שאלה כללית על קרינה - איך מתמודדים

שאלה: איך אני מודדת קרינה סלולרית, האם הקרינה הסוללרית היא כמו קרינה אלקטרו מגנטית, כמה זה בסדר לגוף ואיך מתמגנים, אני לפני מעבר בית וזה מאוד חשוב לי ?

תשובה (בתמצית): קרינה סלולרית, היא קרינה אלקטרומגנטית. אני מניח שהתכוונת לשאול אם קרינה סלולרית היא כמו שדה מגנטי (קרינה מרשת החשמל), אז התשובה, שזה לא דומה. 

   קרינה מרשת החשמל עוברת דרך כל תווך, וקשה לעצור אותה, אבל היא מתפוגגת אחרי מרחק קצר. חצי מטר עד 60 ס"מ במכשירי חשמל ממוצעים, או במנועים של מכונת כביסה למשל, או קצת יותר- בארונות חשמל ביתיים. (כדאי להוסיף עוד קצת מרחק נוסף על מה שנדרש).

   קרינה בתדר גבוה: סלולר, וויי-פיי, וכדומה, פועלת לטווחים ארוכים, אבל חומרים מסויימים חוסמים חלק ניכר ממנה, כמו חומרים אורגניים (קירות, צמחייה, וכו'), וכן רשתות מתכת צפופות, או משטחי מתכת, כגון פח, או רדיד אלומיניום.

   מדידה: ניתן למדוד עם מד קרינה. רוכשים אותו באינטרנט, והוא יכול בתקופתינו, להוות לאדם את ההבדל בין חיים למוות, או יותר גרוע מכך – למחלות קשות מנשוא. המדידה נראית בהתחלה קצת מורכבת, אבל היא מאוד פשוטה.

   כמה זה בסדר לגוף: 0 קרינה זה בסדר. כל קרינה גורמת נזק ביולוגי. אפילו רמות נמוכות במיוחד. הרמה שניתן להתפשר עליה, וממנה ואילך כדאי להתמגן, היא 0.04 מילי-וואט למ"ר. שיחה בטלפון סלולרי גורמת למשתמש לקבל קרינה של 3-40 מילי-וואט למ"ר, לערך. חיבור טלפון סלולרי לוויי-פיי/אינטרנט/בלוטוס/תקשורת-נתונים, גורמת לפרצי קרינה של 4-400 מיליוואט למ"ר, ולפעמים אף יותר.

   איך מתמגנים: מיגון, זה כיתת מתקדמים. קודם מצמצמים חשיפה ולא משתמשים טלפון אלחוטי, או סלולרי, וחיבור מחשב לאינטרנט – אז אך ורק בחיבור קווי, ומקפידים שהשידור האלחוטי יהיה כבוי.

   השלב הבא: מתרחקים ממקורות קרינה (אנטנות, אנשים שמדברים בסלולרי, ובמיוחד ממי שמחובר בסלולרי שלו לאינטרנט 2-9 מטר).

לפני בחירת בית חדש למגורים: בודקים הימצאות אנטנות במפת האנטנות של המשרד להגנת הסביבה. מודדים עם מד קרינה פתחים וחלונות, וחדירת קרינה מכל הקירות של השכנים, כולל תקרה וריצפה. כמובן שבודקים גם שדה מגנטי בבית, בשעות העומס של רשת החשמל (!).

מה ניתן לעשות כדי לחסום קרינה: יש אמצעים רבים. אם הקרינה חודרת מהפתחים – תריסי מתכת, רשתות מתכת, יש גם ציפויי חלונות ווילונות מיוחדים אצל חברות מקצועיות למיגון קרינה. אם יש אפשרות – ליצור גדר גבוהה בגינה, מחומר שיחסום את הקרינה מלהגיע לפתחים. אם החדירה מקירות השכנים – לדבר איתם שירחיקו את מקור הקרינה מהקיר (כשמראים להם מדידה עם מד-קרינה , זה מאוד משכנע). וניתן גם באמצעים פשוטים לשים שמיכה תרמית (שמיכת מילוט) שהיא בעצם ניילון מצופה אלומיניום, כמסך הגנה, ויש כמובן חומרי מיגון מקצועיים לרוב. הם לא זולים, אבל יעילים.

   חומר נוסף מועיל ומקיף, תמצאי באתר "ללא קרינה בשבילך". בהצלחה !


   למי שרוצה להבין למה כל כך חשוב למדוד קרינה לפני שעוברים בית, מומלץ לראות את הסרטון שצילמתי בחדרה, וזה רק משל, על כל מה שקורה בארץ. האחראים במשרד הבריאות ובמשרד להגנת הסביבה מודים (בשנים האחרונות) שהתקן מגן בעיקר מפני השפעות חימום, ולא מפני השפעות בריאותיות, אבל זה לא מונע מהרשויות להציב אנטנות מול בתי-מגורים או בתי-ספר וגני-ילדים, בשם אותו התקן ! לראות ולהזדעזע.

להלן הסרטון:

הרבנים לבחורים: אל תחזיקו פלאפונים

הרבנים לבחורים: אל תחזיקו פלאפונים 

לקריאת הכתבה: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/327864

http://www.inn.co.il/static/pictures/718/718615.jpg

האמת? כל הכבוד להם.

   אני רואה אצלנו עובדים חדשים ש'גדלו על סלולר'. מוסחים באופן קבוע. כל הזמן מתעסקים עם הטלפון. מאזינים קבוע באוזניות (שדה מגנטי באוזן). חשופים לקרינה ברמות גבוהות. היות שהם מחוברים לאינטרנט אלחוטי, אני צריך להתרחק מהם (לפי מדידה) 7 מטר, כדי להגיע לרמת קרינה סבירה, שממנה צריך להתמגן. (נזק ביולוגי קורה ברמות נמוכות  פי עשרות אלפים). במדידות רבות שערכתי, הגעתי למסקנה, שאם כדי להגיע לחשיפה סבירה מ'סלולריסטים', צריך להתרחק מאדם שמשוחח בסלולרי לפחות 2 מטר, הרי שמי שמחובר לאינטרנט ויישומים אלחוטיים בסלולרי, צריך להתרחק בין 3 ל 9 וחצי מטר.

   אני רק מזכיר על קצה המזלג, שהקרינה שמציפה את הגוף ברדיקלים חופשיים הגורמים את מירב הנזק של הקרינה - שודדת מהגוף את מלאי הויטמינים האנטי מחמצנים (ויטמין C, וויטמין E, ועוד ועוד), ומשאירה את הגוף נטול הגנה. (לתשומת ליבם של כל מי שמבין את חשיבות אכילת פירות וירקות, כדי לקבל אנטי- אוקסידנטים). במצב נורמלי, כל תא בגוף  מותקף כ-3,000 פעם ביום ע"י רדיקלים חופשיים. כשמכניסים חולדה למעבדה וחושפים אותה לקרינה, מספר הפעמים שכל תא מותקף ביום ע"י רדיקלים חופשיים מגיע ל- 100,000 .

   קרינה גורמת לפריצת מחסום דם-מוח (BBB), דבר הגורם לכל הכימיקלים הנשאפים או המתקבלים בתזונה (כולל הפלואור הרעיל, באדיבות ממשלת ישראל), להגיע אל המוח, וליצור נזק כבד.

   שמעתי השבוע על בית ספר בנתניה, שההורים מתעקשים על למידה בטאבלטים מכיתה א'. אני מניח שאמרו להם שהקרינה עומדת בתקן. (התקן מגן מפני נזקי חימום, והשראת זרמים חלשים , ואינו מדבר כלל על נזקים בריאותיים. ברור שלא סיפרו להם את זה).

   מי מבין רוכשי הסלולרי שטרח להתעניין בנוגע לקרינה מהמכשיר, קרא שתקן הקרינה מתיר רמת ספיגה ספציפית (SAR) 2 וואט לק"ג רקמה. גם תקן זה, הוא אחיזת עיניים של התעשייה, היות והוא לא מדבר על השפעות בריאותיות, אלא על נזקי חימום. 2% מרמה זו – כבר גורם לשברים ב- DNAבתאים, דבר העלול לגרום למוטציות וסרטן.

   אני יכול לגלות להם בסוד... שחלק מהטלפונים הכשרים, פולטים רמת קרינה של עד למעלה מפי 200 ממכשירים רגילים !

קרינה בחיק הטבע - בואו ונציל את עצמנו

   מי שמעוניין לנפוש בחיק הטבע, ובשטחים פתוחים, מוזמן/ת לצפות בסרטון הבא, כדי לקחת בחשבון את הכמות הרבה של האנטנות הסלולריות הקיימת בארץ. אגב, לפני כשנה, ביקר בארץ מר בייקר, הממונה על איכות הסביבה בעיריית אמסטרדם (הולנד סובלת מצפיפות לא פחות מאיתנו), ונדהם מכמות האנטנות בארץ, ומהקרבה שלהם לבתי מגורים.

