יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

איך בעצם הקרינה מזיק לנו - חלק שני

איך בעצם הקרינה מזיק לנו ? - חלק שני

3. שינויים בגלי המוח:
   המסרים של גלי המוח הנעשים באמצעות יונים (=אטומים הטעונים מטען חשמלי), ולא בשידור אלקטרונים כמו במערכות חשמל מעשה ידי אדם.  כתוצאה מספיגת קרינה חיצונית, משתבשים גלי המוח, ונגרמים סימפטומים המוכרים של עייפות ("מהעבודה"), כאבי ראש, דיכאון בילבול, חוסר התמצאות, אובדן זיכרון, הפרעות שינה, הפרעות ראייה, טיניטוס ("צילצולים" באוזניים), ועוד.
   ניסויים במתנדבים הראו שקרינות סלולריות חלשות שהיו בצפיפות הספק של 1  מיליוואט למ"ר,  כבר גרמו לשיבושים בגלי המוח. (בארץ התקן לדור השלישי של הסלולר, מתיר 1,000 מיליוואט למ"ר).
   מדענים ספרדים גילו, כי שיחה בת 2 דקות בטלפון סלולרי, יכולה לשנות את הפעילות החשמלית הטבעית של ילד למשך 4 שעות אחרי השיחה.

4. שיבוש בתיפקודם של יוני הסידן.
   ליונים (אטומים בעלי מטען חשמלי) של סידן יש חשיבות רבה בוויסות פעילויות רבות בתאים. החשיפה לקרינה, פוגעת בתעליות שבהן זורמים יונים אלו, וכמו כן, משבשת את הכמות, הפעולה והתפקוד שלהם. המוח למשל, מאבד יונים של סידן תוך דקות ספורות מתחילת החשיפה לקרינה.

יוני סידן והשפעתם על התאים:
  [ יוני סידן (+Ca2)  הכרחיים בין היתר, לפעילות העצבים,  להתכווצות שרירים, כולל שריר הלב, לחלוקת התא, להתפתחות ביצית, בהפעלת הפריה, ביצירת חלב-אם, בהתגרמות (בניה) העצמות, ובעוד פעילויות רבות. חשיפה לקרינה מגבירה את המסרים שמעבירים יוני סידן מחוץ לתא אל תוכו, ומפריעה לזרימת יוני הסידן דרך קרומי התאים. ההפרעה לזרימה, עלולה  לגרום לחלוקות תאים בלתי נשלטות, המתפתחות לסרטן, ולהקטין את כושר תאי החיסון ללחום בסרטן.]

   ליוני הסידן, יש תפקיד חשוב בייצוב וחיזוק פני השטח של קרומי התאים, (עובי הקרומים הוא בסך הכל 2 מולקולות),  וכשהם מתמעטים בהשפעת הקרינה – הקרומים נחלשים, ומתרחשת בהם דליפה פנימה. (בפנים התא – כמות יוני הסידן היא פי אלפים נמוכה מזו שקיימת מחוץ לתא). בזמן שמתרחשת דליפה - כמות בלתי נשלטת של יוני סידן חודרת פנימה - ובמצב זה - משתבשים בצורה דרמטית (!) תהליכים ביוכימיים רבים בתפקוד התא, ובחילוף החומרים (מטבוליזם).

יוני סידן והשפעתם על מערכת העצבים:
   תיפקודי המוח תלויים בהעברה סדירה של סיגנלים (אותות עצביים) דרך מסה של כ- 100 מיליארד תאי עצב (נאורונים). האותות מועברים על ידי מעבירים (מוליכים) עיצביים (נוירוטרנסמיטורים), דוגמת סרוטונין, אצטיל כולין, ודופאמין. בכל פעם שתא עצב משחרר מעבירים עצביים, הוא חייב לקלוט כמות קטנה של יוני סידן. בלי קליטתם, המוח, וכל מערכת העצבים לא יכולים לפעול באופן תקין. בזמן חשיפה לקרינה, כמות גדולה מדי של יוני סידן דולפת פנימה אל תוך תא העצב, וגורמת לו לשחרור מוקדם מדי של  המעבירים העצביים, ולשיבושם: (תיזמון לקוי, מסרים מיותרים או מזוייפים, מידע מוטעה המשוגר למוח, ועוד. (אגב, זו בין היתר, הסיבה לכך, שנהגים המדברים בסלולרי בזמן נהיגה, מעורבים פי 4 בתאונות דרכים, גם אם השתמשו בדיבורית).
השפעת הקרינה על  יוני סידן (+Ca2) בתאי העצבים, גורמת בזמן קצר ביותר, (תוך דקות ספורות) לירידה תלולה (!) ברמת המעבירים העצביים (neurotransmitters), כגון אצטילכולין סרוטונין, דופאמין ואחרים, ובכך, גורמים קשיים להעברת הסיגנל החשמלי בין תאי העצבים, לשיבושים בתיפקוד העצבים - ובפרט המוח, (וזה מתבטא בעיקר בילדים בירידת זיכרון וכושר למידה, ובדיכאון), ולירידה ביצירת הורמונים, כולל מלטונין (הורמון השינה), ותירוקסין (אחד מהורמוני בלוטת התריס, המסייע בוויסות חילוף החומרים).

   וכעת נסביר, מה נגרם כתוצאה מירידה ברמת המעבירים העצביים:

מחלות הקשורות לחוסר ב- אצטיל כולין:
[אצטיל כולין הוא שומר הלחות הטבעי של הגוף, וכשהוא חסר - הגוף מאבד לחות ומתייבש]. 
1.      דלקת מפרקים: כשהמוח "מתייבש" – הוא לא מסוגל עוד לווסת כראוי את פעילות המערכת החיסונית. כתוצאה מכך, גם המפרקים מתייבשים בטרם עת. הגוף מאבד את יכולת הסיכה, וכשהמפרקים לא "משומנים", נוצרת דלקת מפרקים.
2.      דלדול עצם (אוסטאופורוזיס): פגיעה (שכיחה) זו בשלד, מתפתחת במהלך שנים, והיא מכאיבה ומתישה, ויכולה לגרום בגילאים מבוגרים לסבל רב, ולמוות בטרם עת.
3.      טרשת נפוצה: טרשת נפוצה מתפרצת על פי רוב בקרב בני 20-40, ופגעת בעצבי הראיה, בחוט השדרה ובמוח, והם כוללים דיכאון, וירידה ביכולת הזיכרון, הקשב והתפישה.
אלצהיימר: אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא. הנפגע הראשון במחלה הוא המח, לאחר שאזורים שלמים בו מתנוונים ומתים, ומשאירים את החולה ללא תאי העצב המאפשרים לבני אדם למידה ותפקוד קוגניטיבי. בדרגות חומרה קשות של המחלה, אדם עלול שלא לזכור מיהם בני משפחתו, והיכן הוא מתגורר. המחלה מחייבת מעורבות גדולה של כל בני המשפחה. בשבדיה למשל, גילו חולי אלצהיימר בקרב משתמשי סלולרי כבדים, בגילאים צעירים.  

מחלות הקשורות לחוסר בסרוטונין:
1.      הפרעות שינה, מצבי רוח, דיכאון. (בישראל יש כ-400 מתאבדים מידי שנה, וכ-6,000 ניסיונות להתאבד. כ-60% מהם נובעים מדיכאון).
2.      השתוקקות לסוכר, וסכרת מסוג 2.
3.      אנורקסיה, בולימיה, והתמכרות למגע מיני.

מחלות הקשורות לחוסר בדופמין:
   1.הפרעות קשב, אובדן שליטה, התמכרות (השתוקקות לחומרים שונים, המבטאת את תגובתו האוטומטית של הגוף להקלה זמנית).
  2. עליה במשקל: אין צורך לפרט על כמות הילדים והמבוגרים בעלי עודף משקל בחברה המערבית. עודף משקל  קשור לסכרת, בעיות בלב, יתר לחץ דם (הרוצח השקט), חוסר תפקוד מיני, ודיכאון. בעודף משקל הפרשת האינסולין גדלה פי 2-5. רמה גבוהה של אינסולין, הופכת ביעילות את הקלוריות שאנו צורכים לשומן, ונוצר מעגל קסמים של עליה גוברת והולכת במשקל. עודף משקל, קשור בקשר ישיר למחסור בויטמין D (כיוון שהוא מסיס בשומן),  וחוסר בויטמין חשוב זה, כרוך במחלות רבות. 
3. פרקינסון: פרקינסון, זה לא רק רעידות בידיים. מלבד ההפרעה התפקודית הקשה של המערכת המוטורית, פרקינסון גורם נזק מבני בלתי הפיך למוח. אם זכרוני לא מטעה אותי, יו"ר עמותת חולי הפרקינסון בארץ, הגדיר את המחלה, כ"קשה ממוות". בישראל יש כ-20,000 חולים. התרופות עולות אלפי שקלים בחודש, והמחלה חשוכת מרפא.


