קרינה – הסיפור ממוסקווה, ואיך זה קשור לילד שלך

קרינה – הסיפור ממוסקווה, ואיך זה קשור לילד שלך

   את הסיפור שאביא לפניכם,  אני קורא מהספר של איריס עצמון – "הסלולרי, לא מה שחשבת, המידע שמוסתר מהציבור". הספר, בן 700 עמודים, וקרוב למשקל של 1 קילוגרם, יכול לשמש אלמנט מצויין, כדי לחבוט בו על כל גולגולת של מכחיש נזקי קרינה. ספר מקיף, מפורט ומרתק. אם אתם מתכוונים לתת מתנה למישהו, ולרשום לו בכרטיס הברכה "בריאות, ואריכות ימים", מוטב שתקנו לו את הספר הזה, שממש יוסיף לו בריאות ואריכות ימים. ספר שיגרום לו למלמל: "לא ייאמן...אי אפשר להאמין...".

   כיוון שהיום הוא היום הארוך ביותר בשנה, ואורך הפוסט בהתאם, אנסה לתמצת: הסיפור מתחיל בשנת 1959, כשריצ'ארד ניקסון, שהיה אז סגן נשיא ארה"ב, הגיע לביקור באיחוד הסובייטי. המודיעין האמריקאי ידע שהסובייטים מכוונים קרן של אות מיקרוגל לכיוון השגרירות. (גלי "מיקרוגל", הם כינוי לגלים המשמשים לתנור מיקרוגל, טלפונים  סלולריים, ומכ"ם). גורמי המודיעין האמריקאים יזמו פרוייקט סודי, לשם חקירת מהות הקרינה והשפעותיה – פחות לשם הבנת השפות בריאותיות, ויותר כדי לשרת את הביטחון הלאומי, ולגלות טכנולוגיות ריגול. הם מדדו וחקרו, אבל לא גילו לשגרירים ולבני משפחותיהם שהם מוקרנים, והסתירו זאת במשך 10 שנים. במקביל, הם ערכו בדיקות רפואיות בתירוצים שונים, כדי לקדם את המחקר, ושיקרו לצוות השגרירות, כדי להסתיר את מטרתו. הם ניסו קרינה דומה על שימפנזים, וגילו, שאחרי שבועיים הם הפסיקו כליל לתפקד. למרות שרמת הקרינה הייתה הרבה מתחת ל"רמה הבטוחה" של התקן האמריקאי, זה לא גרם להם לשנות את התקן. (מה שלא הורג מיד – סימן שזה בסדר גמור). החוקרים היו מוטרדים מכך, שלאות המשודר היו תכונות של מודולציה.

   מודולציה, בעברית "איפנון", הוא תיאור מצב של תדר נמוך הנישא על גבי תדר גבוה. זהו המפתח להעברת מידע על ידי שדות אלקטרומגנטיים. המידע או הצליל "נוסעים" על תדר גבוה, ומשודרים לנקודת היעד. המקלט – לוקח מהגל הנושא  רק את הצליל או את התמונה. הבעיה היא, שתדרים נמוכים (גם הם) גורמים לנזק ביולוגי, היות והגוף שלנו מתפקד ועובד בעזרת  תדרים נמוכים. שידורי רדיו וטלביזיה וכן טלפונים סלולריים ואלחוטיים, פועלים ב"מודולציה".

  לבסוף, התפוצצה פרשת הקרינה בשגרירו,  בקול רעש גדול. חלק מהממצאים הועלמו, וחלק מהמעורבים בדבר הושתקו.