   למי שיש סבלנות ויותר זמן, מוזמן/ת לצפות בסרטון הארוך הבא, (בואו ונציל את עצמינו)  שמפרט על נזקי קרינה:

לא ניתן לספר בסרטון אחד על כל נזקי הקרינה, אבל להשלמת התמונה, כדאי לזכור גם את הנתונים הבאים:
1. סימפטומים קלאסיים נוספים נפוצים של רגישות (אי סבילות) אחרי חשיפה לקרינה: כאבי ראש ועייפות.
2. רמה נמוכה של מוליכים עצביים, גורמת בין השאר  לאבדן סידן (אוסטופורוזיס), שגורם לשברים רבים אחרי גיל 50. אצל הגיל השלישי, נפוץ שבר בירך לאחר חבלה - דבר הגורם לחלק מהנפגעים למוות מסיבוכים תוך כשנה.
3. במקומות שיש שדה מגנטי גבוה במוסדות חינוך, יש ילדים שיושבים ליד רמות הרבה יותר גבוהות מאשר 2 מיליגאוס. רמות מבהילות ומסוכנות אלו, גורמות בין היתר לבנות היושבות לידן פגיעה בפוריות לכל החיים. דווקא מדידת שדה מגנטי ע"י מי שיש לו מד-קרינה, היא פשוטה ביותר. כשהרשויות מבצעות בדיקות מסוג זה (!) - ניתן לסמוך עליהן (לעומת בדיקות קרינה בתדר גבוה: סלולר, וויי-פיי, שעליהן לא ניתן לסמוך לחלוטין), ומי שאחראי הישיר על הבטיחות במוסדות החינוך, הן הרשויות המקומיות. אבל בדיקות הקרינה נעשות ב"קצב שלהן". 
4. בין הגורמים לאוטיזם יש גם גורמים נוספים, כמו למשל חשיפה למזהמים: חומרי הדברה, זיהום אוויר וחיסונים. שילוב של קרינה וכימיקלים - זה לא אחד ועוד אחד. זה הרבה! קרינה מסייעת בעוצמה רבה לכימיקלים לגרום נזק גדול.
5. תדרי וויי-פיי וסלולאר, גורמים לפגיעה ברמות ויטמין D, דבר שיכול לגרום לנזק חמור (!) למוח של עוברים ותינוקות. מחסור בויטמין D גורם גם לחוסר ספיגה של סידן, לפגיעה בעצמות, ועוד ועוד. (אנחנו מוצאים במדיה פרסומות שעלו עשרות ומאות אלפי שקלים, שמשכנעות אותנו לרכוש תוספי תזונה לספיגת סידן, ולא יודעים שהקרינה פוגעת בזה. חשיפה לקרינה גורמת גם לירידה כמעט מיידית ברמת המוליך העיצבי אצטיל-כולין, שגורמת לדלדול עצם (אוסטאופורוזיס).
6. מחקר מ-2007, מסביר איך קרינה פוגעת בקרומי התאים - דבר המביא להצטברות של מתכות כבדות (קרינה+כימיקאלים) וליצירת תסמיני אוטיזם אצל ילדים.









מחקרים על קרינה - בא יבואו. 
תודה שצפיתם. שתפו, למעננו, ולמען הדורות הבאים.

איך מתמודדים עם שדה מגנטי גבוה בבית הנובע ממקור חיצוני?

איך מתמודדים עם שדה מגנטי גבוה בבית הנובע ממקור חיצוני?

א.      מה זה שדה מגנטי?

   קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, , נחלקת באופן כללי ל-3 סוגים: לתדרים נמוכים במיוחד, לתדרי ביניים, ולתדרים גבוהים (רדיו, סלולר, ווי פיי וכדו'). בתדרים נמוכים במיוחד, אנחנו מתייחסים בעיקר לשדות המגנטיים (והחשמליים) שהם יוצרים.

  חשיפה לשדה מגנטי  בעוצמה גדולה לזמן קצר, או חשיפה ממושכת (כרונית) לרמות נמוכות, גורמת נזקים לבריאות (ראו סעיף י"ב).

   את השדה המגנטי, מקובל למדוד בערכים של "מילי-גאוס" (mG).

ב.      מה גורם לשדה מגנטי?

   שדה מגנטי נוצר בזמן מעבר של זרם חשמלי, והוא שורה בקרבת שנאים (טרנספורמטורים, או מטענים של טלפונים סלולריים, וכדו'), ארונות חשמל, לוחות חשמל, רמקולים, מנועים, קווי מתח גבוה, ומכשירי חשמליים בזמן פעולתם.

ג.       מהם המאפיינים של שדה מגנטי?

שדה מגנטי מתפוגג אחרי מרחק קצר, (שנאי ביתי – כ-1 מטר, קוו מתח גבוה - מטרים רבים), אבל הוא עובר דרך קירות או כל תווך אחר. קשה לחסום אותו, והמיגון לא זול.

ד.      כמה זה "שדה מגנטי גבוהה"?

הסף המומלץ על ידי המשרד להגנת הסביבה – ערך סף של 2 מיליגאוס עבור ממוצע שנתי.  

   (במסמך אחר, המשרד להגנת הסביבה הוסיף והמליץ לא להיחשף ב 'חשיפה ממושכת' לקרינה ממוצעת  העולה על שני מיליגאוס ליממה, ביום שהוא ממוצע שנתי, ובמלים אחרות: ממוצע שנתי של 2 מיליגאוס).   והמלצה דומה של משרד הבריאות – ערך סף של 4 מיליגאוס עבור ממוצע יומי ביום בו צריכת החשמל הינה הצריכה המרבית). חשוב לציין כי בהעדר תקן - המלצה של המשרד הממונה היא שקובעת.