   מצבים הנגרמים כתוצאה ממחסור במלטונין:
 מלטונין הוא הורמון השינה (שיא ההפרשה שלו, היא בשעה 2 בלילה), המיוצר על ידי בלוטת האיצטרובל בתחתית המוח, ומווסת תהליכים חשובים מאוד. הוא משחרר את הגוף ממצב של מתח, מווסת את הפרשת הורמוני המין (מה שיכול להסביר את התופעה של עקרות, כתוצאה מחשיפה לקרינה), ומווסת את מערכת החיסון. מלטונין הוא גם נוגד חימצון וצייד מעולה של רדיקלים חופשיים, הפועל כנוגד טבעי לסרטן. (חיות מעבדה שהיו חשופות לקרינה, וקיבלו מלטונין - כמעט שלא נפגעו). חשיפה לקרינה גורמת ירידה של עשרות אחוזים ביצור המלטונין, ובעיכוב פעולתו בתאים. ירידת רמות מלטונין קשורה גם בדיכאון, וכנראה גם בהפלות. בדיכאון והתאבדויות.

      לסיום, אספר, שמידי פעם במהלך שגרת החיים, אני נדרש לעמוד בתור בחנות לחומרי בניין, וכשניצבים קונים בתור לפני, אני מודד ובודק אם הם מקרינים (כלומר, הסלולרי שלהם מחובר לאינטרנט, או ווי פיי באמצעות תקשורת נתונים, או בלו טוס). ברוב המקרים, אני אומר להם: "אני אחרי האדם ההוא....", ומתרחק כ-4 מטר ויותר, על פי עוצמת הקרינה. כל אותם אנשים תמימים, ילדים ונערים, נשים עם תינוקות במינשא - חפים מידיעה על אודות מפלצת הקרינה הנמצאת בכיס בגדיהם, ומאכלת אט אט את גופם מבפנים, כמו דגי פיראנה מיקרוסקופיים. ברוב המקרים, כשהבריאות שלהם או של מי ממשפחתם  תתערער, הם לא יעלו כלל בדעתם, שיש קשר אמיץ בין המחלות והתסמינים שהם סובלים מהם, לקרינה, ובוודאי שלא - במקרים של בעיות התנהגות וקשיים בלמידה, בריכוז, ובמצבים נפשיים חריגים אצל נוער וילדים.

   פוסט זה, מוקדש להורים של 250 ילדים באשכול גנים בנתניה, שנמצא מול אנטנות סלולריות, ואשר מסרבים לפתוח את שנת הלימודים הבאה, ללא פתרון לקרינה המסוכנת. שמעתי ברשת ב' את נציגי המאבק, ומה שענה להם ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף רעש וקרינה, במשרד להגנת הסביבה: "אני מוכן כסבא לנכדות, שהנכדות שלי יהיו בגנים האלה. אין שום סיכוי – אפילו לא קלוש – שמישהו יפגע". לדבריו, אין שום סיכוי (!) שהקרינה כפי שנמדדה בגני הילדים, מקורה באנטנות שנמצאות ממול, היות והאנטנות נמצאות במרחק של 50-60 מטרים, וההנחה אומרת, שאלומות הקרינה מכוונות למרחק, ולא משפיעה על הסביבה הקרובה. מדדתי  אנטנות ממרחק קצר לא פעם, והן מקרינות בהחלט. את הקרינה הנפלטת במרחק קצר, הוא מכנה: "כלום". חשבתי לתומי, שהאחראי על הקרינה במשרד להגנת הסביבה, אמור להיות האביר הניצב על הסוס, עם כידון מחודד, וכולו אמור להיות לוחם-קרינה. ישנם כ- 6,000 מחקרים על קרינה, ובוודאי יש בהם כאלה הגורסים, שה"כלום" הזה , כשהוא מצטבר - גורם למחלות קשות, ותודה למהנדס רם דישון, שתומך בהורים.
                                                 שבת שלום לכולם.

  



בתמונה - אשכול הגנים ההולך ונבנה בצמוד לאנטנות, צילום שלומי שומכר, מתוך אתר קול השרון http://ksn.co.il/wp-content/uploads/2015/08/%D7%92%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D.jpg


תגובה 1:

  1. תודה. מאוד מעניין אותי לקרוא וגם מעבירה ומשתפת. אתה עושה משהו חשוב מאוד בעיני

    השבמחק