    בוא נראה מה קרה למעורבים שנטלו חלק בניסוי ללא ידיעתם. 407 אנשים נבדקו בשגרירות. אצל שליש מהם נמצאה ספירת תאי דם לבנים גבוהה ב-49 אחוזים (בגלל שהגוף מרגיש מותקף. מ.ב.א.). השגריר וולטר סטסל, פיתח מחלת דם נדירה הדומה ללוקמיה, וסבל מכאבי ראש ומדימומים באוזניים. שניים מהשגרירים שקדמו לו מתו מסרטן. נתגלו 16 מקרים של סרטן שד. 3 ילדים פיתחו חריגות בדם, שני מקרים של תוספתן מנוקב, 4 מקרים של דלקת התוספתן (אברי הקיבה פגיעים במיוחד לקרינת מיקרוגל), כמו כן, נמצאה רמה גבוהה של מקרי קוליטיס ואולקוס.

   כשהתפוצצה הפרשה, נחשפו מקרים רבים שהוסתרו מהציבור בארה"ב, למשל על קשר בין שדה מגנטי גבוה, לשומנים בדם, בין עבודה בציוד הפולט קרינת מיקרוגל, למחלות לב, בין תסמונת דאון לחשיפה אינטנסיבית של ההורים למכ"ם, ועוד ועוד. כמובן שהצבא האמריקאי טישטש, היסווה, ועימעם את כל מה שהיה יכול. 

   מה היתה צפיפות ההספק (עוצמה) של ההקרנה על השגרירות? 

האמריקאים גילו שמדובר בקרינה בצפיפות הספק של 1-240 מיליוואט למ"ר, ובמשך הזמן 20-100 מיליוואט למ"ר. ד"ר זמיר שליט"א כותב (http://www.zamirshalita.com/rf-hazards/dev-rf-injuries) שעוצמת השידור שהגיע לחלון השגריר, היתה רוב הזמן רק  50 מיליוואט למ"ר. (בהשוואה ל-"סף הסביבתי" 1,000 , התקף כיום בישראל). מהנדס אלקטרוני רוסי (ששמו שמור אצלו), שעלה לישראל, השתתף בהקרנת שגרירות ארה"ב במוסקווה,  ואישר את הפרטים דלעיל. 

 האמת היא, שהתכוונתי לכתוב היום על נושא אחר, אבל מחזה זוועה שראיתי ביום חמישי האחרון באור עקיבא, שינה לי את התכניות. הלכתי לקניון לרכוש נעליים, ובעודי צועד ברחוב הראשי, מצאתי קרינה גבוהה. מדדתי, והרי התוצאה לפניכם   :https://www.youtube.com/watch?v=IZES7hTGQMo

   

כיוון שאני מודד במד קרינה ביתי, המתביית על תדר אחד (הגבוה מביניהם), אני יודע שהעוצמה האמיתית גבוהה יותר. ואכן, במפת האנטנות של המשרד להגנת הסביבה, אני מוצא, שאנטנה של פרטנר משדרת משם בעוצמה של 462 מיליוואט למ"ר: (http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/Radiation/Pages/Cellular_Facilities.aspx)

  אני גם יודע שהנתונים במפת המשרד להגנת הסביבה לא תמיד מדוייקים.  (תוכלו לראות בסרטון שצילמתי בחדרה, ש"לא מדוייקים" זו הגדרה עדינה:

   אין לי שום ספק שרבים מהדיירים המתגוררים בחדרים הנשקפים לאנטנות, עלולים לחלות במחלות קשות. מר שמחה יוסיפוב, ראש העיר אור עקיבא – אייכה?

   גם בעיר חדרה הסמוכה, יש מחזות דומים, וגם במושבה שלנו (פרדס חנה), יש ריכוז מדאיג של אנטנות בלב המושבה, (אבל לשם כך, נקדיש פוסט מיוחד). אם נדבר בצורה יבשה (וכואבת), הרי שכל נוכחות של אנטנות במרכז אוכלוסייה, תגדיל בטרם-עת את הגודל המתוכנן של בית הקברות המקומי.

   לעומת זאת, תוכלו לראות בתמונה  הבאה מחזה נדיר. נדיר כמעט, כמו לראות את הזוהר הצפוני. מגדל מים במרכז קיסריה, שהיו עליו אנטנות עד לפני כמה חודשים, והנה – נעלמו. מסתבר, שכשהתושבים רוצים מאוד – הכל אפשרי.

   ניתן להתגונן מקרינת אנטנות. בראש וראשונה – להתרחק. להימצא בחדרים רחוקים ממקור הקרינה, ובשלב שני – להתמגן. ישנם ציפויי חלונות, רשתות, צבע חיצוני נגד קרינה, ועוד.

   הדיירים החשופים לקרינה, יכולים לתבוע מהרשות המקומית שאישרה את הימצאות האנטנות – פיצוי על ירידת ערך הנכס שלהם (15% בקירוב), הצרה היא, שהמודעות לקרינה כל כך נמוכה, עד שלא המוכרים ולא הקונים יחשבו על זה בכלל. גם את המחלות שיפקדו אותם – הם לא יקשרו  לקרינה.

   אם שפר מזלכם, והבית שלכם לא סמוך לאנטנות, אתם יכולים להיות רגועים? כלל וכלל לא. רוב הקרינה שאנו חשופים לה, נמצאת ברגע זה לידכם, על השולחן, ליד המיטה, בכיס החולצה, בילקוט של הילד שלכם.

   בשבוע שעבר, אני נכנס לחנות ברחוב הדקלים בפרדס חנה. אני מרגיש את הקרינה מהטלפון האלחוטי, ומסביר למוכר, ולחבר שלו שניצב על ידו, על עוצמת  הקרינה ועל הנזק שלה. "מה אתה מדבר לי על טלפון אלחוטי – תסתכל - יש פה ממול אנטנות". אני אומר לו "בוא אחרי". מוציא אותו החוצה, מכוון את מד הקרינה אל האנטנות שעל הגג ממול, ומראה לו "8 מיליוואט למ"ר, אתה רואה"? ואז, אני מכניס אותו אל החנות, מצמיד את מד הקרינה אל הטלפון האלחוטי, ומראה לו 150 מיליוואט למ"ר. חבר של המוכר נדהם. המוכר, מילמל משהו על "בין כה נמות בסוף...". למחרת, הזדמנתי לאותו מקום. המוכר קידם את פני ב"ניתקנו את האלחוטי". ההגיון ניצח.

   אנחנו חשופים לקרינה רבת עוצמה בתוך חללי המגורים והמקומות שבהם אנחנו חיים. המקרינים החמורים בעיני, הם הרוב (המוחלט) של הטלפונים האלחוטיים. בדרגה דומה, נמצא את ה טלפונים סלולריים מחוברי האינטרנט ע"י ווי פיי, או חיבור ל"תקשורת נתונים", של חברת הסלולר. שניהם מקרינים כל הזמן בעוצמה אדירה. מי שלא רואה, פוטר אותי בחצי חיוך. מי שרואה את צג מד הקרינה – מאבד מיד את הספקנות. אין לי ספק, שהקרינה הנפלטת מהטלפונים הסלולרים המחוברים לאינטרנט, עולה בעוצמתה על זו ששודרה ע"י הסובייטים לשגרירות האמריקאית.  

    קשה מאוד לשנות הרגלים לילדים שקיבלו כבר טלפונים סלולריים, ופיתחו תלות והתמכרות למסכים. יתכן, שאצל ילדים שעדיין לא קיבלו – הדבר יותר קל. הדבר כרוך במערכה כבדה, אבל בראש וראשונה, נחוץ כאן שיכנוע עמוק של ההורים, אודות הנזק הנגרם.

   הגורם השלישי בדרגת העוצמה, הם הראוטרים (נתבים) האלחוטיים. הביתיים – שמקרינים פחות (גם כאן, יש כאלה עוצמתיים מאוד), והראוטרים החזקים יותר, למקומות ציבוריים.

   אם בבית – איש איש עושה כרצונו, הרי שבבתי הספר, משרד החינוך מכניס ודוחף בעוצמה, את רעיון הכיתה המתוקשבת בצורה אלחוטית. אנחנו גם מבחינים בהתקוממות של ההורים נגד כוונת משרד החינוך, למכור להם את חתול הטאבלטים בשק החיפזון. בכמה בתי ספר, הניסוי נכשל, ובכמה מקומות – העירנות והספקנות המבורכת של ההורים, משהה את הפרוייקט. תודה לאל, שתכניות משרד החינוך בעת האחרונה, משתבשות או מתעכבות. אין לי ספק, שלאחר ש-500, או 1,000 ילדים יפתחו תסמינים של רגישות לקרינה - זעם ההורים יהפוך את תכניות משרד החינוך לעפר ואפר, אבל חבל על מי שישלמו את המחיר.

   האמת היא, שכשאנו שומעים על משרד ממשלתי, המנסה בכוח לשווק משהו מועיל לרווחת הציבור, אנחנו מתמלאים בחשדנות, אבל ... עדיין מוקדם מכדי לדבר על כך.

   אנחנו לא נדבר היום על מה עושים המסכים ליצירתיות, להרגלי החשיבה, ליחסי האנוש ולאמפתיה לזולת, אצל ילדים. לא נדבר על ההתמכרות הקשה (מאוד) למסכים. בעתיד – נדבר גם נדבר.

   רציתי להרחיב על "פריצת מחסום דם מוח", כתוצאה מקרינה, אבל השעה 5 לפנות בוקר, ולכן נדבר על זה בפעם אחרת. בקיצור נמרץ -  פריצת מחסום דם מוח, שנגרמת (בין היתר) מקרינה - גורמת לכימיקלים ולרעלים שנמצאים בגוף, להגיע אל המוח. אם יש בסביבה זיהום אוויר או כימיקלים – הם יגיעו בעקבות זאת אל המוח, ויפגעו בו בצורה ישירה. גם פלואוריד רעיל המתוכנן ע"י הממשלה לחזור אל המים שלנו – יגיע אל המוח. (אגב, פלואוריד מסרטן, פוגע בשיניים, מעלה בעשרות אחוזים סיכוי לשברים באגן, ועליו אמר ד"ר דין בארק, הכימאי הראשי של המוסד הלאומי לסרטן בארה"ב: "פלואוריד גורם ליותר מקרי מוות בבני אדם, ובאופן מהיר יותר מאשר כל כימיקל אחר", אבל על כך, (אולי) נדבר בפעם אחרת. אני מקווה שמר יעקב ליצמן (שאני מאוד מעריך אותו), ישנה את דעתו).

   אנחנו יודעים שילדים פגיעים יותר לקרינה ממבוגרים. בגוף – ב-40% יותר, ובגולגלת - פי 50. הגולגולת של ילדים דקה יותר, ומלאה יותר במים (שמושכים קרינה), גודל הגוגולת מתאים לחצי מאורך הגל של הקרינה. גם קרינות חלשות מהדהדות בחללים השונים (קופסת המוח, ארובות העיניים, מערות האף, חלל הפה), ועוצמתן גוברת.  מערכת החיסון אצל ילדים לא מפותחת מספיק, והתאים שלהם עדיין מתחלקים בקצב גבוה.

   לדוגמה, נביא שבריר מחקר על מידת חדירות המוח לקרינה, ילד- לעומת מבוגר:

החוקר, ד"ר אום גנדי, מדען בעל מוניטין מאוניברסיטת יוטה, (1996): היחידות: מיליוואט לק"ג .

מבוגר:       7.8 

ילד בן 10:  19.7

ילד בן 5:  33.1  

   לא דיברנו עוד על הפרעות התנהגות, אלימות, התמכרויות, דיכאון, התאבדויות, קשיי קשב וריכוז, וקשיי למידה הנגרמים מקרינה, אבל בעתיד נרחיב על כך.

   תודה לכל הקוראים, ולאיריס עצמון, על הספר החשוב.

    אם אתם מסכימים לנאמר - אנא שתפו את יקיריכם.