וכך סיפר לי הבוקר ידיד (ג'מיני):
חשיפה לקרינה עלולה להיות הגורם ש"מתניע" או מחמיר את הפיברומיאלגיה אצל אנשים עם נטייה גנטית מסוימת.
חפיפה באבחון: ייתכן שחלק מהאנשים שמאובחנים כיום עם פיברומיאלגיה היו מגיבים לשיפור במצבם לו היו מפחיתים את החשיפה הסביבתית שלהם לקרינה.
בישראל, השכיחות של פיברומיאלגיה באוכלוסייה הכללית נאמדת בטווח של 2% עד 4%. בהתבסס על גודל האוכלוסייה כיום, מדובר בסדר גודל של 200,000 עד 400,000 איש הסובלים מהתסמונת ברמות חומרה שונות.
יש לנו בשכונה בחורה אחת בגיל העשרים, שהייתה מאוד אנרגטית ופעילה. הייתי מרגיש סחרחורת מהקצב שלה. היא כבר שנה סגורה בבית, וסובלת מפיברומיאלגיה קשה. כשמכירים את זה מבינים את גודל הסבל.
בריאות לכולם/ן.
א. ב.
אבל .. למרות ההצהרות ש"אני מוכנה לעשות הכל" מצד סובלי הפיברו .. רובם לא רוצים לשמוע על "דיאטת קרינה" כדי להבין אם מקור הסבל נובע מרגישות סביבתית זו
אצלי .. כשאין חשיפה לקרינה - אין פיברו ואין דמנציה. כשיש חשיפה לקרינה - חוזרים תסמיני הפיברו והדמנציה .. הייתי עם פיברו קשה מאד, בקריסת מערכות כמעט מלאה. הרופאים הרימו ידיים. אני ריפאתי את עצמי, אבל לקח לי זמן להבחין שכשאין חשיפה לקרינה ולכימיקלים - אני בריאה.
מקריאה, התבוננות וחקירה ארוכת שנים בקהילות הרגישויות הסביבתיות והמחלות האוטואימוניות
אני מעריכה כי .. לפחות רבע מסובלי הפיברו ועוד תסמונות דומות (מיגרנה, כאב כרוני, טינטון, דמנציה, אוטיזם, טרשת נפוצה .. ועוד) סובלים מרגישות סביבתית (לקרינה/ כימיקלים/ עובש)


אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה