חוויות ממפגש
של רגישים לקרינה
...אני מנסה לשרטט לעצמי מאפיינים כלשהם לגבי
המשתתפים. אני לא מצליח. נשים, גברים, צעירים ובוגרים. כל הקשת החברתית האפשרית.
אני מעביר לכם את מה שקלטתי בערב הזה, וכמובן שאשמור על האנונימיות של המשתתפים.
לשם כך, שיניתי שמות, סיפורים ופרטים
מזהים.
אם אתם לא רגישים לקרינה –
כדאי שתקראו. המספרים הכי נמוכים של כמות הרגישים לקרינה מקרב האוכלוסייה כיום,
מדברים על 10 אחוזים, ולפי התחזיות, זה
עלול להגיע לכ-50 אחוזים בתוך כחמש שנים.
הקרינה תוקפת את כל מערכות
הגוף, ומצליחה להכריע אותו בנקודת התורפה, לכן יכול להיות שרגישים לקרינה ידווחו
על סימפטומים שונים. כמובן שברגע שמערכת אחת נפגעה, המערכות האחרות עלולות להיפגע
בתגובת שרשרת.
הנה חלק ממה שסיפרו המשתתפים:
שולמית מתל-אביב: "אני
רגישה כבר 3 שנים. המצב שלי כיום די סביר. אני משתדלת לא להיות בדרכים, כי אז האנטנות
הורגות אותי. אם אני נחשפת לסלולרי בזמן שידור, אני מרגישה מכת חשמל באוזניים. אני
משתמשת באטמי אוזניים מיוחדים (35 ₪ בסופר פארם) שעוזרים לי איכשהו... בקבוצות
שאני מדריכה – אין סיכוי שמישהו יחזיק סלולרי פתוח. אין סיכוי.
יונתן מראשון לציון: "אני
רגיש כבר חצי שנה. היה לי סמארטפון HTC והייתי מדבר מתוך ממ"ד 3
שעות כל יום בסקייפ עם חברה שלי מבולגריה. חוץ מזה נחשפתי לקרינה ממחשב ו- וי פיי.
איך גיליתי שאני רגיש? פשוט, בכל פעם שהתקרבתי ללפ-טופ הרגשתי כאב באיזור הבטן.
אני רגיש בעיקר לקרינה בתדר גבוה (סלולרי, ווי פיי, אנטנות). מה שעזר לי לעבור את
המשבר הגדול היה, שהתרחקתי מכל מקור קרינה. עשיתי שיפור בתזונה שלי, והוצאתי מהתפריט
חיטה ומוצרי חלב (שבין היתר, גורמים לחומציות ולתוספת רדיקלים חופשיים. מ.ב.א.). הוספתי
לתזונה הרבה סידן, ואומגה 3. כשאני יוצא לרחוב, אני ממגן את עצמי על ידי שאני לובש
בגדים שתפרתי באופן מיוחד מבדים מתאימים חוסמי קרינה. כמובן, שמיגון – זה מוצא
אחרון. דבר ראשון זה הימנעות".
אנסטסיה מעמק חפר: "אני
כימאית עם תואר שני בכימיה, ועבדתי במעבדות בבית חולים. יום אחד הופיעו במסדרון 3 אנטנות "מיקרו-סל", בצורת
פטריה הפוכה, שמוצמדת לתקרה. (הרופאים מסתובבים עם לפ-טופ ליד החולים, וזה משפר
להם את התקשורת). בבית החולים עצמו יש התקינו מאות כאלו. התחילו לי כאבי ראש. הרופאים
לא ידעו מה יש לי ושלחו אותי לפסיכיאטר. הוא גם לא מצא כלום, אבל לפחות אישר לי
שאני נורמאלית. לא יכולתי לעבוד שם יותר, ונאלצתי להתחיל תהליך פרישה. מה שעוזר לי
היום, זה כובע מבד חוסם קרינה, שאני מקשטת אותו שיראה יפה יותר, וכמובן שינוי
יסודי בתזונה. אני אוכלת כמה שאפשר מזון טבעי, ולוקחת תוספי מזון נוגדי חימצון,
ומוסיפה ויטמינים B12, ו-B קומפלקס. בעבודה טענו שלא יכול להיות שמה שאני מרגישה הוא תוצאה של
הקרינה. תיעדתי והקלטתי את ההתכחשויות של הממונים במקום העבודה, ודרשתי שכל התלונות
שלי יתועדו בכתובים, למקרה של תביעה עתידית. חלק מהרופאים שטיפלו בי הבינו שהכאבים שלי הם
כתוצאה מהאנטנות, אבל לא היו מסוגלים לרשום את זה במפורש. פשוט, לא היו מסוגלים.
חלק טענו שאין כזה דבר".
אודליה מבאר שבע:
"עליתי לארץ לפני 10 שנים. 4 שנים הרגשתי כמו זומבי. חוסר תפקוד, כמו ערפל מוחי
סמיך, עייפות קשה. כמעט חוסר יכולת לראות ולשמוע. 4 שנים ! הגעתי בפרוטקציה והרבה
כסף לנוירולוג הכי גדול באוסטריה, והוא טען שלפי הבדיקות – אין לי שום דבר. יום
אחד חברה שלי אמרה לי שהיא קראה שיש דבר כזה רגישות לקרינה. התחלתי לבדוק את זה
בשארית כוחותי, ואחרי חקירה ממושכת מאוד, כדי לעבור את המשבר הגדול, התחלתי להתרחק
מקרינה כמו מאש. מה שהכי עוזר לי זה הארקה. כשאני הולכת יחפה, ובמיוחד כשאני
מרטיבה את הראש או עושה מקלחת – אני מרגישה שיפור. מידי פעם אני חייבת לגעת בחומרים
שמועילים לי לקיים הארקה לאדמה, אחרת אני
מרגישה בראש ובגוף את כל חוטי החשמל שיש בתוך הקירות. הנורות החסכוניות גורמות לי להרגשה רעה. שמתי פילטרים שמונעים חדירת "חשמל
מלוכלך" (חפשו בגוגל) לבית, וזה עוזר לי. אני נזהרת מאוד מעובש בבית (מפריש מיקרו רעלנים. מ.ב.א.). גם נוירולוג מפורסם מאוד בבוסטון, אמר לי, שלפי מצב הרפואה כיום, אולי עוד 100 שנה יוכלו לעזור לי".
אודליה מירושלים: "אני
רגישה 20 שנה. בפעם הראשונה שדיברתי בסלולרי - הרגשתי לחצים בראש, קשיי נשימה, סחרחורות. בתחילה, המשפחה שלי
הייתה מסוייגת. לא שיתפו פעולה. רק כשראו שאני מגיעה למצבים קשים – התחילו לעזור. גיליתי
שאני רגישה גם לשדה מגנטי, גם לשדה חשמלי, וגם לקרינה בתדר-גבוה. גם תאורת לד - אני
לא סובלת. הכי הפריעו לי טלביזיות, וגם מחשבים. כאלו
עם הגוף הגדול (CRT), של פעם, לא אלו עם המסך השטוח. אם אני ליד טלביזיה – אני ממש
מסוגלת למות. במובן הפשוט ביותר. כל בית שאני שוכרת, אני הולכת לכל השכנים, ובודקת
אם יש להם טלביזיות. לקחתי תוספי מזון לשיפור הבסיסיות בגף, כמו סידן, והקפדתי על
מוצרי מזון שמכילים סידן. חתכתי קפה, אלכוהול, וקמח לבן. אני מנסה בזהירות לעשות ניקוי של מתכות כבדות מהגוף. יש לי שתל פיצפון ממתכת בתוך האוזן, ולפי מה ששמעתי - הוא משמש כאנטנה וקולט קרינה. אני יודעת שגם מסגרת של משקפים ממתכת עושה את זה. גם סתימות אמלגם בשיניים. החלפתי את כולם לסתימות לבנות. הילדים שלי גם רגישים לקרינה. יש להם כיתות עם ראוטרים וטאבלטים. חיפשתי להם בתי ספר אחרים. ביקרתי ב-6 בתי ספר. גיליתי ש- 30% מהילדים - רגישים לקרינה. חלקם אפילו לא יודע את זה. הם מרגישים כל מיני מיחושים וכאבים בכיתת הווי פיי, ולא מקשרים את זה בכלל לקרינה.
ורד מהקריות: "עסקתי
בעיצוב פנים. הייתי שקועה בכמה פרוייקטים בו זמנית. לא ידעתי שיש לי אנטנה סלולרית
100 מטר ממול הבית. לאט לאט התחילו המערכות בגוף שלי להתמוטט. לא ידעתי שיש לזה
קשר לקרינה. הרגשתי כל הזמן כאילו מחשמלים אותי. יום אחד, אני משוחחת עם חבר שלי
שגר באותה תקופה בניו-זילנד, והוא אומר לי
;תשמעי, נראה לי שאולי זה קשור
לקרינה, ולפי מה שמצאתי באינטרנט, יש בישראל מישהו שגם רגיש לקרינה... בהתחלה לא
האמנתי, אבל אחר כך חיברתי את הדברים. עברתי
משבר גדול. למרות שהמשפחה תמכה בי, נאלצתי לנדוד ולגור בדירות מרתף, רק כדי לא
להיחשף לקרינה ולווי פיי. ניסיתי המון המון שיטות. הומיאופתיה עזרה לי, וגם שינוי
קיצוני בתזונה. גם תה קאלי של סאן-ריידר. גם להיות במים ובבריכה ובים, ולהיות
צמודה לאדמה לקבל הארקה עוזרים לי מאוד. היום, המצב שלי יותר טוב, אבל אני מכוסה
כל הזמן בבד חוסם קרינה. אם מישהו מנסה לענות לצלצול בסלולרי כשאני בתוך מעלית –
אני ממש עוצרת אותו. אין מצב שזה יקרה. אני מרגישה שבזמן שהשיער שלי ארוך – אני סובלת
יותר. אם אני מורחת שמן זית או שמן אחר על השיער או על הגוף – עוזר לי להרגיש יותר
טוב".
שולמית מרעננה: "אני
רגישה כבר שנים רבות מאוד. הייתי אומנית בעיר העתיקה ביפו. בבית עם קירות עבים. לא
הבנתי שהקירות מגבירות את השידור הסלולרי. כל פעם שהייתי מדברת בסלולרי, הידיים
שלי היו נהיות אדומות, עם תחושת שריפה, והרגשתי נימול כזה...הבטן שלי הייתה כואבת, והיו
לי כאבי ראש. הרופאים לא ידעו מה יש לי, ושלחו אותי לפסיכיאטר. הרגשתי שאני מוכרחה
לברוח, לברוח, אבל לא ידעתי ממה. ממש
במקרה גיליתי בגוגל את הנושא של הקרינה, והתחלתי לחקור אותו ביסודיות, למרות שהיה לי קשה מאוד להיות מול מסכי מחשב. היום אני לא
נחשפת לקרינה בשום אופן, והמצב שלי סביר, אבל פעם, הייתי נאלצת לברוח לדירות
במקומות נטושים כדי להתרחק מכל האנטנות. עברתי
על המון המון דירות כדי לחפש מקום ללא קרינה, ונתקלתי בהרבה אנשים שאמרו לי
"אהה, גם לילד שלי כואב ליד המחשב", או "גם לי יש כאבים כשאני
בסלולרי. תפילה - היא אחת הדברים שעזרו לי מאוד".
מני מפרדס חנה (אני): "לפני
4 שנים דיברתי המון בסלולרי והתחילה לי תחושה מוזרה באוזניים, נבהלתי, ועברתי
לאזניה ולרמקול. לפני 8 חודשים , הייתי עם המשפחה בטיול באנגליה, והרגשתי בנסיעות
שאני מזהה מתי אנחנו מתקרבים לאנטנות
סלולריות. לא היה לי שום מושג בקרינה..רק בארץ נודע לי במקרה על הקשר בין מה שאני
מרגיש לקרינה. זה קרה כשנתקעתי בפקק בכביש
6. בכל פעם שהייתי ממול אנטנות - הרגשתי לחץ בראש. רק אחרי חודש של מדידות
במד-קרינה, גיליתי גם למה אני מרגיש כאבי ראש בעבודה, וזה בגלל הסלולריים המחוברים
לאינטרנט. כיום, אני לא מדבר בסלולרי, ומתרחק ממי שהסלולרי שלו מחובר לאינטרנט.
כמובן שסילקנו את הטלפון האלחוטי מהבית. ההתמודדות הנפשית הייתה קשה מאוד, אבל
כיום הסובבים אותי הפנימו את המצב, וחלק לא קטן מהם מתעניין ולומד, ומצמצם מיוזמתו
את החשיפה לקרינה. אני מתנייד בכבישים עם כובע מבד חוסם קרינה. אם קורה שאני מוותר
ונותן ל"מקרינים" להיות לידי, התחושה שיש לי בראש - נהפכת ללחץ, והלחץ
נהפך בהדרגה לכאב ממושך. בשעות שיש עומס ברשת החשמל, ורמת הקרינה עולה בחוטי החשמל במדרכה שממול הבית - אני מרגיש את זה בראש. אני לא יודע מה הפך אותי לרגיש, אולי סלולרי מסוג מאוד מקרין שהיה לי, אולי האזנה של מאות שעות למוסיקה באוזניות, או חשיפה למקרינים שמסביבי, או משהו אחר. לפני כשנתיים וחצי סבלתי תקופה של יותר משנה, מכאבים בכל הגוף של שרירים מכווצים, שלא הצליחו להשתחרר. שום דבר לא עזר, ושום רופא או בדיקות לא הצליחו לאבחן את זה. היום אני משער, שזה קרה בגלל קרינה בחדר השינה מעבר לקיר משותף עם שכנים שהתחלפו בינתיים, ונסעו לאנגליה "
יותם מחדרה: "אני מטבעי מאוד רגיש. יש לי גם אינטואיציות טובות. עבדתי המון בפיסול ועיצוב, ולאט לאט נעשיתי אלרגי לחומרים וכימיקלים. כיום, אני אלרגי להמון דברים. חומרי ניקוי, בשמים, חומרי הדברה, טקסטיל שבתהליך היצור שלו נעשה שימוש בכימיקלים, וזיהום אויר של הארובות בחדרה. הרגשתי שעוד משהו מרעיל אותי, ולא ידעתי מה זה, עד שגיליתי במקרה שזה קרינה. אם אני חולה – אני לא יכול להיות בבית חולים, כי הקרינה גורמת לי לייסורי תופת. למדתי הרבה מאוד איך להתגונן, ויש לי אנשים נפלאים שעוזרים לי. אני מחפש בנרות, בית להשכרה, שיהיה נטול קרינה מסביב. קשה מאוד למצוא דבר כזה. כל המדינה שלנו נגועה בקרינה. אולי בחו"ל אמצא.
הלוואי שיום אחד יקום בארץ כפר של פליטי קרינה, כמו בצרפת"
 |
בתמונה - מחנה פליטים של רגישים לקרינה בצרפת
http://www.next-up.org/images/EHS_Zone_Refuge_Rufus_Cindy_Serge.jpg
אנא, שתפו מידע זה בקרב יקיריכם. תודה. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה