי. עירכו בדיקת קרינה ברכב שלכם, אל תשתמשו בנורות פלורוסנט חסכוניות, ואם אפשר – רק בתאורה של נורות ליבון. כשאתם ישנים – נתקו את מכשירי החשמל – גם אם הם אינם עובדים.

6.    לסיום, הנה סרטון מעניין של אמנון לוי, על "איך מונעים 98% מהקרינה הסלולרית": https://youtu.be/ITuCzMopyB0?t=21

ועוד סירטון מצויין על סכנות הקרינה:

https://youtu.be/8xWU3MGOawU?t=12

חוויות ממפגש של רגישים לקרינה

חוויות ממפגש של רגישים לקרינה

      ...אני מנסה לשרטט לעצמי מאפיינים כלשהם לגבי המשתתפים. אני לא מצליח. נשים, גברים, צעירים ובוגרים. כל הקשת החברתית האפשרית. אני מעביר לכם את מה שקלטתי בערב הזה, וכמובן שאשמור על האנונימיות של המשתתפים. לשם כך, שיניתי שמות, סיפורים  ופרטים מזהים. 

   אם אתם לא רגישים לקרינה – כדאי שתקראו. המספרים הכי נמוכים של כמות הרגישים לקרינה מקרב האוכלוסייה כיום, מדברים על  10 אחוזים, ולפי התחזיות, זה עלול להגיע לכ-50 אחוזים בתוך כחמש שנים.

   הקרינה תוקפת את כל מערכות הגוף, ומצליחה להכריע אותו בנקודת התורפה, לכן יכול להיות שרגישים לקרינה ידווחו על סימפטומים שונים. כמובן שברגע שמערכת אחת נפגעה, המערכות האחרות עלולות להיפגע בתגובת שרשרת.

   הנה חלק ממה שסיפרו המשתתפים:

   שולמית מתל-אביב: "אני רגישה כבר 3 שנים. המצב שלי כיום די סביר. אני משתדלת לא להיות בדרכים, כי אז האנטנות הורגות אותי. אם אני נחשפת לסלולרי בזמן שידור, אני מרגישה מכת חשמל באוזניים. אני משתמשת באטמי אוזניים מיוחדים (35 ₪ בסופר פארם) שעוזרים לי איכשהו... בקבוצות שאני מדריכה – אין סיכוי שמישהו יחזיק סלולרי פתוח. אין סיכוי. 

   יונתן מראשון לציון: "אני רגיש כבר חצי שנה. היה לי סמארטפון HTC  והייתי מדבר מתוך ממ"ד 3 שעות כל יום בסקייפ עם חברה שלי מבולגריה. חוץ מזה נחשפתי לקרינה ממחשב ו- וי פיי. איך גיליתי שאני רגיש? פשוט, בכל פעם שהתקרבתי ללפ-טופ הרגשתי כאב באיזור הבטן. אני רגיש בעיקר לקרינה בתדר גבוה (סלולרי, ווי פיי, אנטנות). מה שעזר לי לעבור את המשבר הגדול היה, שהתרחקתי מכל מקור קרינה. עשיתי שיפור בתזונה שלי, והוצאתי מהתפריט חיטה ומוצרי חלב (שבין היתר, גורמים לחומציות ולתוספת רדיקלים חופשיים. מ.ב.א.). הוספתי לתזונה הרבה סידן, ואומגה 3. כשאני יוצא לרחוב, אני ממגן את עצמי על ידי שאני לובש בגדים שתפרתי באופן מיוחד מבדים מתאימים חוסמי קרינה. כמובן, שמיגון – זה מוצא אחרון. דבר ראשון זה הימנעות". 

   אנסטסיה מעמק חפר: "אני כימאית עם תואר שני בכימיה, ועבדתי במעבדות בבית חולים. יום אחד הופיעו  במסדרון 3 אנטנות "מיקרו-סל", בצורת פטריה הפוכה, שמוצמדת לתקרה. (הרופאים מסתובבים עם לפ-טופ ליד החולים, וזה משפר להם את התקשורת). בבית החולים עצמו יש התקינו מאות כאלו. התחילו לי כאבי ראש. הרופאים לא ידעו מה יש לי ושלחו אותי לפסיכיאטר. הוא גם לא מצא כלום, אבל לפחות אישר לי שאני נורמאלית. לא יכולתי לעבוד שם יותר, ונאלצתי להתחיל תהליך פרישה. מה שעוזר לי היום, זה כובע מבד חוסם קרינה, שאני מקשטת אותו שיראה יפה יותר, וכמובן שינוי יסודי בתזונה. אני אוכלת כמה שאפשר מזון טבעי, ולוקחת תוספי מזון נוגדי חימצון, ומוסיפה ויטמינים B12, ו-B  קומפלקס. בעבודה טענו שלא יכול להיות שמה שאני מרגישה הוא תוצאה של הקרינה. תיעדתי והקלטתי את ההתכחשויות של הממונים במקום העבודה, ודרשתי שכל התלונות שלי יתועדו בכתובים, למקרה של תביעה עתידית.  חלק מהרופאים שטיפלו בי הבינו שהכאבים שלי הם כתוצאה מהאנטנות, אבל לא היו מסוגלים לרשום את זה במפורש. פשוט, לא היו מסוגלים. חלק טענו שאין כזה דבר".

   אודליה מבאר שבע: "עליתי לארץ לפני 10 שנים. 4 שנים הרגשתי כמו זומבי. חוסר תפקוד, כמו ערפל מוחי סמיך, עייפות קשה. כמעט חוסר יכולת לראות ולשמוע. 4 שנים ! הגעתי בפרוטקציה והרבה כסף לנוירולוג הכי גדול באוסטריה, והוא טען שלפי הבדיקות – אין לי שום דבר. יום אחד חברה שלי אמרה לי שהיא קראה שיש דבר כזה רגישות לקרינה. התחלתי לבדוק את זה בשארית כוחותי, ואחרי חקירה ממושכת מאוד, כדי לעבור את המשבר הגדול, התחלתי להתרחק מקרינה כמו מאש. מה שהכי עוזר לי זה הארקה. כשאני הולכת יחפה, ובמיוחד כשאני מרטיבה את הראש או עושה מקלחת – אני מרגישה שיפור. מידי פעם אני חייבת לגעת בחומרים שמועילים לי לקיים הארקה לאדמה, אחרת  אני מרגישה בראש ובגוף את כל חוטי החשמל שיש בתוך הקירות. הנורות החסכוניות גורמות לי להרגשה רעה.  שמתי פילטרים שמונעים חדירת "חשמל מלוכלך" (חפשו בגוגל) לבית, וזה  עוזר לי. אני נזהרת מאוד מעובש בבית (מפריש מיקרו רעלנים. מ.ב.א.). גם נוירולוג מפורסם מאוד בבוסטון, אמר לי, שלפי מצב הרפואה כיום, אולי עוד 100 שנה יוכלו לעזור לי". 

   אודליה מירושלים: "אני רגישה 20 שנה. בפעם הראשונה שדיברתי בסלולרי - הרגשתי לחצים  בראש, קשיי נשימה, סחרחורות. בתחילה, המשפחה שלי הייתה מסוייגת. לא שיתפו פעולה. רק כשראו שאני מגיעה למצבים קשים – התחילו לעזור. גיליתי שאני רגישה גם לשדה מגנטי, גם לשדה חשמלי, וגם לקרינה בתדר-גבוה. גם תאורת לד - אני לא סובלת. הכי הפריעו  לי טלביזיות, וגם מחשבים. כאלו עם הגוף הגדול (CRT), של פעם, לא אלו עם המסך השטוח. אם אני ליד טלביזיה – אני ממש מסוגלת למות. במובן הפשוט ביותר. כל בית שאני שוכרת, אני הולכת לכל השכנים, ובודקת אם יש להם טלביזיות. לקחתי תוספי מזון לשיפור הבסיסיות בגף, כמו סידן, והקפדתי על מוצרי מזון שמכילים סידן. חתכתי קפה, אלכוהול, וקמח לבן. אני מנסה בזהירות לעשות ניקוי של מתכות כבדות מהגוף. יש לי שתל פיצפון ממתכת בתוך האוזן, ולפי מה ששמעתי - הוא משמש כאנטנה וקולט קרינה. אני יודעת שגם מסגרת של משקפים ממתכת עושה את זה. גם סתימות אמלגם בשיניים. החלפתי את כולם לסתימות לבנות. הילדים שלי גם רגישים לקרינה. יש להם כיתות עם ראוטרים וטאבלטים. חיפשתי להם בתי ספר אחרים. ביקרתי ב-6 בתי ספר. גיליתי ש- 30% מהילדים - רגישים לקרינה. חלקם אפילו לא יודע את זה. הם מרגישים כל מיני מיחושים וכאבים בכיתת הווי פיי, ולא מקשרים את זה בכלל לקרינה. 

   ורד מהקריות: "עסקתי בעיצוב פנים. הייתי שקועה בכמה פרוייקטים בו זמנית. לא ידעתי שיש לי אנטנה סלולרית 100 מטר ממול הבית. לאט לאט התחילו המערכות בגוף שלי להתמוטט. לא ידעתי שיש לזה קשר לקרינה. הרגשתי כל הזמן כאילו מחשמלים אותי. יום אחד, אני משוחחת עם חבר שלי שגר באותה תקופה בניו-זילנד, והוא אומר לי ;תשמעי,  נראה לי שאולי זה קשור לקרינה, ולפי מה שמצאתי באינטרנט, יש בישראל מישהו שגם רגיש לקרינה... בהתחלה לא האמנתי, אבל אחר כך  חיברתי את הדברים. עברתי משבר גדול. למרות שהמשפחה תמכה בי, נאלצתי לנדוד ולגור בדירות מרתף, רק כדי לא להיחשף לקרינה ולווי פיי. ניסיתי המון המון שיטות. הומיאופתיה עזרה לי, וגם שינוי קיצוני בתזונה. גם תה קאלי של סאן-ריידר. גם להיות במים ובבריכה ובים, ולהיות צמודה לאדמה לקבל הארקה עוזרים לי מאוד.  היום, המצב שלי יותר טוב, אבל אני מכוסה כל הזמן בבד חוסם קרינה. אם מישהו מנסה לענות לצלצול בסלולרי כשאני בתוך מעלית – אני ממש עוצרת אותו. אין מצב שזה יקרה. אני מרגישה שבזמן שהשיער שלי ארוך – אני סובלת יותר. אם אני מורחת שמן זית או שמן אחר על השיער או על הגוף – עוזר לי להרגיש יותר טוב".

   שולמית מרעננה: "אני רגישה כבר שנים רבות מאוד. הייתי אומנית בעיר העתיקה ביפו. בבית עם קירות עבים. לא הבנתי שהקירות מגבירות את השידור הסלולרי. כל פעם שהייתי מדברת בסלולרי, הידיים שלי היו נהיות אדומות, עם תחושת שריפה,  והרגשתי נימול כזה...הבטן שלי הייתה כואבת, והיו לי כאבי ראש. הרופאים לא ידעו מה יש לי, ושלחו אותי לפסיכיאטר. הרגשתי שאני מוכרחה לברוח, לברוח, אבל לא ידעתי  ממה. ממש במקרה גיליתי בגוגל את הנושא של הקרינה, והתחלתי לחקור אותו ביסודיות, למרות שהיה לי קשה מאוד להיות מול מסכי מחשב. היום אני לא נחשפת לקרינה בשום אופן, והמצב שלי סביר, אבל פעם, הייתי נאלצת לברוח לדירות במקומות נטושים  כדי להתרחק מכל האנטנות. עברתי על המון המון דירות כדי לחפש מקום ללא קרינה, ונתקלתי בהרבה אנשים שאמרו לי "אהה, גם לילד שלי  כואב ליד המחשב", או "גם לי יש כאבים כשאני בסלולרי. תפילה - היא אחת הדברים שעזרו לי מאוד".

   מני מפרדס חנה (אני): "לפני 4 שנים דיברתי המון בסלולרי והתחילה לי תחושה מוזרה באוזניים, נבהלתי, ועברתי לאזניה ולרמקול. לפני 8 חודשים , הייתי עם המשפחה בטיול באנגליה, והרגשתי בנסיעות שאני מזהה  מתי אנחנו מתקרבים לאנטנות סלולריות. לא היה לי שום מושג בקרינה..רק בארץ נודע לי במקרה על הקשר בין מה שאני מרגיש לקרינה. זה קרה  כשנתקעתי בפקק בכביש 6. בכל פעם שהייתי ממול אנטנות - הרגשתי לחץ בראש. רק אחרי חודש של מדידות במד-קרינה, גיליתי גם למה אני מרגיש כאבי ראש בעבודה, וזה בגלל הסלולריים המחוברים לאינטרנט. כיום, אני לא מדבר בסלולרי, ומתרחק ממי שהסלולרי שלו מחובר לאינטרנט. כמובן שסילקנו את הטלפון האלחוטי מהבית. ההתמודדות הנפשית הייתה קשה מאוד, אבל כיום הסובבים אותי הפנימו את המצב, וחלק לא קטן מהם מתעניין ולומד, ומצמצם מיוזמתו את החשיפה לקרינה. אני מתנייד בכבישים עם כובע מבד חוסם קרינה. אם קורה שאני מוותר ונותן ל"מקרינים" להיות לידי, התחושה שיש לי בראש - נהפכת ללחץ, והלחץ נהפך בהדרגה לכאב ממושך. בשעות שיש עומס ברשת החשמל, ורמת הקרינה עולה בחוטי החשמל במדרכה שממול הבית - אני מרגיש את זה בראש. אני לא יודע מה הפך אותי לרגיש, אולי סלולרי מסוג מאוד מקרין שהיה לי, אולי האזנה של מאות שעות למוסיקה באוזניות, או חשיפה למקרינים שמסביבי, או משהו אחר. לפני כשנתיים וחצי סבלתי תקופה של יותר משנה, מכאבים בכל הגוף  של שרירים מכווצים, שלא הצליחו להשתחרר. שום דבר לא עזר, ושום רופא או בדיקות לא הצליחו לאבחן את זה. היום אני משער, שזה קרה בגלל קרינה בחדר השינה מעבר לקיר משותף עם  שכנים שהתחלפו בינתיים, ונסעו לאנגליה "

    יותם מחדרה: "אני מטבעי מאוד רגיש. יש לי גם אינטואיציות טובות. עבדתי המון בפיסול ועיצוב, ולאט לאט נעשיתי אלרגי לחומרים וכימיקלים. כיום, אני אלרגי להמון דברים. חומרי ניקוי, בשמים, חומרי הדברה, טקסטיל שבתהליך היצור שלו נעשה שימוש בכימיקלים, וזיהום אויר של הארובות בחדרה. הרגשתי שעוד משהו מרעיל אותי, ולא ידעתי מה זה, עד שגיליתי במקרה שזה קרינה. אם אני חולה – אני לא יכול להיות בבית חולים, כי הקרינה גורמת לי לייסורי תופת. למדתי הרבה מאוד איך להתגונן, ויש לי אנשים נפלאים שעוזרים לי. אני מחפש בנרות, בית להשכרה, שיהיה נטול קרינה מסביב. קשה מאוד למצוא דבר כזה. כל המדינה שלנו נגועה בקרינה. אולי בחו"ל אמצא. 
הלוואי שיום אחד יקום בארץ כפר של פליטי קרינה, כמו בצרפת"

בתמונה - מחנה פליטים של רגישים לקרינה בצרפת

מקור: http://www.next-up.org/France/EHS.php#1

http://www.next-up.org/images/EHS_Zone_Refuge_Rufus_Cindy_Serge.jpg

                                                                    אנא, שתפו מידע זה בקרב יקיריכם. תודה.

אתה והרדיקלים החופשיים – הסיפור על המפלצת, הטירה והאלונקה

    מה זה בכלל רדיקלים חופשיים (Free Radicals) ?

   רדיקלים חופשייים הם אטומים  או מולקולות , שיש להם  אלקטרון ערכי (חיצוני) בלתי זוגי,  ולכן אינם יציבים מבחינה אלקטרומגנטית וזקוקים לאלקטרון נוסף, כדי לחזור למצבם היציב. הרדיקל ישאף תמיד לאזן את עצמו על ידי השלמת האלקטרון החסר שלו ולכן הוא תוקף אטומים מיוצבים בעלי מספר זוגי של אלקטרונים, ו"גונב" להם אלקטרון, כך שהם הופכים בעצמם לרדיקלים חופשיים השואפים להשלים את האלקטרון החסר שלהם מהאטומים הסמוכים להם, וכך נוצרת ריאקציה שלמה. ("גניבה" זו יכולה להתרחש תוך אלפיות השניה). חומר אשר מקבל אלקטרונים מחומר אחר נקרא מחמצן (גם אם אין בו חמצן). החומר אשר מוסר את האלקטרונים נקרא מחזר והתהליך שקורה לו זה התחמצנות. 

    כאשר נגנב אלקטרון ממולקולה – נוצרת במקרים רבים  פגיעה בתפקוד שלו.  אם יש בסביבה מספיק אלקטרונים חופשיים מתאימים, שאפשר "לגנוב" אותם, אז הכל מסתדר בלי בעיות. אבל אם לא - עלולים הרדיקלים החופשיים לגזול בכוח אלקטרונים ממרכיבים חיוניים בתאי הגוף. אם נפגע תא אחד, או כמה אלפי תאים, זה זניח ולגוף אין בעיה להתגבר על כך. אך אם הכמות עוברת מסה קריטית מסוימת, עלולים להיגרם נזקים קשים המתבטאים בשיבושים בתפקודי מערכות בגוף ובמחלות שונות.

   מה עושים הרדיקלים החופשיים?

  רדיקלים חופשים עלולים לפגוע בכל סוגי החומרים המרכיבים את הגוף - בחלבונים, בשומנים, בפחמימות, בעצבים, ובמעטפת השומנית שלהם,  בחומצות גרעין ועוד. עודף רדיקלים חופשיים לאורך זמן תורם לפגיעה בכליות, בכבד, במערכת הדם, במערכת השתן, ובמערכת החיסון. כמו כן, מצב זה מזרז את התפתחותן של קמטים בעור,תהליכי הזדקנות, ומיגוון רחב של מחלות גיל ניווניות קשות וכרוניות, כגון, טרשת עורקים, סוכרת, מחלות עצבים, עיניים,  מחלות לב, אלצהיימר, פרקינסון, סרטן, ולמוות בטרם עת.

   "מחלות זיקנה" אלו עלולות לפקוד גם אנשים צעירים, היות שהרדיקלים החופשיים גורמים ממש להזדקנות התאים והגוף.  המחקרים הראו שבחולים במחלות קשות, רבות, נמדדו רמות גבוהות מהרגיל של רדיקלים חופשיים, כך, שחשיבות הרדיקלים כגורמי מחלות אלו, בפרט מחלות עצבים, וסרטן, אינה מוטלת בספק .
   אחד המנגנונים בהם פוגעים הרדיקלים החופשיים הוא הרס קרומי התאים, דבר הגורם לשיבוש בתהליך התקין של הכנסת המזון והוצאת הפסולת, שמוביל לבסוף להרס התאים.  הרדיקלים החופשיים גורמים למוטציות, ולשברים ב DNA, דבר העלול לגרום להם להפוך לתאים סרטניים. רוב המוטציות שקורות, מתוקנות על ידי מנגנונים מתוחכמים, אולם ככל שהשגיאות מתרבות, קשה למנגנוני התיקון לתקן אותן.
   (לרדיקלים החופשיים יש גם תפקידים מועילים, כגון השמדת זיהומים כימיים, וירוסים וחידקים. הבעיה היא שבתנאי החיים המודרניים נוצרים הרבה יותר רדיקלים חופשיים מהדרוש, ולכן מתייחסים אליהם כיום בד"כ כגורמים מזיקים).

      מה גורם להיווצרותם של רדיקלים חופשיים בגוף?

   חלק מהרדיקלים החופשיים נוצרים בגוף באופן טבעי; בתהליך  הנשימה, בתהליכי חילוף חומרים ובפעילות גופנית אינטנסיבית. חלק נוצרים מסטרס (לחץ), חוסר שינה, וממצב של עודף חומציות בגוף.  המערכת החיסונית עצמה - מייצרת במידת הצורך רדיקלים חופשיים להשמדת וירוסים, חידקים והמסת מזהמים כימיים. הבעיה העיקרית היא כמויות הרדיקלים החופשיים המגיעים אלינו ממקורות חיצוניים כמו: עישון, תרופות וכימיקלים שונים, מזון מתועש, מזון מטוגן, קרינה אלקטרו-מגנטית (של טלפונים סלולריים לדוגמא), חומרי ריסוס והדברה ועוד.

   מהם נוגדי חמצון (Anti Oxidants)?

   כפי שראינו, הרדיקלים החופשיים גורמים לחמצון. הדרך של הגוף לנטרל את הרדיקלים החופשיים כדי למנוע את נזקיהם היא בעזרת נוגדי חמצון שהם חומרים אשר יכולים "לנדב" ולתרום  בקלות יחסית את האלקטרונים החסרים לרדיקלים החופשיים, מבלי שהם עצמם יהפכו לרדיקלים חופשיים.

   בגוף קיימים חומרים נוגדי חמצון פנימיים וניתן כמובן לקבל אותם ממזונות טבעיים טריים המכילים בדרך כלל כמות גדולה של נוגדי חמצון. ישנם  פירות  עשירים  מאוד בנוגדי חימצון, אבל מיץ ירקות הוא הפתרון המהיר ביותר להעשרת הגוף בנוגדי חמצון מהמזון, ללא הסוכר שיש בפירות הנ"ל. כל חלק בתא מוגן על ידי אנטי אוקסידנט שונה כך שאנו חייבים לגוון את התפריט היומי כדי לקבל הגנה מושלמת. ודאי זכורה לכם הפרסומת "ירקות בחמישה צבעים". בכל צבע של ירק מסתתר לו אנטי אוקסידנט אחד או יותר, כך שהצבעים הם לא רק קוסמטיקה טבעית אלא אינדיקציה עבורנו להימצאותם של אנטי אוקסידנטים. אנו זקוקים למגוון ויטמינים ומינרלים שרבים מהם אנטי אוקסידנטים בעצמם, ואלה עובדים באופן סינרגטי אחד עם השני. לכן אם חסר ויטמין מסוים אזי הוויטמינים והמינרלים שעובדים איתו גם הם יהיו פחו אפקטיביים..

   אין כמעט חילוקי דעות לגבי החשיבות של קבלת מספיק נוגדי חמצון מהמזון הטבעי, אם כי,

ניתן לרכוש גם בטבליות או כמוסות כתוספי מזון, לדוגמה: ויטמין C, ויטמין E, בטא-קארוטן (ויטמין A) וסלניום. (ביננו, הילדים שלנו צריכים לשתות כל היום רק שייקים של ירקות אורגניים, כדי להתמודד עם כל הרדיקלים החופשיים, ואילו התזונה שלהם מבוססת ברובה על פחמימות ועמילנים, (שחלקם עברו הנדסה גנטית), שמקורם בחיטה (יוצרת חומציות) שעברה תהליכים תעשיתיים, ואם כבר יש משהו בריא - מחממים אותו במיקרוגל, שהופך אותו תוך דקות (לפי דעות מסויימות - עיין בפוסט על תנור המיקרוגל) לפסולת מזיקה. בפירות ובירקות המעטים שהם כן אוכלים - את הריסוסים הם מקבלים בחינם, אז איך הגוף שלהם יוכל להתמודד עם זה?).

אם קראתם עד כאן – כל הכבוד לכם !

   איך כל זה קשור לקרינה?

מחקר אחר ( Marinelli et al 2004) הראה שקרינת רדיו ברמות נמוכות, החל מ - 24 מילי-וואט למ"ר, למשך 2 שעות, כבר גורמת ליצירת רדיקלים חופשיים הגורמים לשברים בDNA , פגיעה ביצירת מעבירים עצביים והורמונים, כולל מלטונין (הורמון השינה שהוא גם "צייד רדיקלים חופשיים", ובכך מגן חשוב בפני סרטן), יש פגיעות במעטפת של תאי העצבים, ניכרות פגיעות במוח, עם הזמן ניגרם סרטן, ויש האצת טרשת עורקים, עליית לחץ דם, והאצת בואן של מחלות לב וכלי דם, כולל התקפי לב, ושבץ מוחי.

   מחקרים אחרים הראו שתוך דקות ספורות מתחילת החשיפה, מאבדים תאי המוח יוני סידן, ותיפקודם יורד, וזה מתבטא בעיקר בילדים בירידה ברמת מעבירים עצביים, שמתבטאת בעיקר בירידת זיכרון וכושר למידה, ובדיכאון. (על הנזקים החמורים של ירידה ברמת המוליכים העיצביים – ראה פוסט 

   קרינה גורמת  ליצירת רדיקלים חופשיים בתא, אפילו בחשיפה לקרינה סלולרית חלשה המהווה פחות מ 1% מהסף המומלץ על ידי ICNIRP ,(דהיינו, 40 מילי-וואט למ"ר). מחקר עם חשיפה לטלפונים סלולריים שהיו במצב כוננות, בכיסים של מתנדבים  (Moustafa et al 2001) הראה שנוצרו רדיקלים חופשיים, שגרמו נזקים בחלבונים , בממברנות התאים, בעצבים, ובשומני הדם. 

   חשוב לזכור, שקרינה בלתי מייננת גורמת לתאי הגוף הנחשפים לה ליצור בתגובה רדיקלים חופשיים, המביאה לנזקי חמצון הדומים לנזקי קרינה מייננת. תופעה זו אינה מוכרת לפיזיקאים, מהנדסים, וגם לרופאים שלא מעודכנים במחקרים על נזקי קרינות רדיו. הם יודעים רק שקרינה בלתי מייננת אינה יכולה ליצור רדיקלים חופשים באופן ישיר.

   הרדיקלים גם מחמצנים חלבונים בתאים (כולל אנזימים והורמונים), הם מחמצנים את עדשות העיניים, וגורמים לקטרקטים, הם מחמצנים עטיפות שומניות של עצבים, ומאיצים בוא מחלות עצבים. הם מחמצנים שומני דם וכולסטרול ובכך מאיצים טרשת העורקים ומחלות לב. הרדיקלים גורמים כאמור גם למוטציות ושברים ממש  ב  DNA, דבר זה  גורם לאובדן חלקי של  פיקוח על גנים, ביניהם כאלה של גנים הפעילים בחלוקת תאים, ונגרמת חלוקת תאים בלתי נשלטת, דהיינו, סרטן.

   ד"ר יוסי פרידמן ועמיתיו במחקר במכון ויצמן (Friedman et al 2007): הוכיחו שתאי אדם שהוקרנו בקרינה סלולרית ברמה של 50  מילי-וואט למ"ר, החלו מיד ליצור רדיקלים חופשיים, הגורמים למירב נזקי הקרינה הבלתי מיינת. נתגלה כאן בפעם הראשונה בעולם, המנגנון המדוייק בו יצרו תאי האדם רדיקלים חופשיים בחשיפה לקרינה סלולרית.

   הקרינה אפילו ברמות מאד נמוכות, גורמת לשינויים  בגלי המוח (D'Costa et al 2003). . במחקר אחר במתנדבים, חשיפה לסלולרי במשך 20 דקות, הפחיתה את זמן התגובה בעת שעסקו במטלות מחשב (Preece 2000)  , אולם על כך – לא נרחיב כאן.