   המשרד גם מאמץ את המלצת ארגון הבריאות העולמי הגורסת כי יש להימנע מחשיפה לשדות מגנטיים העולים על ארבעה מיליגאוס.

 ה.  מהי הגדרת  "חשיפה ממושכת"?

   המשרד (הג"ס) קובע גם, כי "חשיפה כרונית, או חשיפה רצופה וממושכת, מוגדרת כחשיפה של מעל 4 שעות בכל יממה ומעל 5 ימים בשבוע. מגורים, משרדים, מוסדות חינוך, מבני מסחר ותעשייה וכדומה נחשבים מקומות שהחשיפה בקרבתם היא חשיפה כרונית.".

ו. איך קורה שיש בבית רמת שדה מגנטי גבוהה ממקור חיצוני?

   לפעמים קורה שרמת השדה המגנטי בחוטי החשמל שבמדרכה מחוץ לבית עולה, וגורמת לבית להיות מוקרן. השעות שבהן יש רמה גבוהה, הן בשעות הבוקר (7-8), ובמיוחד בשעות אחה"צ והערב.

ז. מה הסיבות לכך?

סיבות אפשריות: הארקה לקויה של אחד מהבתים המחוברים לקו החשמל ברחוב,  או נתק כלשהוא בגיד ה-0 של חוטי החשמל ברחוב, או "זרמים טועים" ברשת החשמל.

ח. איך יודעים על כך?

צריך פשוט למדוד (יש רגישים לקרינה שפשוט מרגישים את זה). ניתן לשכור או לרכוש (מומלץ) מד קרינה, והשימוש בו פשוט וקל. כדאי לצלם סרטון של המדידה, תוך ציון התאריך, השעה, המקום (למשל, "מעל המיטה של הילד"), והמרחק מהחוטים במידרכה.

ט. מה ניתן לעשות?

   דבר ראשון, לבדוק את הברגים של ההארקה ליד שעון המים הביתי. אם הברגים רופפים – לבדוק ולחזק. (כל הארקה של בית, מסתיימת בחיבור של חוט נחושת ליד שעון המים, משם החשמל יכול לזרום דרך צינורות המים לאדמה. (אם הקבלן שלכם הניח אחרי שעון המים קטע של צינור מפלסטיק, שהוא יותר זול במקום מתכת – ההארקה תהיה לקויה).

   דבר שני, לעבור בתיאום, בחצרות של כל השכנים האפשריים, ולבדוק שהארקה לא רופפת, ואם צריך – לחזק. בדרך כלל, שעון המים סמוך למדרכה.

י. איך אפשר לבדוק אם ההארקה של הבית תקינה, באופן עצמאי:

   זה מה ששמעתי מאלקטרונאי: מוציאים מהבית חוט מאריך, שקצהו יגיע עד לשעון המים. לוקחים אבו-מטר (רב-מודד), מדליקים אותו, ומציבים בו את הבורר על מצב של 1 אום בסקאלה של "התנגדות". מצמידים חיישן אחד של האבו-מטר להארקה שבתקע (חוט צהוב, חריר תחתון בשקע חשמלי), ואת החיישן השני לצינור של המים, במקום הקרוב שבו מתחבר חוט הנחושת של הארקת הבית לצינור המים. אם הקריאה שם היא 1,2,3, או אפילו 10 – זה בסדר. אם ההתנגדות יותר גדולה – יש בעיה. כעיקרון, יש מכשיר מיוחד למדידת רמת ההארקה.

י"א. למי פונים ?

1. מכתב מידי לחברת החשמל, שבו אתם מציינים שמדדתם, ויש ערכים חריגים, ואתם מבקשים שישלחו באופן דחוף טכנאים לבדוק ולפתור את הבעיה. כדאי לצלם ולצרף סרטון, המראה את המדידה. כדאי לטלפן ולוודא שהמכתב התקבל, וכל יומיים לטלפן שוב (אחרת הבקשה שלכם תיקבר תחת הררי ניירות). להשכלה כללית, (ואני מדבר רק מנסיון שלי),  הגישה של חברת החשמל היא, שהסף המותר לפי אמונתם,  הוא 1,000 מיליגאוס, אבל על פי דבריהם: "... אם ניתן לעזור ... והפתרון לא יקר...", אז קובעים זמן להגעת הטכנאים (תלוי בעומס...) ... ולפעמים הם מוצאים את הבעיה לאחר זמן ממושך, או כמה ביקורים (וזה תלוי בכמה אתם מנדנדים להם).. ולפעמים פשוט לא. בעיקרון, יש להם רצון טוב, אבל זה לא באמת נראה להם מסוכן, והם גם לא מוכנים להשקיע בזה הרבה כסף.

   אחרי שתשיגו ביקור מודדים (מטעם חברת החשמל, או פרטיים) ומכתב עם דו"ח מדידה (סה"כ כחודשיים), תשלחו את זה + צילום מדידה שעשיתם בעצמכם, למשרד להגנת הסביבה.

2. מכתב למשרד להגנת הסביבה, המסביר את הבעיה, ובו אתם מציינים שפניתם לחברת החשמל, ולא קיבלתם פתרון. דקה אחרי שתשלחו להם את המכתב, תתקשרו לשאול אותם למה הם לא עונים לכם (כי גם אם תחכו חודש – הם לא יענו), ותבקשו גם את הכתובת של המחוז (צפון, דרום, וכו') במשרד, שמטפל באיזור שלכם, ותפנו גם אליו.

3. מכתב לאחראי על איכות הסביבה ברשות המקומית. (הוא, יסתפק כנראה בשליחת המכתב לחברת החשמל, ויעביר לכם את תשובתם, אבל זה גם חשוב).

י"ב. כתובות וטלפונים:

1.      האיש החשוב בחברת החשמל (שהם בעצם אחראים על תיקון המיפגע): ד"ר בן ציון כהן, היחידה למניעת מפגעים ורישוי סביבתי: דוא"ל: ue729@iec.co.il טלפון: 04-8183654
מינוי חדש (2020): אדוה בלזר ארנון | המחלקה לאסדרה סביבתית | חטיבת פרוייקטים הנדסיים
טל' 072-3431059 | נייד 052-3997269 | פקס 072-3459944

2.      פרופ' סטליאן גלברג, ראש אגף רעש וקרינה, המשרד להגנת הסביבה: דוא"ל: stelian@sviva.gov.il טלפון: 02-6495868 (בדוא"ל - הוא לא יענה לכם).

3.      (אליס בר, ראש ענף תיאום וביצוע, אגף למניעת רעש וקרינה : דוא"ל: alis@sviva.gov.il טלפון: 02-6495869/79) וגם, לברר אתה מי אחראי על האזור שלכם (צפון, דרום, וכו'), ולפנות אליו.

4.    מינוי חדש: האחראי על קרינה מרשת החשמל - ארטור קולנגייב ממונה קרינה בלתי מייננת ממתקני חשמל
02-6495866
רעש וקרינה
02-5730901
arthurk@sviva.gov.il

(לידיעה כללית: גיל כהן, הוא מנהל תחום קרינה בלתי מייננת של האגף: (אחראי ארצי על קרינת אנטנות) דוא"ל: Gilc@sviva.gov.il)

5.      [במקרה שלנו, כיוון שמדובר במחוז צפון: אנה טיקמן, ממונה על קרינה במחוז חיפה, דוא"ל: AnaT@sviva.gov.il טלפון: 04-8632262]

6.      [במקרה שלנו, כיוון שמדובר בפרדס חנה: מנהל מחלקת שפ"ע, שחולשת על איכות הסביבה,  מועצה מקומית פרדס חנה כרכור, דוא"ל:  s.eyal@pardes-hanna-karkur.muni.il טלפון: 077-9779845].

7.      [הערה: אם תשלחו פקס. לחברת החשמל 1800 200 103, זה יגיע בסוף לד"ר בן ציון כהן, מלמטה. אם תשלחו מכתב למנכ"ל חברת החשמל, מר עופר בלוך mankal@iec.co.il, עם רשימה גדולה של מכותבים, זה גם יגיע לד"ר בן ציון כהן, מלמעלה. מכותבים נוספים של חברת החשמל, ניתן למצוא בפוסט "מה לי ולאוסישקין]

8.      אגב, חוץ מהמשרד של סטליאן, שלא עונה למכתבים, (לטלפון כן), רוב הנוגעים בדבר הם אנשים מאוד מאוד נחמדים !

י"ג. הסכנות ברמת שדה מגנטי גבוה:

   המשרד מסביר כי הגיע לסף זה על-פי עמדת ארגון הבריאות העולמי המתבסס על מחקרים עדכניים: "הסף של 2 מיליגאוס לחשיפה ממוצעת נקבע בהתייחס לעמדת ארגון הבריאות העולמי, עמדה לפיה בחשיפה של 3-4 מיליגאוס יש הכפלת הסיכון ללוקמיית ילדים... למיטב הידע של המשרד, בהתבסס על התייעצות עם מומחי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, הסיכון העודף לתחלואה בסרטן בולט יותר אצל הילדים ובולט יותר במקרה של לוקמיה אך תוספת סיכון קיים בכל שכבות הגיל. עמדה זו מופיעה גם במסמך הוועדה הבינלאומית לחקר הסרטן – גוף הפועל בתוך ארגון הבריאות העולמי, ולפיה שדה מגנטי מרשת החשמל הינה "מסרטן אפשרי" , וכי בחשיפה ממוצעת של 3-4 מיליגאוס הסיכון ללוקמיית ילדים הינו כפול".

    המשרד להגנת הסביבה אף מכיר במחקרים המצביעים על תוספת סיכון בעניינים נוספים: "המשרד להגנת הסביבה מכיר את קביעת משרד הבריאות של מדינת קליפורניה בארה"ב, אשר פרסם נתונים נוספים, המראים על תוספת סיכון ללויקמיה, לסרטן המוח, ל- , ALS ולנטייה להתאבדות". (ביוני 2001 התפרסם הדו"ח של משרד הבריאות של קליפורניה – וכל הפעילות להכנת הדוח הזה מומנה על-ידי חברות החשמל של קליפורניה. הדו"ח נעשה מטעם ממשלת קליפורניה, ונקבע בו שיש הצדקה, כולל הצדקה כלכלית, לסף של 2 מיליגאוס).

   עמדת המשרד להגנת הסביבה דומה לעמדת הגוף המקביל בשוויץ (אשר מגביל את סף החשיפה לטווח שבין 2-4 מיליגאוס), לעמדת הגוף המקביל בהולנד (4 מיליגאוס) ולעמדת הגוף המקביל במשרד הבריאות של מדינת קליפורניה (2 מיליגאוס).

   בישראל, ועדת מומחים לנושא חשיפה לשדות מגנטיים מרשת החשמל אימצה את עיקרון הזהירות המונעת,   ויישום עקרון הזהירות המונעת בישראל בנוגע לקרינה ממתקנים חשמליים קובע כי יש למדוד את הימים העמוסים בשנה.

   עמדת ארגון הבריאות העולמי היא, שבחשיפה של ילדים לקרינה ברמה של 3 – 4 מיליגאוס יש הכפלת הסיכון ללוקמיית ילדים. הוועדה הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) , שהיא גוף השייך לאו"ם,  קבעה בשנת 2001 כי מתקני חשמל החושפים את הציבור לאורך זמן לשדה מגנטי העולה על 4 מיליגאוס הינם "גורם אפשרי לסרטן" (cacinogenic possible) , ונקבע ערך של 2 מיליגאוס כחסר סיכון לאדם.  

  לגבי חשיפה לקרינת חשמל מוגברת לאורך זמן, נמצאו נתונים המצביעים על החשיפה כגורם לעליה בסיכון לסרטן דם אצל ילדים. 

  ניתן למצוא את המקור לנתונים אלו בדו"ח ה(2012)   bioinitiative -  , בקישור:(Findings in Autism (ASD) Consistent with Electromagnetic Fields (EMF) and Radiofrequency Radiation (RFR, או בקישור http://www.bioinitiative.org/.

   להלן אביא מספר מחקרים נוספים (מתוך רבים אחרים), אודות הסכנה הבריאותית משדות מגנטיים. (את הנתונים הוצאתי מספרה של איריס עצמון "הסלולרי - לא מה שחשבת":

   1. מחקר חלוצי שבוצע בארה"ב, הוכיח קשר בין החשיפה לשדות מגנטיים של 2 mG  (מיליגאוס) ויותר בחדר השינה, ותחלואת לאוקמיה בילדים. (Wertheimer and Leeper 1979) .

   2. מרכז מחקר יפני פרסם ממצאים על המחקר האפידמיולוגי הלאומי הראשון, שהסיק כיילדים החשופים לשדות מגנטיים ברמה של 1-4 מיליגאוס, הם בעלי סיכוי כפול לפתח לוקמיה(אוקטובר 2002). המחקר בוצע ע"י המוסד הלאומי למחקרי סביבה, בית הספר לרפואת נשים באוניברסיטת טוקיו, וגופים אחרים, ותוצאותיו הראו, כי ילדים החשופים ליותר מ-3 מיליגאוס, הם בעלי סיכוי של פי 10 לפתח גידול מוח. The Tokyo News Service 2003)).

    3. האפידמיולוגית ד"ר ננסי וורטהיימר מאוניברסיטת  קולורדו, והפיסיקאי אדורד ליפר, גילו כי שדות מגנטיים של 3 מיליגאוס נקשרו באופן משמעותי לסרטן ילדים, במיוחד לוקמיה וגידולי מוח. ילדים שחיו ליד שנאים, היו בעלי סיכוי של פי 3 יותר לחלות בסרטן. ד"ר סביץ מאוניברסיטת צפון קרולינה, אישש מחקר זה. גם ד"ר סטפני לונדון וג'ון פטרס מאוניברסיטת דרום קליפורניה  תמכו במחקר זה.

    4. ד"ר יורגן אולסן ועמיתיו  , במוסד הדני לסרטן בקופנהגן, מצאו כי ילדים שחיו ליד קווי מתח גבוה והיו חשופים ל-1 מיליגאוס או יותר, היו בעלי סיכוי סטטיסטי של פי 5 בממוצע לפתח לימפומה שאינה  הודג'קין, ועלייה של 40% בסיכון ללוקמיה גידולי מוח ולימפומה. מעל 4 מיליגאוס – הסיכון ללוקמיה וגידול מוח היה פי 6 מהצפוי.

    5. ד"ר ג'רי פיליפס מהמרכז לטיפול ומחקר סרטן בסן אנטוניו, טקסס, מצא כי תאי סרטן של אדם הגבירו את קצב הגדילה ב- 1,600% ופיתחו תכונות ממאירות, אחרי שנחשפו לשדות מגנטיים של 60 הרץ. (הזרם בישראל מיוצר בתדירות 50 הרץ).

    6. בינואר 2001 פורסם מחקר גרמני גדול באתר האינטרנט של העיתון הבינלאומי לסרטן, אשר מצא גידול של פי 3.21 בסיכוי לפתח לוקמיה אצל ילדים, אשר נחשפו בזמן השינה לשדות מגנטיים של 2 מיליגאוס ומעלה.

   לדברי ד"ר יצחק יניב, שהיה ב-2003 מנהל המחלקה ההמטו-אונקולוגית במרכז הרפואי שניידר לילדים, "לוקמיה הוא אחד משני סוגי הסרטן השכיחים ביותר בילדים".

   לפי נתוני האיגוד האמריקאי לסרטן, ישראל היא אחת משש המדינות בעלות שיעור הלוקמיה הגבוה בעולם.

   ועוד כמה מחקרים, מהספר (עמוד 641) על הקשר בין שדה מגנטי למחלות קשות:

א.      2 חוקרים (ד"ר אנדרס אלבום וד"ר מריה פיכטיג) מהמוסד לרפואת הסביבה בשטוקהולם מצאו,  כי ילדים שגרו ליד קווי מתח גבוה, והיו חשופים לשדות מגנטיים של 3 מיליגאוס, היו בעלי סיכוי של פי 4 לחלות בלוקמיה. לאלו שהיו חשופים ליותר מ-1 מיליגאוס, היה סיכוי של פי 2 לחלות. (בכיתות הלימוד ניתן למצוא רמות הרבה יותר גבוהות).

ב.     ד"ר יורגן אולסון ועמיתיו במוסד הדני לסרטן בקופנהגן, מצאו כי ילדים שחיו ליד קווי מתח גבוה, והיו חשופים לשדות של 1 מיליגאוס או יותר, היו בעלי סיכוי סטטיסטי של פי 5 בממוצע, לחלות בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קינס. מעל 4 מיליגאוס, הסיכול ללוקמיה וגידול מוח היה פי 6 מהצפוי.

ג.         ד"רג'רי פיליפס, מהמרכז לטיפול ומחקר סרטן בסן אנטוניו, טקסס, מצא כי תאי סרטן של אדם, הגבירו את קצב הגדילה ב-1,600 אחוזים, ופיתחו תכונות ממאירות, אחרי שנחשפו לשדות מגנטיים של 60 הרץ (בישראל התדירות היא 50 הרץ).

   תקצר היריעה מלהכיל את כל המחקרים, אולם לסיום, אביא מספר התייחסויות לנושא,  מהאתר של פרופסור זמיר שליט"א, "נזקים משדות אלקטרומגנטיים", מהקישור:http://www.zamirshalita.com/zamir-shalita-PhD. (פרופסור זמיר שליט"א, הוא מיקרוביולוג רפואי, ד"ר בגנטיקה מולקולרית, מכון ויצמן למדע 1976. במשך 30 שנה עסק במחקר רפואי, בהנדסה גנטית ובביוטכנולוגיה. היה חבר סגל המכון למחקר ביולוגי לישראל, נס-ציונה, עמית מחקר במכון למחקר בריאות הציבור של העיר ניו-יורק, ופרופסור באוניברסיטת ראטגרס, ניו-ג'רסי):

   "בניסוי במתנדבים גברים, חשיפה לשדה מגנטי חלש של 1.6mG  או יותר, במשך רוב (90%) הזמן, גרמה לירידה ניכרת באיכות הזרע. זה התבטא בהכפלה פי 2 של הסיכון ליצירת תאי זרע שנעו באופן לא נורמלי, או שהיו להם פגמים בצורתם. יש צד חיובי כלשהו, לחוסר פריון הנגרם בחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, והוא בכך שאם העובר ניפגע קשה קרוב לוודאי, שלא ימשיך בהריון, ולא יגיע ללידת ולד עם מום. (כלומר, העובר ימות. מ.ב.א.) המדאיג כאן, שכל הגנים שנפגעו... לא יושמדו באופן זה. הם יכולים להגיע לעובר המתפתח, ולגרום בו נזק גנטי קבוע. האפקט עלול שלא להופיע בדור ראשון... כלומר, בעיות גנטיות קשות עשויות לא להופיע במשך דור(ות)... המסקנה הכללית היא שנזק גנטי מחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית, יכול לגרום לאפקט מידי על הפריון, אולם עלול לגרום נזק לצאצאים, שעלול להופיע רק לאחר כמה דורות". (ואני אוסיף ואומר, שנשים נושאות איתן את הביציות עוד מתקופת העוברות, ועובדה זו גורמת לכך, שהן עלולות להיות חשופות לנזק לאורך כל שנות הילדות והבגרות).

   "...באשר לרכיב המגנטי של שדות אלמ"ג המושרים מכל מיתקן וכבל חשמלי.. מחקרים הראו שחשיפה ארוכת טווח לשדות מגנטיים של  2mG   מגדילה סיכון לסרטן פי 2, וב- 3 mG שוב פי 2. אירגון הבריאות העולמי(WHO)  כבר מכיר בנזקים בחשיפה מעל – 3-4mG , כסף מסוכן, והמשרד להגנת הסביבה (הגה"ס) כבר הוריד את הסף לחשיפת הציבור עד ל- 2mG  , כמו שמכירה הוועדה הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC)  , כגורם אפשרי לסרטן באנשים (קבוצה B2 )".

   "...מחקרים הראו שברמות נמוכות שדות אלמ"ג מפעילים בתוך דקות גנים קדם-מסרטנים (הפעילים בחלוקות התאים), גורמים לאיבוד יוני סידן (+Ca2) מתאי העצבים, וכתוצאה מכך לירידה תלולה ברמת המעבירים העצביים (neurotransmitters), כגון אצטילכולין, סרוטונין, דופאמין ואחרים, וכתוצאה מכך, לשיבושים בתפקוד העצבים ובפרט המוח, ולירידה ביצירת הורמונים, בפרט הורמון השינה (מלטונין) שרמות נמוכות שלו גורמות להפרעות שינה. המלטונין הינו גם צייד רדיקלים חופשיים, ובחוסר שלו עולה הסיכון למחלות סרטן".

   "...הנזקים המתפתחים משהות ממושכת בשדות מגנטיים, הובאו לידיעת הציבור כאשרה פורסם מחקר חלוצי שבוצע בארה"ב, שהוכיח קשר בין החשיפה לשדות מגנטיים של 2 mG (מיליגאוס) ויותר בחדר השינה, ותחלואת לאוקמיה בילדים (Wertheimer and Leeper 1979)".

  "... חשיפה לשדות מגנטיים גרמה למחלת ניוון עצבי מסוג ALS ) amyotrophic lateral sclerosis), הניכרת בפגיעה מוטורית, ועליית הסיכון במבוגרים לסרטן המוח, ללוקמיה, לדכאונות, להתאבדות, ולהפלות... את התוצאות הקשות האלו, ניתן להסביר בכך ששדות מגנטיים, אפילו ברמת 2 mG גרמו להפסקת היצור של מלטונין (הורמון השינה המיוצר על ידי בלוטת האיצטרובל בתחתית המוח). מלטונין הוא גם נוגד חימצון וצייד רדיקלים חופשיים , הפועל כנוגד טבעי לסרטן. ירידת רמות מלטונין קשורה גם בדיכאון, וכנראה גם בהפלות. בדיכאון והתאבדויות". לגבי הירידה ברמות מלטונין – "עלה הסיכון, מסף נמוך כ- 1 mG".

   מחקרים על נזקים משהייה ליד מתקני חשמל לסוגיהם פורסמו בשנות ה- 1960 ואילך (Witwer (1978 , ורוכזו בספר בריאותך מול המחשב (1999) בפרק 3, והם גם זמינים באינטרנט במהדורה משודרגת של הספר, כך שהנזקים מחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים ליד מיכשור חשמלי לסוגיו, מוכרים היטב למי שעוסק בכך.

   ועוד, מוסיף פרופ' זמיר שליט"א: אנחנו יודעים שנשים נושאות את הביציות בגופן החל מתקופת העוברות. ביצית שנפגעה מקרינה - אבודה. ביצית שנפגעה חלקית - ייגרם לה נזק גנטי (!) לדור הבא, או בדילוג של כמה דורות. נזק גנטי עלול לגרום להפלה, או במקרה פחות חמור, למקרים של פגיעה ביילוד.

   גם פרופ' סטליאן גלברג, ראש אגף מניעת קרינה ורעש,  מהמשרד להגנת הסביבה, טוען, שעל פי מחקרים של ארגון הבריאות העולמי חשיפה ממושכת לקרינה של מעל שני מיליגאוס מכפילה את הסיכוי לחלות בלוקמיה ובסרטן המוח. (בראיון אצל העיתונאי אביב לביא, מעריב 20.7.2008).

שורה תחתונה - כדי להימנע משדה מגנטי גבוה - הכי חשוב להתרחק. רצוי כמובן לתכננן מקומות לשהייה ממושכת או שינה, רחוק ככל האפשר ממקור השדה המגנטי.