מה שאת/ה לא יודע/ת על קרינה – עלול להרוג אותך – חלק ראשון

  

מביא לפניכם תוכן ראיון שהופיע בעלון האינטרנטי "מושבה חופשית"

איך הגעתי בכלל לעסוק בקרינה?

פוסט אורח   28 בפברואר 2019

לפני 8 שנים ערכנו שיפוץ בבית, ונאלצתי להשתמש הרבה בסלולר לתיאומים שונים עם בעלי מקצוע. אחרי חודש התחלתי להרגיש מועקה משונה באוזניים. האמת שדי נבהלתי, ועברתי להשתמש באוזניה. לאחר זמן, שכחתי את סימן האזהרה הראשון.

3 שנים אחר כך, היינו אמורים לטוס ללונדון בקיץ, ובאותה תקופה החלו לי כאבים בלתי מוסברים באוזניים. לא רציתי לחפש רופא בלונדון הבלתי מוכרת, ולכן ניגשתי להיבדק ע"י רופא אוזניים, שבישר לי "אין לך שום דבר". יצאתי לדרך שמח וטוב לב.

בלונדון גיליתי שבזמן שאני שוהה בחדר שיש בו קליטת וויי-פיי, מופיעים אצלי כאבי אוזניים. בני המשפחה טענו שאני סתם מדמיין. בנסיעות בדרכים אמרתי פעמים רבות למשפחה שישבה אתי ברכב ש"בעוד 300 מטר – תראו אנטנה מצד ימין", או מצד שמאל, וברוב הפעמים אכן כך היה. לא ידעתי אם אני באמת יודע או שאני מדמיין.

כשחזרנו לארץ, התחילו לי גם כאבי ראש בלתי נסבלים, במיוחד בעבודה, שהלכו והתגברו. הרגשתי אובד עצות. לא ידעתי מה קורה לי וממה זה נגרם. עד ליום אחד שבו נסענו במסגרת העבודה לביצוע פרוייקט באשדוד, ובדרך חזרה, נתקענו בפקק גדול בכביש 6. שם גיליתי – ממש במקרה – שבכל פעם שהרכב עומד ממול תורן אנטנות סלולריות, אני מרגיש את הלחץ המוכר באוזניים. זו הייתה הפעם הראשונה שנפל לי האסימון לגבי הקשר שבין הקרינה לכאבים. לימים הבנתי, שאלמלא גילוי זה – הייתי מסתובב לחינם בין רופאים ומכוני סיטי למיניהם , שהיו אומרים לי, כמובן, שאין לי שום דבר, ואולי בכלל… כדאי לי להתייעץ עם פסיכיאטר…

בעבודה, ניסיתי ועיצבתי כובע (מאוד מוזר) דמוי קסדה מרדיד אלומיניום, שיגן לי על הראש מקרינה. ניסיתי גם כובע מרשת מתכת, (החברים הסתכלו עלי כמו מי שירד כרגע מהחללית), עד שגיליתי באינטרנט שניתן לרכוש כובע נגד קרינה (באתר "ללא קרינה בשבילך"). הגעתי לפגישת הדרכה ממושכת עם עמיר בורנשטיין מייסד האתר, ודרכו גיליתי את עולם הקרינה.

הקדשתי את כל המאמצים לברוח מהכאב. רכשתי מד קרינה, מאחר והבנתי שאני לא יכול לזוז בלעדיו, והתחלתי למדוד קרינה בכל מקום. הוצאנו את הטלפון האלחוטי מהבית, כיבינו את שידור הוויי-פיי בראוטר האלחוטי, וחיברנו אותו למחשב אופן קווי עם כבלי תקשורת לכל המחשבים בבית. הקדשתי שבועות וחודשים ללימוד והעמקה כדי להבין את הנושא המורכב הזה, ולפשט ככל האפשר את הדברים. מטרת העל הייתה להתרחק מהקרינה כדי לברוח מהכאב. זה נשמע לכאורה פשוט, אבל התהליך לווה במשבר רגשי קשה. חברים וקרובים ניסו לשכנע אותי החל מ"מד הקרינה שלך מזייף, זה בכלל לא מזיק, יש מחקרים שאומרים שזה שטויות", וכלה ב"אתה פשוט מדמיין, אתה אובססיבי, משהו השתבש אצלך". נצרכתי לכוחות נפש עצומים כדי להתמודד עם גלי ההתנגדות, וכמובן שהכאב עזר לי. כאב, הוא מורה אכזר. לא ניתן לברוח מהשיעורים שלו, אין אצלו איחורים ואין אצלו חיסורים.

כיום, אני משתמש באופן קבוע בכובע חוסם קרינה, מתרחק מאנטנות סלולריות. ומתרחק מאנשים שהסלולרי שלהם מחובר לאינטרנט או לוויי-פיי (חשוב להבין, שסלולרי המחובר לוויי-פיי או אינטרנט או ל'מובייל דאטה', פולט קרינה גבוהה כל הזמן!). אני מחזיק אתי טלפון סלולרי סגור, למקרי חירום או למקרי קיצון . אני משתדל להימנע מאירועים חברתיים שבהם יש משתמשי סלולר (שזה בעצם כולם), ואם אין ברירה – אני מתרחק לשוליים ככל האפשר. בקולנוע אני מבקר לעתים רחוקות, ובוחר את מקומי בהתאם למדידת הקרינה ולצפיפות משתמשי הסלולר. אני נושא אתי מד קרינה רגיש שמצפצף בכל פעם שאני נחשף למקור קרינה, ובהתאם לכך אני פועל (מתרחק, מבליג, או מבקש להרחיק את הסלולר, או להעביר אותו למצב טיסה). הדריכות התמידית שליוותה את התהליך הייתה קשה בשנים הראשונות, אבל פיתחתי טכניקות וידע שעוזרים לי לתמרן. בחיי היומיום אני נאלץ להתמודד עם סוגים שונים של אנשים, החל מהאטומים, שלא טורחים או לא רוצים להבין, וכלה במתחשבים, שעושים מעל ומעבר כדי שלא להקרין אותי. באופן כללי – התאכזבתי לטובה מהציבור הישראלי, ואני מוצא הרבה סובלנות.

חשוב לציין, כי גיליתי במהלך הזמן שאני לא לבד. ההערכות מדברות על כ-15-50 אחוז מהאוכלוסייה שחווים את תופעת הרגישות לקרינה (EHS), ונמנים עליהם אנשים מכל גווני החברה. רובם לא מודעים לכך שהם רגישים לקרינה. אצלי, הדבר מתבטא בתחושת לחץ וכאב באוזניים, אצל אחדים הדבר מתבטא בתחושת חום בפנים או בראש בזמן השימוש בסלולרי. יש שמרגישים כאבי ראש, תחושת נימול בידיים, עייפות, סחרחורות, ועוד. רגישות לקרינה יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות, ובדרך כלל התופעה מתרחשת כתוצאה מחשיפה ממושכת או מרוכזת לקרינה, ויתכן גם שמעורבת כאן רגישות פיסיולוגית. אחרי שהרגישות פורצת, נדרשת דיאטת קרינה ממושכת כדי להוריד אותה למצב נסבל, אבל היא לא נעלמת. אני מעריך שהפכתי רגיש לקרינה בעיקר בגלל שימוש יתר בטלפון סלולרי, אבל גם בגלל חשיפה לקרינה באופנים אחרים. למעשה, הודות לרגישות לקרינה ולשימוש במד הקרינה, ניצלו חיי משפחתי, היות וכך גילינו שחוטי החשמל התמימים במדרכה שממול הבית פולטים שדה מגנטי גבוה. חברת החשמל פתרה את הבעיה (לאחר שנה וחצי). הקרינה אומנם דחקה אותי לסמטה צרה, אבל גיליתי בה עולם ומלואו.

 

הסכנות הבלתי מוכרות של הקרינה הבלתי מייננת

 

 להלן מכתב ששלחתי לכל הגורמים הנוגעים בדבר:

הנדון: הסכנות הבלתי מוכרות של הקרינה הבלתי מייננת

תקציר:

1.    בעולם של היום,  הולכים ומתרבים סביבנו מקורות הפולטים קרינה בלתי מייננת: אנטנות, Wi-Fi, טלפונים סלולריים, מכשירים חכמים, ועוד.

2.  ציוד ותשתיות אלחוטיות וסלולריות פולטים קרינת רדיו. קרינה זו מוגדרת כמסרטן אפשרי בבני אדם ועם השנים מתחזקת ההבנה המדעית כי יש לה השפעות ביולוגיות החל מרמות נמוכות מאוד. התקנים שנועדו להגן עלינו מקרינה הזו מבוססים על הנחת יסוד כי אין לה השפעות בריאותיות, ומשום כך, התקנים מתירים חשיפה לרמות קרינה שיש להן השפעה ביולוגית.

3. יש הכרח מיידי לבצע שינוי ותיקון המצב, כדי למנוע תחלואה.

 

   במכתב שלהלן, אתרכז  בקרינה אלקטרומגנטית  בתדרי רדיו: סלולרים, אנטנות, וויי-פיי, בלוטות', מכשירים חכמים וכדו', ולא בקרינה מרשת החשמל.

   מחקרים המעידים על השפעות ונזקים רב-מערכתיים של קרינה זו על גוף האדם הולכים ומתרבים (ואביא מדגם מהם בנספח מס' 1), ובקהילה המדעית הולכת וגוברת הקריאה להכיר בנזקי קרינה זו. האזרח הממוצע, אינו מודע מספיק לנזקי הקרינה  ומקורותיה. הסיבה שאני עוסק בזה היא, מכיוון שלפני כ-7 שנים הפכתי לרגיש לקרינה (EHS, רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית"), ונאלצתי ללמוד את הנושא.

   אם בעבר הרחוק היו מקורות ומוקדי הזיהום מתרכזים במפעלים באזורי תעשייה או במקומות עתירי תנועת רכבים, הרי שכיום הזיהום (קרינה, במקרה זה) נמצא בכיס המכנסיים, על שולחן העבודה, ברכב, בכיתה, ובסמוך למיטה (קרינה זו מזיקה במיוחד לילדים, פעוטות ותינוקות).

   סף הקרינה בישראל לחשיפה ממושכת ("הסף הסביבתי") מבוסס על תקן שקבעה הועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת (ICNIRP), ועומד על 10% מהתקן של ICNIRP, אלא שתקן זה הינו תקן תרמי, שמטרתו להגן רק מפני השפעות של חימום רקמות בחשיפה אקוטית קצרה, ולכן הוא גבוה מאוד. תקן זה אינו בא להגן מפני השפעות בריאותיות בחשיפה ממושכת, וכך כתב הארגון ICNIRP עצמו. (אגב, ICNIRP לא באמת  קבעה שזהו תקן, אלא רק המליצה עליו, אבל אנו נכנה אותו כך מסיבות סמנטיות).

   למעשה ICNIRP  מבסס את התקן על הנחת היסוד שאין כלל השפעות בריאותיות ברמות שאינן גורמות לחימום רקמות.

   (כהערת אגב נציין, כי משום מה, המשרד להגנת הסביבה מכנה את תקן ICNIRP בשם "הסף הבריאותי, למרות שברור כי אין לסף זה שום קשר לבריאות, אלא להגנה מנזק מיידי).

 

   משרדי הבריאות, הגנת הסביבה והתקשורת מודים אמנם בחצי פה כי התקן של ICNIRP הינו תקן תרמי (המגן מאפקט החימום של הקרינה), אולם הם נמנעים ומתקשים להסביר איך יתכן שסף לחשיפה ממושכת עם השפעות מצטברות וארוכות טווח, בנוי ונסמך על תקן תרמי שנועד להגן מחימום רקמות בחשיפה אקוטית קצרה.

   זוהי למעשה שערורייה בלתי מתקבלת על הדעת. הדבר משול לקבלת סף המתיר חשיפה ממושכת ורציפה לעשן סיגריות על סמך ארגון שאיננו מכיר בנזקים ארוכי הטווח של עישון סיגריות, על בסיס 10% מתקן שעניינו כמות הסיגריות שיגרמו למעשן אותם נזק מיידי. ברור שכדי שתהיה השפעה מיידית נדרשת עוצמה גבוהה מאוד, אולם בחשיפה כרונית גם רמות נמוכות יותר יוצרות נזק מתמשך ומצטבר.

 

   לצערנו, פורסם בעבר רבות, כי ארגוןICNIRP  עצמו הינו ארגון לובי פרטי, הנמצא בשיתוף ובהשפעת אינטרסים עם תעשיית הסלולר והחשמל, וממילא נוטה לקבוע תקן גבוה המאפשר הגנה לתעשייה. (בנוסף לדוגמה שהבאתי על תקן העישון, כדאי לדמיין מצב, שבו הארגון שקובע את התקן לעישון סיגריות היה נמצא בקשרים עם התעשייה, וחלק מהמימון שלו מגיע מהתעשייה).

 

   באסופת מחקרים של דו"ח ה- bioinitiative  מ2012 הכולל כ3,800 מחקרים עולה, כי שינויים ביולוגיים מתחילים מרמה של 0.003 מיקרו-וואט לסמ"ר, בזמן שהתקן של ICNIRP עומד על רמה בין 400 ל1000 מיקרו וואט לסמ"ר, והסף הנגזר ממנו לחשיפה ממושכת בישראל עומד על  40-100  מיקרו-וואט לסמ"ר (10%).

   גם הטלפונים הסלולרים הנמצאים בכיס  המכנסיים של ילדים וילדות מוגנים כביכול ע"י תקן (SAR) המבוסס גם הוא על הגנה מהשפעות חום בחשיפה קצרה, ולא מהשפעות בריאותיות בחשיפה ממושכת.

   למעשה, התקנים הגבוהים של  ICNIRP ושל SAR  מבוססים על הנחת היסוד השגויה כי לקרינה בלתי מייננת אין כלל השפעות ביולוגיות ובריאותיות ארוכות טווח, למעט חימום רקמות (המתקיים ברמות מאוד גבוהות), כשלמעשה ההשפעות הביולוגית והבריאותיות שרירות וקיימות, והן מתחילות ברמות הנמוכות פי  1,000,000 מהתקן של ICNIRP.

   נאזכר גם כי פרופ' סיגל סדצקי אמרה במפורש (31.8.2015 ב-'תכנית חיסכון', ערוץ 2) כי: "... צריך להבין, שהתקן לקרינה בלתי מייננת, הוא תקן שלמעשה אין לו שום משמעות בריאותית, אפשר לומר שהוא די שרירותי, הוא נקבע על סמך השפעות חימום ולא על סמך למשל סרטן, שזאת המחלה שהכי מטרידה אותנו...".  https://youtu.be/dGq28278Pt0.

   ב-2016 אמרה פרופ' סדצקי באולפן וואלה את המשפט הבא: "אני היום חושבת, שבאמת שני המחקרים ביחד (מחקר האינטרפון וה- NTP) מראים, שטלפונים סלולריים גורמים לסרטן. זה משפט שלא אמרתי אותו עד עכשיו".   https://news.walla.co.il/item/2965687

  

   לסיכום מעשי ניתן לומר, כי הצעדים המתבקשים הם כדלהלן:

1.    הכרה בנזקים הביולוגים של חשיפה לקרינה בלתי מייננת, כולל קרינת רדיו, ברמות נמוכות שאינן גורמות לחימום.

2.    הגדרת תקן חדש לחשיפה לקרינת רדיו, נמוך לפחות פי 10,000 מהתקן הקיים היום (כפי שהומלץ ע"י הפרלמנט של מועצת אירופה, 2011).

3.    העדפה בחוק של טכנולוגיות חוטיות-קוויות על פני טכנולוגיות אלחוטיות-סלולריות. בהתאם לכך שיפור הטכנולוגיות החוטיות-קוויות בישראל.

4.    יידוע הציבור בצורה רחבה ופומבית על נזקי הקרינה הבלתי מייננת.

 

כדאי וחשוב כי נציגי ושלוחי ציבור יתנו יד לעורר את השיח ולדרוש תשובות ממקבלי ההחלטות, היות וללא ספק מדובר כאן בדיני נפשות.

 

                                                                                      בברכה

                                                                                   מני בן אריה

                                                                        חבר עמותת רגישות לקרינה ישראל

 

נ.ב. מכתב זה הופץ למספר גורמים נוספים

 

נספח 1.

מדגם מחקרים על נזקי קרינה בלתי מייננת בתדרי רדיו:

 

א. חשיפה לקרינה סלולרית מביאה להיווצרות של רדיקלים חופשיים, ומשפיעה על מערכות התקשורת הפנימיות בתא חי. מחקרם של פרופסור רוני זגר וד”ר יוסי פרידמן ממכון ויצמן בישראל 2007

החוקרים מציינים גם, כי השפעה על מערכת התקשורת הפנימית של התא משמעותה שיבוש באופן פעולתו התקין של התא, העלולה לגרום לשינויים בפעולותיו, התחלקותו, ובתפקודים נוספים שלו. המחקר התבצע ברמות קרינה שלא גרמו לעלייה בטמפרטורה או לאפקט תרמי.

המחקר:  Mechanism of short-term ERK activation by electromagnetic fields at mobile phone frequencies

ב. גידול בסרטני מוח – מחקר האינטרפון

מחקר זה זכה לפרסום רב, ונערך בכ-13 מדינות במקביל. המחקר מצביע על עלייה של 40% בתחלואת סרטני מוח בקרב משתמשים שהשתמשו בסלולר יותר מ-27 דקות ביום.

המחקר:  http://ije.oxfordjournals.org/content/39/3/675.full.pdf

ג. ראיות ודאיות לסרטני לב וראש בחולדות, בקבוצות שנחשפו לקרינה. מחקר הNTP -   11/2018

משמעות תוצאות המחקר היא, כי הנחת היסוד העומדת בבסיס התקנים לבטיחות קרינה היום (התקנים של  ICNIRP  ושל ה (SAR- כי אין השפעות ביולוגיות ובריאותיות לקרינת רדיו כל עוד היא לא מחממת -  שגויה.
 מחקר פורץ דרך זה, בוצע על ידי זרוע ה (National Toxicology Program) NTP של משרד הבריאות האמריקאי, עלה 25 מיליון דולר, ועבר ביקורת עמיתים פנימית וחיצונית.

המחקר:   https://ntp.niehs.nih.gov/whatwestudy/topics/cellphones/index.html

ד. תסמינים בריאותיים בקרבה לאנטנות סלולריות. ד"ר רוג'ר סנטיני

המחקר של ד"ר רוג'ר סנטיני הוא דוגמה למחקרים על אנטנות סלולריות, והתוצאות הראו על הופעת תסמינים רפואיים רבים כתלות במרחק מהאנטנה.

המחקר:  https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/12168254/

 

 

ה. השפעות קרינה מסלולרי בתקן CDMA (דור 3) על פעילות המוח. ד"ר נורה וולקוב 2011 

מחקר שבוצע בהובלת המדענית ד”ר נורה וולקוב ועל ידי מדענים מובילים מהמכון הלאומי לבריאות בארה”ב  NIH – National Institutes of Health   הקובע באופן חד משמעי כי לחשיפה לקרינה מטלפון סלולרי יש השפעה ברורה על תפקודי המוח שאינה קשורה בעלייה של טמפרטורה.

המחקר:  https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/645813

 

 

ו. שבירת מחסום דם מוח (BBB) ונזק לתאי עצב במוח של חולדות. ד"ר סלפורד 2003

 

במחקר זה הראו צוות המדענים פגיעות במוח חולדות, הן ברקמת המוח והן בתאי עצב, עקב חשיפה של החולדות לקרינה.  הפגיעות ברקמות המוח אירעו כתוצאה מדליפת דם דרך דפנות כלי הדם במוח לחלל המוח וזאת, לאחר שהחשיפה לקרינה גרמה לשבירת מחסום דם מוח. הנזקים לתאי עצב נגרמו כתוצאה מחשיפה לקרינה ברמות שלא גרמו לחימום.

 המחקר:  https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1241519/pdf/ehp0111-000881.pdf

 

 

ז. שברים בדי. אן. אי. (DNA). פרופסור הנרי ליי, אוניברסיטת וושינגטון 1996

 

השברים ב- DNA נגרמו כתוצאה מחשיפה לקרינה סלולרית, ברמה שלא גרמה לעלייה בטמפרטורה

המחקר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8627134

ח.  מתאם (קורלציה) בין שימוש בטלפונים סלולריים והופעת גידולים במוח. פרופ' לנארט הרדל

המחקר:  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20551697

מחקרים נוספים של הרדל בתחום:   http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/?term=Hardell+L

ט. יותר מקרי סרטן בסמוך לאנטנות סלולריות. ד"ר דני וד"ר רוני וולף 2004

ד”ר דני וד”ר רוני וולף (אחים) השוו בין מספר מקרי הסרטן באוכלוסייה שהתגוררה בצמוד לאנטנות סלולריות, לאוכלוסייה דומה שלא גרה בצמוד לאנטנות ובהשוואה לאוכלוסיית העיר נתניה כולה.
הממצאים הראו כי היו פי 4.5 יותר מקרים חדשים של סרטן באוכלוסייה שגרה בצמוד לאנטנות. 

המחקר: https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=sites&srcid=ZGVmYXVsdGRvbWFpbnxjZWxsdWxhcnNoYWZ1aXxneDoyOTY4ZTZiNjY1NTI1Y2Fm

 

מחקרים נוספים ניתן למצוא ב- https://www.norad4u.co.il/studies-h/key-studies-on-rfr/

 וכן כאן-  https://www.norad4u.co.il/studies-h/emf-studies-list/

 

 

דום לב, רדיקלים חופשיים וקרינה

     10,000 אנשים עוברים בארץ "תאונת לב" בשנה. זוהי תאונה קטלנית וחרישית ללא סימנים חיצוניים - כך נראה דום לב: אין זכוכית מנופצת, אין כיסאות שמתעופפים באוויר ואין פצוע מדמם, אבל גם אין חיים.

 

   דום לב מתרחש כאשר קיימת הפרעה בקצב הלב, לרוב פרפור חדרים. במצב כזה הלב פועם במהירות עצומה ושטחית כך שהוא אינו מצליח לתפקד כמשאבה השואבת ודוחפת את הדם. התוצאה היא מוות בתוך דקות ספורות.

על כל דקה החולפת בזמן דום לב, עוד ועוד תאי מוח מתים משום שאינם מקבלים אספקת חמצן. כל דקה כזו גם מצניחה את סיכויי ההישרדות ב-10%. לאחר עשר דקות של דום לב, סיכויי ההישרדות הם אפסיים.

   מתוך 10,000 איש רק 300 יחזרו לחיים תקינים. 300 יישארו עם נזק מוחי וכל היתר, 9400 איש בשנה, ימותו. 

 

ב23.1.2017  לפנות בוקר, נפטר באופן פתאומי רוכב האופניים המקצועי בן ה-31, דימה גרבובסקי, מדום לב פתאומי בבית הוריו בערד. השאיר אישה ותינוק בן חודשיים. דימה היה ספורטאי מדהים, זכה באליפויות עולמיות, והיה ספורטאי עם פוטניציאל ענק.

   במחצית הראשונה של 2008 למשל, מתו מדום לב 5 רוכבים.

   כולנו שמענו בתדהמה את הסיפור על מותו הפתאומי של הקרדיולוג אורן זוסמן (1.2019). 

אורן עבר דום לב פתאומי בגיל 37 למרות היותו ספורטאי ולא, הוא לא עישן מעולם ולא היה לו מום מולד. אורן הציל לבבות של רבים אחרים אך ליבו שלו כשל. יחד עם העובדה שהיה כוכב עולה בשמי הרפואה, חוקר מבריק ומבטיח היה אדם טוב לב במיוחד, נגיש ואמפתי.  (לפני מותו, הביע ד"ר אורן זוסמן תמיכה בחוק להצבת דפיברילטורים מחוץ לבתי חולים, על מנת שהציבור יכיר בחשיבותם. פחות משנה אחרי שנפטר, החלה אלמנתו מעיין להוביל פרויקט מימון המונים כדי להמשיך את דרכו. יש חשיבות עליונה להימצאותו של דפיברילטור בכל מקום ציבורי ואפילו במקומות עבודה/לימודים).

 

הכרנו בשנה שעברה (2019) את הטרגדיה במותם הפתאומי של מאמן הטריאתלון ניב דיין (54) ורוכב האופניים מוטי פישביין (44) בעת אימון רכיבה, בהפרש של פחות משעה זה מזה  

   (לחילופין, קראנו את סיפורו של עמית יונקר, ספורטאי בן 24 מרמת גן, שהתמחה ברכיבה על אופניים קרוב לעשר שני, קיבל דום לב, וניצל בנס).

 

   ברור שלספורטאים אלו היה שריר לב מאומן ומפותח, אולם סביר שהכשל נבע מכלי הדם המזינים את הלב.

 

לדברי פרופ' יהודה אדלר, הגורם השכיח ביותר לדום לב הוא מחלת לב כלילית, בה מתרחשת היצרות של העורקים הכליליים, המספקים דם וחמצן לשריר הלב, כתוצאה מטרשת עורקים.

   (במלים אחרות: הגורם העיקרי לדום לב פתאומי הוא אוטם בשריר הלב ("התקף לב"), אצל הסובלים ממחלת לב איסכמית. מחלת לב איסכמית מהווה את הסיבה השנייה המובילה למוות  בארצות מערביות, וסיבה עיקרית לאשפוזיםבבתי חולים, והיא מאופיינת בהפחתת אספקת הדם וכפועל יוצא - הפחתה בהובלת החמצן לשריר הלב. הדבר גורם לחוסר התאמה בין הביקוש של הלב לחמצן לעומת ההיצע שמספק זרם הדם. המחלה נובעת לרוב ממחלת לב כלילית הנגרמת בשל  היצרות בגין טרשת עורקים של  העורקים הכליליים).

 

   אחת מהסיבות להיווצרות רובד טרשתי בדפנות העורקים היא חימצון הכולסטרול בדם ע"י רדיקלים חופשיים (והסברתי על כך בעבר בהרחבה ב"לישון עם וויי-פיי"). חשיפה לקרינה (אנטנות, וויי-פיי, סלולר וכדו') מעלה בצורה תלולה את רמת הרדיקלים החופשיים בגוף תוך זמן קצר, וממילא גורמת לטרשת והיצרות עורקים.

   אגב, דום לב פתאומי הוא אחד מגורמי המוות העיקרים בקרב מבוגרים, שכן אי אספקת חמצן למוח במשך יותר ממספר דקות גורמת למוות מוחי. שניות לאחר דום לב מפסיק האדם להגיב, אינו נושם כלל או נושם בכבדות. ללא טיפול, הוא ימות תוך מספר דקות.

(אגב, יש הבדל בין התקף לב לדום לב, וקיימים לדום לב סימנים מקדימים).

לכל מי שגר מול אנטנות סלולריות, משתמש "כבד" בסלולרי או הולך לישון עם וויי-פיי, ואומר לעצמו: "הכל בסדר. לא קרה לי כלום", אצטט פתגם סיני עתיק (כך טענה שרת התרבות בעבר) שאומר: "קאט דה בולשיט". הקרינה, מבשלת לנו את המחלות על אש קטנה... עד שהסיר נשרף.

   אגב, למי שמוטרד מהדור החמישי, אחת הדרכים היעילות להילחם בדור החמישי הוא למעט להשתמש בסלולר למשל. ככל שהצריכה תגדל – כך השידורים והקרינה יגדלו.

 

נ.ב. כיצד מזהים דום לב: https://www.shahal.co.il/articles/cardiac-arrest-and-defibrillator/

      

   רק בריאות לכולנו.