   החוקר סאלפורד ועמיתיו (Salford et al 2003), , הוכיח שנזק מקרינות רדיו עלול להיגרם למערכת העצבים של ילדים ואנשים צעירים.  בנסיון בחולדות צעירות  (בדימוי לאנשים צעירים) שנחשפו 2 שעות ביום, לסלולרי GSM בעוצמה חלשה, במשך 50 ימים, נמצאו ראיות ברורות להרס תאי עצב בקליפת המוח, בהיפוקמפוס (איזור הלמידה והזיכרון), והגנגליונים (מרכזים) בבסיס המוח. הרס זה היה מובהק, לעומת המוח של חולדות שלא נחשפו. בנסיון אחר הם הוכיחו שגלי סלולרי בפעימות, גרמו לפריצת המחסום בין הדם למוח (BBB) ולדליפה ניכרת של חלבון דם גבה-מוליקולרי (אלבומין) לתוך המוח וגרם שם נזק. החוקרים נוכחו, שנזק זה הצטרף לפגיעה בתאי העצב במוח. נזקים אלה לא תמיד ניראים מייד, אולם לאורך זמן, הם יקטינו את הקיבולת השמורה של המוח ללמידה, וזה ייחשף יותר מאוחר בחולי של מערכת העצבים, או בלאי של הזדקנות בטרם עת. החוקרים מזהירים בפירוש, מהופעת נזקים קשים למוח בגיל מאוחר יותר. 

    מה עושים?

   לומדים. צוברים ידע. לאט לאט. הקומפלקס הענק שכולל חברות סלולריות, לחץ חברתי, ו"קידמה טכנולוגית" -  כל אלה בניצוחה של מפלצת הקרינה החייכנית, המנסה לפתות אותנו באמצעות "מהירות גלישה", ו"חווית גלישה" - מנסים להכניס אותנו לטירת בלהות מבוצרת, של הרגלים מושרשים. טירה שיוצאים ממנה רק על אלונקה.

   טירה אימתנית זו, מושתת בעצם על  מגדל קלפים של "אי-ידיעה", ואחרי שנלמד ונכיר את הנזקים של קרינה זו הטירה תתפוגג ותיעלם. לא יהיה לנו שום ספק; אל-חוטי – אל תתקרב !  

   שום מנהל בית ספר, שחושב (מתוך רצון טוב) להכניס תיקשוב  לכיתות באמצעות ראוטרים (נתבים) אלחוטיים, וטאבלטים או לפ-טופים אלחוטיים – לא יעלה בדעתו לעשות את זה, אם יכיר את נזקי הקרינה.

   גם אנשי משרד החינוך הדוהרים ברכבת אי הידיעה אל עבר האסון, יעצרו בחריקת בלמים אם הם ידעו שהם כלי שרת בסופרמרקט, שבו מוכרים את בריאותם וחייהם של ילדי ישראל, עבור רווחים כלכליים של מתי מעט.

   בעתיד, נביא מקורות הטוענים שלמידה דיגיטאלית גורמת נזקים רבים ומגוונים, וזאת,  מלבד המאמץ הקשה והיומיומי שעתיד להיגרם  להורים, למנוע מילדיהם להיות צמודים למסכים שעות רבות. נביא גם מחקרים המלמדים על נזקים של מסכים (תאורת לד), לראייה ולבריאות.

המקור העיקרי שבעזרתו נכתב מאמר זה  הוא:

האתר על קרינת רדיו של ד"ר זמיר פ. שליט"א ,יועץ במפגעי סביבה אלקטרומגנטיים וכימים, מיקרוביולוג רפואי, דוקטור בגנטיקה מולקולרית, ממכון ויצמן למדע (1976), תואר שני מאוניברסיטת תל אביב (מיקרוביולוגיה רפואית, ומקצועות משניים: כימיה פתולוגית, ופרזיטולוגיה,1967).

http://www.zamirshalita.com/rf-hazards

לסיום,  3 הערות:

1.      אל תאמינו במה שאומרים לכם, גם אם זה נשמע משכנע. אני אישית התאכזבתי בעבר מדברים שחשבתי שהם אמת מוחלטת. אל תאמינו לי.  פשוט, תבדקו בעצמכם !

2.      אם אתם מתחברים למה שנכתב  לעיל, הפיצו את זה בקרב יקיריכם. הבלוג שלי "קורא בקרינה" נמצא ב- http://readrad.blogspot.co.il/.

3.      אם יש לכם ביקורת בונה על הדרך, הצורה והאופן שבו אני כותב, אמרו לי. מחמאות, זה דבר מצויין, אבל להשתפר – אפשר רק מביקורת בונה. תודה.